יום שני, 26 בדצמבר 2011

פתיחת הכרמלית בסופי השבוע של החג של החגים

כדאי לפתוח את הכרמלית במתכונת חג בסופי השבוע של החג של החגים, ומסיבות אחדות:
1. להעניק אפשרות להמוני המבקרים למצוא מקומות חניה שאינם סמוכים לואדי.
2. להרחיב את פעילות הפסטיבל לכיוון תחנות הכרמלית: כיכר פאריז דרך רחוב אלנבי, סולל בונה דרך רחוב חורי, הנביאים דרך רחוב שבתאי לוי, מסדה דרך רחובות הציונות וטבריה.
3. לאפשר לבצע מסלול הליכה רגלי במורד ההר ברחובות המדרגות השונים עם חזרה נוחה לנקודת המוצא.
4. להוסיף צבע, אור, ומחסה בתנאי מזג האויר החורפי.
5. לשלב יותר שכונות יהודיות עם דגש על חנוכה.
6. להוסיף אמצעי תחבורה לפסטיבל.
7. להפוך את הכרמלית בדרך יצירתית למוטיב נוסף בחג. הכרמלית מטילה אור בפיר שחור.
8. לשפר את המודעות לנסיעה בכרמלית למשך כל השנה.
9. לקרב בין דתיים לחילוניים באמצעות פרשנות מתאימה.

ואדי ניסנס

בתים כמו ספינות שעלו ליבשה בדרך נס, 
וניסים מתנפנפים עליהם כשהם ממשיכים להפליג במעלה ההר, 
עם הצוות של 'אולי תרדו שם'.

יום שישי, 23 בדצמבר 2011

הדו"ח החמור של מבקר המדינה על כשלי הועדה המקומית

התקבל מאת:
ירון חנן     הירוקים של חיפה       yaronha@haifa.muni.il |3997696 – 052
חברים יקרים
שלום רב, 
השבוע פורסם סוף סוף דו"ח מבקר המדינה על עבודת הועדה המקומית בחיפה, דו"ח שייחלנו לו מזמן.
זהו דו"ח המסכם שנתיים (2008-2010) בעבודת הועדה המקומית חיפה בראשות עו"ד יונה יהב וממלאת מקומו תא"ל (מיל.) חדוה אלמוג.
מהרגע הראשון, לאחר שראשות הועדה עברה לאנשים הנ"ל, הבנו שכללי המשחק השתנו לחלוטין:
שלטון החוק זז כמעט לגמרי הצידה, שיקולים תועלתניים צרים של יזמים, מקורבים למיניהם ואנשים בעלי עוצמה, קיבלו עדיפות מירבית, על חשבון טובת הציבור וכלל תושבי העיר. נציגי הקואליציה בועדה ולצערי לא פעם בצירוף מספר חברי אופוזיצייה, פעלו בצורה צינית לטובת אותם שיקולים זרים. סיפורים רבים ונוגעים ללב של תושבים שהביעו מחאה והובאו על ידנו  בפני חברי הועדה, על הסבל שנגרם לאותם תושבים כתוצאה מעוולות שגרמו להם אותם גורמים וכתוצאה מעוולות ומחדלי הועדה והפיקוח על הבנייה, לא עשו רושם על אף אחד מהם.
כל ליקוי שהיה גם בעבר הועצם בעשרות מונים, וכל החלטה ומעשה חמור שפעם היה קורה באופן חריג, מתרחש באורח שיגרתי כמעט בכל ישיבה של הועדה.
למותר לצין כי כל פניותינו ליו"ר ועדת המשנה ומ"מ ראש העירייה הגב' חדוה אלמוג וכן ליועץ המשפטי של העירייה עו"ד רשף חן (שהוא ואנשיו מודעים היטב לנעשה בועדה ובפיקוח על הבנייה) נותרו כלא היו.. כנ"ל נסיונותינו לעורר את חברי הקואליציה, שקיוינו כי מעט יושר ציבורי עוד נותר אצלם. אך כמובן, גם פניה אליהם נדונה כצפוי לכישלון.
כבר בחודשים הראשונים התרענו כל חברי סיעת "הירוקים של חיפה" על הנעשה בועדה הזו העברנו חומרים רבים הן לכלי התקשורת והן למבקר המדינה ובמספר מקרים גם למשטרה (שלצערנו כרגיל "לא גילתה עניין ציבורי" בכך). נפגשנו עם הממונה על המחוז והתרענו על הדברים, כתבנו בלי סוף ליועץ המשפטי של משרד הפנים ולמנכ"ל המשרד, כתבנו ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת וניסינו לעורר אותם לפעול או לפחות לבחון מה קורה בועדה הזו.
יש להזכיר כי ועדת הערר המחוזית ובתי המשפט היתרו פעם אחר פעם בחברי הועדה המקומית על החלטות שגויות ועל דרך פעילותם, אך הם בשלהם, ו..."השיירה עוברת" כמאמר הפתגם.
בסופו של דבר לשמחתנו, מבקר המדינה ומשרדו בחיפה הם אלה שהרימו את הכפפה ובגדול. נודע לנו בעקיפין כי הצוות שלהם נכנס לעובי הקורה ובמשך תקופה ארוכה הפכו כל אבן כדי לחקור את תלונותינו על שורה ארוכה של תופעות חמורות עליהן התרענו שוב ושוב!
והתוצאה לפניכם בכתבה המצורפתכל טענותינו אומתו ע"י המבקר, אחת לאחת.   צוות המבקרים הצליח בעבודת קודש יסודית לרדת לשורשם ולחשוף את מידת חומרתם,באומץ לב ובנחישות ועל כך מגיעה להם ברכת יישר כח ותודת כל תושבי העיר לעמלם!
קיים דו"ח נוסף, שפורסם השבוע וחמור לא פחות, על כשלונה של עיריית חיפה בתחוםהפיקוח על הבנייה ונושא הפיקוח על המפעלים המסוכנים במפרץ חיפה.
לצערנו הדו"חות הנ"ל לא הסתיימו בציון אחריות אישית של נושאי משרה לממצאים החמורים ולעבירות על החוק, אך אין לנו ספק כי אם הליקויים לא יתוקנו באופן המלא והמושלם, לא יחשוש המבקר להטיל אחריות אישית ואולי אף פלילית על כמה מחברי הועדה והעומדים בראשה.

ראו נא כתבה מצורפת, שאמנם לא צויינה בה תגובתנו, למרות שהתבקשנו להגיב, אך היא חשובה ביותר לידיעת תושבי העיר!
בברכה,
חברי סיעת הירוקים של חיפה
במועצת העיר


קישור: כתבה מצורפת

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

מראה הנוף מטיילת פנורמה

מראה הנוף מהמצפור ברחוב שער הלבנון

יש בחיפה חתיכה
היא גרה ברחוב פנורמה,
כל יום היא בפרומנדה רצה
כדי לשפר ת'פיגורה.

את הנוף היא בקושי רואה
כי העיריה מסתירה,
את הים והנמל
בצמחיה עשירה.

בין הנוף לפרומנדה
יש עצים בשפע,
העיריה עליהם
מזמן כבר לא משגיחה.

על כל גג שם חוץ מזה
יש דוד וגם אנטנה,
וגם אותם העיריה
בחטא מתוק משאירה.

לכל נושא לה מחלקה
וכאן צריך פריזורה,
אבל גנים והנדסה
יוצרים יחדיו חלטורה.

לא מזמן במלחמה
היתה פה טלוויזיה,
כל העולם רצה לדעת
היכן תיפול קטיושה.

בכל הרחוב המצלמות
הופנו לעבר העירה,
אבל בבתים אנשים ראו
הרבה עצים קדימה.

צריך לבוא דחוף צייר
שיעצב שם סילואטה,
כדי שהצופים לנוף
יראו שיש קולטורה.

יום אחד החתיכה
ת'נוף כבר לא תיראה,
מהזנחה כזאת גדולה
תהיה לה פשוט צלוליטה.

יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

נתיב המטרונית ברחוב הרצל בחיפה


מסלול המטרונית ברחובות הרצל והחלוץ-יל''ג [באדום]
 יחסום כניסת כלי רכב לגוש הבניניים שבאמצע [בירוק]

בימים אלה מתבצעות עבודות סלילת מסלול המטרונית לאורך רחובות הרצל ויל''ג.
בין רחוב הרצל לרחוב יל''ג יש בניינים רבים, אשר בהם יש מאות עסקים ומתגוררים אלפי אנשים.
האוכלוסיה באזור, שמכונה במפות שכונת 'נחלה', היא מגוונת מאד ומייצגת את כלל מדינת ישראל.
האוכלוסיה מתגוררת ועובדת בצפיפות רבה. לכן לכל פרט קטן במירקם הפיזי יש משמעות רבה.

שני הרחובות יוצרים קווים מקבילים.
לצורה הגיאומטרית יש השפעה על המבנה ההנדסי העירוני, וכתוצאה מכך גם על הפעילות האנושית.
קווים מקבילים לעולם אינם נפגשים על פי ההגדרה.
כתוצאה מכך לא מתאפשרת כל אינטראקציה בין השטח שבתוכם לבין השטח שמחוץ להם.
מסיבה זאת השטח שבין שניהם נתפש כריק.
זה עלול להיות מצבו של כל השטח בין הרחובות הרצל ויל''ג-החלוץ.

בעוד חודשים אחדים קטעים אלה, שהם באורך מאות מטרים רבים, יהיו בלתי ניתנים לחצייה במכוניות פרטיות.
את נתיב המטרונית הסטרילי לא תהיה אפשרות לחצות, ולחנות עם המכונית במדרכה או בחצר בצד השני שלו.
לאורך הנתיב המקביל למכוניות, וברחובות הצדדיים הסמוכים, ישארו עקב זאת מקומות חניה לכלי רכב מעטים בלבד, יחסית לביקוש הרב.

לרבים מדיירי השכונה יש מכוניות, וכולם משתמשים במדרכה או בחצרות לצורך חנייה. אצל כולם תחריף מאד מצוקת החניה.
אך הבעיה העיקרית תהיה במדרכה שנתיב המטרונית צמוד אליה.
המסלול יצור חיץ, מחסום בלתי עביר כמו חומה, בין המכוניות הפרטיות לבתים ברחוב הרצל וברחוב יל''ג, שימנע כניסת וחניית כלי רכב פרטיים אל סמוך לבתים.

כל גוש הבניינים שבין הרחובות הרצל-יל''ג-ביל''ו-הקישון, בין המרכז הרפואי 'מכבי' לסופרמרקט 'מגה', יהפוך עקב כך למנותק.
הסגר עלול להיות בעל משמעויות כלכליות-חברתיות חמורות.

גם כיום יש מחסור חמור במקומות חניה ברחוב הרצל בשעות היום.
המחסור החריף לאחר הקמת סניף 'מגה' בין שני הרחובות, על מגרש פרטי גדול ששימש קודם לכן לחנייה.
מקומות החניה המעטים אשר חברת יפה-נוף מסדירה, בעיקר במפרצי חניה ברחובות ביל''ו והקישון, הם בבחינת לעג לרש בהתחשב במספר הרב של תושבים ועסקים.

מקומות החניה המעטים, במידה ויתפנו לרגע, יהיו במרחק הליכה של מאות מטרים מבתים רבים.
כתוצאה מכך תישלל מהדיירים הזכות הטבעית שיש לכל אזרח לנגישות של כלי רכב אל ביתו.
זכות זאת היא חיונית, כיוון שאין לתאר חיים בבית מודרני בעיר גדולה שאין בסמוך אליו חניה סבירה למכוניות שמאפשרת, בין היתר, הסעת מוגבלים בתנועה, הובלת חפצים גדולים וביקורי טכנאים.

במקביל תישלל כמובן למעשה כל אפשרות סבירה לטעינת ופריקת סחורות בכל העסקים בין רחובות הרצל והחלוץ-יל''ג, לכל אורכם. אלה הם חלק הארי של העסקים בהדר.

האם מותר לעיריה על פי חוק לפגוע במירקם החיים ולשלול את זכות החניה באופן כה גורף?
האם לא מוטל על העיריה, שעוסקת במבצע הנדסי כה גדול כמו המטרונית, שיש לו כמובן השלכות חיוביות מבחינת התפתחות האזור, לדאוג במקביל לחניה ראויה לתושבים?!

בכל שכונת נחלה הגדולה אין מגרש חניה ציבורי אחד. מגרשי החניה הצנועים של 'מגה' ו'מכבי' מיועדים בעיקר ללקוחותיהם.
מגרש חניה גדול ומוסדר יספק ככל הנראה את צרכי השכונה.
ניתן להקים מגרש כזה בשטח בנין הרבנות שבסוף שני הרחובות על יד 'מגה'. בניין זה עומד להתפנות בקרוב על פי התכנון.
ככל שמגרש חניה זה יהיה גדול יותר הוא יוכל לשרת אוכלוסיה רחבה יותר. מי שירצו להגיע לקצה השני של רחוב הרצל, ולמקומות אחרים בנתיב, יוכלו לחנות שם ולהמשיך במטרונית.

מן הראוי היה לקיים הליך של שיתוף הציבור בנושא שמשפיע עליו באופן כה משמעותי, ובדרך זאת לחסוך מחלוקות ושינויים הנדסיים יקרי ערך, שעלולים להתרחש במידה ויתברר כי השינוי התחבורתי שתביא המטרונית אינו הולם את צרכי השכונה.

יש לציין כי כל המפות שפורסמו ברבים של מסלול המטרונית בהדר הראו אותו עובר ברחובות יל''ג והחלוץ בלבד. רחוב הרצל נותר בהן ללא שינוי למעט בקטע שסמוך לרחוב הנביאים.

מדובר כנראה לפיכך בשינוי של הרגע האחרון, שמסביר מדוע לא שותפו התושבים בהחלטה, ומדוע לא ניתן פיתרון ראוי לבעיה.


לקריאה נוספת:
מי צריך רכבת קלה? בחיפה יש מטרונית

יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

האזור המסחרי בדרום חיפה


האזור המסחרי בדרום חיפה, ממרכז הקונגרסים דרך קניוני חיפה וקסטרא ועד מתחם שער הכרמל, הפך בשנים האחרונות לצפוף מאד.

המתחמים האלה נבנו בתוך שנים ספורות באזור שהיה שדות ירוקים.

אליהם יש להוסיף את תחנת הרכבת ותחנת אגד החדשים שניבנו לפני שנים אחדות.

במקביל נבנה גם מגדל חברת החשמל.

לצפיפות הזאת עוד יוסיף במידה רבה מאד האיצטדיון העירוני החדש.

מרוב צפיפות מרגישים לעתים חלק מהנמצאים שם אי נוחות.

האזור כולו הפך למרכז מסחרי בסגנון תל-אביבי, שמושך אליו צעירים רבים שחושבים שהם יעשו שם קריירה, אך הם נלכדים ברובם במלכודת של עבודה כשכירים קשי יום ברשתות השיווק השונות.

יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו


להלן חלק מהחוויות מהפסטיבל לתיאטרון אחר בחול המועד סוכות בעכו.

החוויה הראשונה היא כמובן הנסיעה לעכו. אין חדש בפקקים והדרך התמשכה כמעט כשעה מחיפה, כמו תמיד בשעות שאין עומס.

בשעות העומס הזמן יכול להיות יותר מכפול.

מישהו שחט בכיכר את העיר עכו ומונע ממנה את התחבורה והאספקה, עוד יותר מנאפוליון שצר על העיר בלי הצלחה לפני כמאתיים שנה.

לא יכולתי לשאת את מראה נתיבי המטרונית העומדים בשממונם באמצע בנייתם, ואת המוני הנהגים התקועים בפקקים בצידי הנתיבים. מיליארדים של שקלים נשפכים מידי שנה בגלל הפקקים האלה. באמצעות הכסף שמוציאים הנהגים על אישפוז בבתי החולים מחמת המחלות שהם מקבלים כתוצאה מהפקקים ניתן היה לסלול את שדרות האיסתדרות מחדש.

פועלים אחדים עובדים באחד מהקטעים הרבים הבלתי גמורים, אך ברוב הדרך לא רואים אף פועל. צריכים היו להיות היום מאות רבים של פועלים, אולי סינים, שמבצעים את המלאכה בזריזות בו זמנית לאורך כל הדרך, כי בקצב הזה יעברו עוד שנים לא מעטות עד שהמלאכה תסתיים.

נשברתי ועצרתי בקיריון. הקיריון הוא לטעמי הקניון היפה ביותר בישראל, והומה אדם. התחושה בו היא כמעט כמו בעיר מערב אירופאית. חבל שלהגיע אליו מחיפה לוקח זמן כמעט כמו להגיע לפריז.

לאחר שהתאוששתי המשכתי לעכו. הגעתי למוקד הפסטיבל בחצר המצודה הצלבנית בעיר העתיקה. זה מקום יפה מאד ומטופח, והאולמות בו מדהימים. הם כולם מהתקופה הצלבנית, עשויים מאבן, צרים וארוכים עם תקרות קשתות גבוהות מאד.

מי שמגיע לעכו העתיקה עובר מטמורפוזה. הוא משתחרר מדמותו היומיומית והופך להיות מעין אביר צח לבב.

ההצגות לא עניינו אותי במיוחד בשלב ראשוני זה של הביקור, והתחלתי לשוטט בסמטאות. עכו העתיקה היא עיר הזויה. היא בנויה כולה מחומות, חפירים וסמטאות צרות ומפותלות שנפגשות בצורה אקרעית. התחושה בה היא באמת של חוץ לארץ אמיתי. אם הדרכים לעיר לא היו נצורות בפקקים ניתן היה לפתח את הפונציאל המדהים שלה ולהגדיל את מספר המגיעים לפסטיבל זה פי עשר לפחות.

ניתן לטעות בין הסמטאות די בקלות, כי השילוט הוא בעיקר בערבית, אך הייתי מצויד במפה והמרחקים בין כל מקום הם קצרים.
פסעתי בסימטאות השוק הצרות והצפופות שמזכירות מאד את העיר העתיקה בירושליים, וחלפתי על פני 'חומוסעיד' המפורסם שהמון רעב צר עליו.
הגעתי לנמל, ותמורת 10 שקל עליתי לאחת הספינות הקטנות שיוצאות להפלגה של 20 דקות לתצפית על העיר מהים. מלב ים רואים את הקו הארוך והחום של החומות, ובחזרה לנמל מרגישים כמו צלבנים שזה עתה הגיעו מאירופה.

התישבתי לאכול במסעדת 'גלילאו' שנראתה מהים מאד מרשימה, עם שורת שולחנות ארוכה על שפת המים. המקום נראה כאילו בהשקעה לא גדולה ניתן להפוך אותו למכרה זהב, אך מה שבלט לעין במיוחד היתה העמדה עם מאות הנרגילות, שכנראה מיועדות לשימוש בשעות הערב.

לאחר מכן המשכתי לשוטט בסימטאות. צד את עיני שלט בשם 'ריקודי הדרווישים', והמשכתי בעקבותיו. בפירסום לאירוע נכתב כי 'המופע מתארח במתחם המדהים ההולך ונבנה כיום של הסופים השאזלים בעכו, שהוא שירה באבן. זאת הזדמנות להכיר מתחם זה, את אנשיו, ואת הדרך הסופית'.
המקום הוא במרחק שלוש דקות הליכה ממוקד הפסיטבל. הוא נראה כמו מתחם של מבנים ומסגד גדול מוקף אכסדראות עם עמודי שיש עגולים מחוברים בראשם בקשתות בסגנון מורי, והוא באמצע הבנייה, שאינה מתיימרת להיראות כעתיקה.

השאזלים מונים כארבעה מיליון, ואמונתם אסורה בסעודיה ומקובלת למחצה במדינות איסלמיות פחות דתיות. הם מחנכים לגשר בין הדתות, חשיבה ביקורתית ולשיוויון בין המינים. יש להם מאסטרים שמדריכים באמצעות מדיטציה שהריקוד הוא חלק ממנה. המתחם בעכו הוא המרכז הרוחני העולמי שלהם, אך הקהילה השאזלית בעכו מונה כיום מאמינים בודדים בלבד.

הדרווישים הרוקדים היו בעצם דרווישה אחת בלבד, שהיתה רקדנית בשנות החמישים, במקור יהודיה מברוקלין. היא רקדה את ריקוד הדרווישים, שבמהלכו מסתובב האדם סחור סחור סביב עצמו, למשך דקות אחדות בלבד. יתר השעה וחצי של המופע הוקדשו להרצאה על העקרונות הסופיים, הליכה בסמטאות בין אולם ההרצאה שבמתחם לאולם ההופעה של הדרווישה שהיה בחלק אחר של העיר, ולסיפור באנגלית שהיא סיפרה טרם הריקוד.

לאחר שהאירוע הסתיים המשכתי למופעי החוצות שהתחילו באותה שעה של תחילת החשיכה באזור הכניסה לפסטיבל. היו יותר מחמישה ארועים כאלה בו זמנית על החומה, בחפיר, וברחובות הסמוכים. עברתי ביניהם, אך המחשבה היחידה במוחי היתה שהאינטרנט הוא המקום העיקרי בו אפשר למצוא כיום את היצירתיות המקורית האמיתית.

בדרך חזרה למונית הצהובה לחיפה חציתי את שוק החוצות שהיה הומה אדם. התפעלתי במיוחד דווקא מדוכן של ציורי שמן גדולים וקיטשיים של נופים שונים, שצוירו כנראה בסין על פי מחירם הזול, אך בידי צייר/ת כה רב/ת כשרון, שבקע מחלקם אור מיוחד.

ביציאה מהעיר הנצורה הספקתי עוד לראות את מגרש החניה הגדול מחוץ לעיר. המשטרה חסמה את הכניסה ברכב פרטי לעיר כדי למנוע פקקים, אך כמאה אנשים המתינו למוניות השאטל שיקחו אותם למתחם הפסטיבל.

הנסיעה מעכו לחיפה נמשכה פחות מחצי שעה. ממש קפיצה בזמן. בחשיכה נראים דרך עכו ושדרות ההסתדות, עם שלטי הדרך הירוקים הגדולים מעליהם ואורות מבני המסחר בצידיהם, כמעט כמו אמריקה.

בחיפה, העליה להדר החזירה אותי למציאות. החפירות הממושכות ברחוב יל''ג והסביבה הביאו לכך שקשה להבין איזה כביש פתוח לתנועה.
סביב בית הכנסת המרכזי ברחוב הרצל יש קטעי רחוב שסגורים בדרך כלל בשבתות לתנועת כלי רכב. מאז שסגרו את רחוב יל''ג אין לכלי הרכב אלטרנטיבה אלא להמשיך ולנסוע ברחוב הרצל כדי להגיע למרכז הדר. אך האברכים ממשיכים לחסום את הרחוב בשבתות בשלטי 'אין כניסה', והנהגים מסתכנים בנפשם.

מחיפה לכותל המערבי בירושלים


בזכות מספר גורמים התקצר משך הנסיעה מחיפה לכותל המערבי בירושלים, וכיום אפשר לבצע את הטיול, שארך בעבר כיום שלם, בכמחצית מהזמן.

ראשית - אפשר לנסוע לירושלים בקו 972 שעובר בשכונות חיפה וחוסך את הנסיעות לתחנות המרכזיות בפאתי העיר וההמתנות הממושכות בהן.
מחיר הנסיעה גם זול יותר.יוצאים בד''כ שני אוטובוסים בו זמנית כדי שיהיה מקום לכולם.

שנית - נוסעים בכביש שש, שמקצר בשעה את הזמן לעומת הנסיעה דרך לוד, שהיתה בעבר כרוכה גם בעצירת ביניים בתחנת הדלק שליד שדה התעופה.
משך הנסיעה כולה הוא פחות משעתיים.
אפשר וקיצור זמן הנסיעה לירושלים הוא סיבה מרכזית לנהירת תושבים חרדים לעיר חיפה.

שלישית - בירושלים עולים מול התחנה המרכזית על הרכבת הקלה, ומגיעים איתה עד לבנין העיריה שבקירבת שער יפו בתוך דקות ספורות.
הרכבת מספקת חווית נסיעה בטוחה ונוחה להמונים.

רביעית - חשוב מכך, חוזרים עם אוטובוס מספר1 או 2 בכביש הצמוד לחומה שעולה מרחבת הכותל שוב עד קרוב לבנין העיריה, ומשם ממשיכים ברכבת הקלה בחזרה לתחנה המרכזית.
לפני עידן הרכבת הקלה היתה נמשכת הנסיעה לתחנה המרכזית משך קרוב לשעה, דרך השכונות הדתיות ורחובות שטראוס ומלכי ישראל.
זה היה פרדוכס ירושלמי: מהתחנה המרכזית לכותל היתה נסיעה קצרה וישירה דרך רחוב יפו בקוים 1 ו-2, אבל בחזרה אותו אוטובוס הסתובב והתפלפל בשכונות הדתיות במשך כמעט שעה.

מסקנות מהרכבת הקלה בירושלים לגבי עתיד המטרונית בחיפה:
הרכבת הקלה בירושלים היא יעילה ועמוסה מאד בקטע שלאורך רחוב יפו, בין התחנה המרכזית לעיר העתיקה. ביתר הקטעים היא כמעט ריקה, ובפרט בקטע שמגיע בסיבוב פרסה מהעיר העתיקה לשכונות צפון ירושלים שועפט וגבעת זאב.
היה צריך לפתוח את הקטע ברחוב יפו עוד לפני עשר שנים, כדי להקל על כל מי שמגיעים במיוחד לעיר העתיקה.
נראה שגם בחיפה הנתיב הבלעדי למטרונית יהיה יעיל ושימושי ברחובות העמוסים במרכז העיר בלבד, וריק כמעט מעבר להם.

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

נתיבי אבן גבירול ושוק הפשפשים


לא מזמן טיילתי ברגל ברחוב קיבוץ גלויות מכיוון מגדלי המשטרה החדשים ועד לשוק הפשפשים וקרית הממשלה, והתרשמתי שהרחוב מתפתח ויש בו תנועת אדם לא מעטה ומספר עסקים גדולים, בזכות שפע השטח המסחרי שניתן להשיג בו.

יש לרחוב זה עם הבתים המטים ליפול פוטנציאל רב להתפתחות ובפרט בקצהו, בשטח בין שוק הפשפשים לנתיבי אבן גבירול.

נתיבי אבן גבירול החדישים הם שמאפשרים את הפיתוח, מכיוון שהם הציר התחבורתי העיקרי לתנועת כלי רכב באזור ואדי סאליב.

אבן גבירול הוא כביש מהיר שבנוי על מתלול. לכן יש לאורכו קירות אבן גבוהים שריסקו את המראה הטבעי היפה של הואדי.

הכביש והקירות התומכים שלו גם יוצרים חיץ בלתי עביר כמעט בין האיזור שמתחת לבין האיזור שמעל, שהוא סביבת שוק תלפיות.

עקב כך השם 'ואדי' לאיזור אינו מוצדק יותר מבחינה טופוגראפית.

הכביש מחלק את האקס ואדי לשטח מישורי מתחתיו, ולשטח של בתרונות מעליו.

יש יציאה מסוכנת מכביש זה למי שנוהג במכונית מכיוון גן הזיכרון ורוצה לעלות לשוק תלפיות.
תנועת המכוניות מהירה מאד, ואפשר להחמיץ בקלות את היציאה החדה והתלולה, שמשולטת מראש בחזית בנין העיריה גם כעליה החדישה להדר ולכרמל, ולהסתכן בטעות בנהיגה.
מי שמחמיץ את היציאה חייב להמשיך לזרום עם התנועה המהירה. תוך דקותיים הוא מגיע לסוף הכביש המהיר למרגלות ואדי רושמיה בקרבת מגדלי המשטרה. שם יש כיכר שבה הוא יכול לפנות בחזרה, לעלות עד לקצה העליון של הכביש שנמצא מתחת לגן הזיכרון ולפנות שוב בחזרה, והכל תוך חמש דקות.

שוק הפשפשים נמצא למרגלותיהם של נתיבי אבן גבירול במין אנתי תזה פוסט מודרנית, שבה הכל אפשרי אך לא מציאותי כי לא כדאי.

למרות השטח הרב שהכביש זלל, ולמרות החיץ שיצר בין האזור מעליו לאזור מתחתיו, הרי שהוא מאתגר לפיתוח של סביבתו, שהיא שטח רב של מגרשים ריקים ובתים מטים ליפול והרוסים, שמחכים ליד רכה ואוהבת של מעצבים ויזמים שיפריחו את השממה והכיעור העירוניים, אולי גם בהשראת הגראפיטי היפים והחכמים שמצוירים בה.


יום שבת, 3 בספטמבר 2011

עמוס ברנס הלך לעולמו בגיל 67


בשנת 1976 הורשע עמוס ברנס תושב הקריות ברציחתה של החיילת רחל הלר ז"ל לאחר שאסף אותה לטרמפ במכוניתו בשדרות הנשיא בחיפה על יד מלון דן כרמל.

הוא נידון למאסר עולם.

מאז הרשעתו הגיש ארבע בקשות למשפט חוזר, אשר שלוש מהן נידחו ואילו הרביעית התקבלה אצל השופטת דליה דורנר במרס 2002.

לאחר שמונה שנים וחצי מאחורי הסורגים הוא שוחרר.

לאחר שבית המשפט העליון ביטל את הרשעתו ברצח, קבע בית המשפט המחוזי בנצרת בדצמבר 2002 כי מדובר בזיכוי.

בחודש אוגוסט אשתקד קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי המדינה תפצה את ברנס ב-5 מיליון שקלים.

עמוס ברנס הלך לעולמו לאחר שנאבק במחלת הסרטן.

נדם ליבו של האיש שנלחם למען הצדק.

כל עיסוק בבאלאגן החיפאי מקבל משנה משמעות לאור פרשה זאת.


יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

הצפיפות במדרכה בשדרות הנשיא מול גן האם


המדרכה בשדרות הנשיא מול גן האם - מקום הומה אדם אך מלא מכשולים להולכי רגל
הקלקה על התמונה מביאה לגודל פנורמי מלא בפרטים

סוף סוף הסירו את השלט העירוני הגדול שניצב בכיכר הפינתית שליד קפה 'הבנק' והפריע לתנועה. כעת יש במקום אפשרות נוחה למעבר הולכי רגל. אלא שהתחושה של העוברים ושבים היא כי 'חסר משהו'. זאת לא כי הכיכר הפינתית הזאת גדולה מידי, אלא מכיוון שמי שמגיעים אליה בהליכה, בפרט מכיוון מרכז פנורמה לאורך המדרכה בשדרות הנשיא שנראית בתמונה, עוברים מסלול מכשולים ארוך ומסוכן.

מי שצועד במדרכה זאת מכיוון 'הבנק' למרכז פנורמה נתקל מיד לאחר מעבר החצייה ברחוב שער הלבנון במכשולים של עמוד חשמל ועץ שניצבים באמצע המדרכה. מטרים ספורים בהמשך ניצבים מספר עצים נוספים בגומות רחבות ועמוד חשמל נוסף באמצע המדרכה. זאת עד לרחבה שלפני בנק הפועלים, ששם מתרחב מסלול ההליכה.

המדרכה עצמה, בין הכביש למעקה שמפריד בינה לבין הבתים שבמפלס שנמוך ממנה, היא רחבה למדי. אין צורך להרחיב אותה בפעולות הנדסיות יקרות כדי לאפשר מעבר נוח.
כל מה שצריך לעשות הוא להסיר עצים ועמודי חשמל אחדים. העצים אמנם גדולים ויפים, אך חובה לעשות זאת שכן כיום מדובר במקום שהוא למעשה בלתי אפשרי למעבר בשעות העומס.

שעות העומס האלה הן כל לילות הקיץ, שבהן מרכז הכרמל הומה הולכי רגל, ורובם מגיעים למדרכה זאת בדרכם למרכז פנורמה או לטיילת. בשעות אלה המדרכה כל כך צפופה עד שכמעט ואי אפשר לעבור בה. כל מי שעושה זאת מתחכך בעוברים ושבים מולו, שהם במקרים רבים זוגות , משפחות או חבורות. כדי להימנע ממהתחככות זאת עובר האורח שמגיע לבילוי איכותי במקום נעצר מאחורי עץ או עמוד חשמל, או שהוא מסתכן בנפשו ויורד לכביש שבו חולפת התנועה במהירות.

במקביל להסרת מכשולים אלה להולכי הרגל יש להתקין במקום מעקה בטיחות , ובכך למנוע את סכנת תאונות הדרכים ואת החנייה הבלתי חוקית.

בעברו השני של הכביש נמצאת, בניגוד גמור, טיילת גן האם שהיא אולי המדרכה היפה ביותר בישראל.

יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

הנוף של חיפה


הכרמל במקורות הדת – ההר הירוק

הכרמל נחשב להר קדוש מאז התקופה הכנענית ועד היום. סיפור קדושתו עבר מדור לדור ומאמונה אחת לחברתה, כשכל אחת שינתה והוסיפה גרסאות משלה.

הכרמל מוזכר פעמים רבות בתנ"ך כסמל לעושרה ויופייה של ארץ ישראל, כינוי למקום פורה עתיר כרמים ועצי פרי, ושם נרדף ליופי ונוי, כמו בפסוקים: "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פיריה וטובה - ירמיהו ב',ז', "ראשך עלייך ככרמל" - שיר השירים ז',ו'.

הכרמל נחשב כאחד מחמשת ההרים החשובים ביהדות, שאליהם מתפללים בפסוק "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי", יחד עם ההרים: המוריה, סיני, תבור וחרמון.

הכרמל קדוש גם לנוצרים בזכות הנזירים הרבים שמצאו בו מקלט בראשית תקופת הנצרות.

אצל המוסלמים כינויי הר הכרמל הם 'הר אליהו' ו'ההר הירוק'.

הר כרמל עבור חמישה מיליון המאמינים הבהאים הכרמל הוא 'ההר של האל', ומעמדו דומה לזה שתופסת מכה באיסלאם וירושלים ביהדות.


השפעת הדת על נוף הכרמל – הגנים הבהאיים

מערת אליהו בראש הכרמל היא מהמקומות הקדושים בארץ ישראל עוד מתקופת המקרא. הנזירים הכרמליטים בנו בראש הכרמל מנזר עוד במאה ה-12, שקיים ברציפות עד היום.

לפני למעלה ממאה שנים בנתה הכנסיה היוונית-אורתודוכסית במרכז הכרמל, בראש הרכס הצופה למפרץ, מינזר עם מיגרש מוקף חומה. המינזר היה במשך שנים רבות נקודת הציון הגבוהה היחידה על קו הרכס.

הבהאים הם מיעוט בולט ורב השפעה באיראן, שסובל מאד מאז עלית המשטר החומייניסטי. הר הכרמל נחשב להר קדוש בדת הבהאית. בלב העיר חיפה שוכן המתחם הבהאי המרכזי העולמי. במקום מתנוססת כיפת הזהב מעל קברו של מייסד הדת, וסביבה הוקמו הגנים ומבני המרכז. אלה מהווים כיום אתר עלייה לרגל למאמינים הבהאים.

אחדים מעיקרי האמונה הבהאית הם היופי, השלמות והעיצוב, אשר מקדמים אותם באמונתם. כל המתחם בנוי כך שיישמרו הקווים הישרים. הכל מתוכנן עד לפרט האחרון.

הקהילה הבהאית קיבלה תעודת הכרה של אונסק''ו שהכריז על האתרים הבהאים בחיפה ועכו כאתר מורשת עולמית. התעודה קובעת כי האתרים הבהאיים מייצגים 'ערכים אוניברסליים ייחודיים' ועל כן הם ראויים להיכלל ברשימת המורשת התרבותית של האנושות.


התיירות בחיפה – טיילת פנורמה

הגנים הבהאיים הפכו לאחד ממוקדי תיירות החוץ והפנים החשובים ביותר של מדינת ישראל וחיפה, וזוכים למיליוני מבקרים מידי שנה. נקודת המוצא של רוב המבקרים בהם היא טיילת פנורמה שבראש הגנים, ברחוב יפה-נוף.

מלבד לביקור בגנים משמשת הטיילת למטרות הבאות:

מיצפור – הנוף עוצר נשימה וכל אחד יתקשה לעמוד מול קסמו. ביום בהיר אפשר לראות את ראשו המושלג של החרמון ואת סלעי הגיר הלבנים של ראש הנקרה. חתנים וכלות באים מידי יום להצטלם על רקע הנוף בבגדי כלולותיהם.

מסלול הליכה – במהלך כל שעות היממה ניתן לצפות בטיילת, וברחוב יפה-נוף שבהמשכה, בצועדים ורצים רבים בני כל הגילים. הטיילת והרחוב הם, בהעדר מסלולים אחרים מתאימים באזור, מוקד משיכה עיקרי לפעילות ספורטיבית חיונית זאת.

מקום מפגש – לאורך הטיילת נישאים מלונות אחדים. הטיילת עצמה מציעה ספסלי ישיבה רבים שמשמשים מקומות מפגש לקבוצות אוכלוסיה שונות, מאימהות עם עגלות ועד חובבי כלבים. הטיילת הרחבה מסתיימת כיום במרכז פנורמה, בגשר שמעל רחוב שער הלבנון.

המשכה הישיר של הטיילת הוא מעברו השני של הגשר, לאורך רחוב יפה-נוף עד לשדרות קיש. ציביונו הנוכחי של קטע רחוב זה הולם במלואו את זה של הטיילת ולכן הוא משמש בפועל המשך שלה. זאת בזכות הטופוגרפיה הישרה והמישורית שלו, הגנים והמלונות הנמצאים לאורכו, והגבעה הנמצאת בצידו העליון, שהיא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס הכרמל שצופה למפרץ. רוב הצועדים והטיילים בטיילת פנורמה מתחילים את מסלולם בקטע זה של הרחוב. חלק מבעלי הדירות משכירים צימרים לתיירים בחיפה.

שני הגנים הציבוריים המרכזיים בקטע זה של רחוב יפה-נוף הם: גן ראשונים שמתפרש לאורך הרחוב בצידו העליון ובו שביל הליכה קסום. גן אלנבי שבו מיצפור היסטורי לעבר המפרץ.

בקטע רחוב זה נמצאים שני מלונות: 'קראון פלאזה' ו'גני-דן'. לכן הוא מהווה חלק מציר המלונות של חיפה, שכולל גם את המלונות 'דן-כרמל', 'נוף', ו'דן-פנורמה'.

מרכז הכרמל הסמוך שבו יש שפע מקומות של בילוי משלים את התמונה, ומעניק למבקרים במקום חוויה תיירותית ברמה בינלאומית.


תושבי חיפה – עיר המדרגות

בפינת הרחובות יפה-נוף ושער הלבנון מתחיל טיול אלף המדרגות שמוביל בין אתריה של העיר, מרומה אל תחתיתה, דרך מדרגות גדרה. טיול המדרגות מאפשר להכיר את חלקיה המיושבים של העיר ואוכלוסייתה המגוונת.

חיפה היא עיר של מדרגות. העיר ההררית בנויה על רכס הכרמל ומונחת עליו כמעטה עירוני סבוך, הנענה לצורתו של ההר.

אחת התוצאות המופלאות של המבנה המיוחד של חיפה הוא שבין רחובותיה ניתן לגלות אפשרות נוספת, לא פעם סמויה מעין המבקר התמים: גרמי מדרגות רבים מספור, הקושרים בין רחובות ומפלסים, בין שכונות ואזורים, והיוצרים ביחד עולם המקביל לעולם הרחוב החיפאי. מי שעתותיו בידו מוזמן לגלות את גרמי המדרגות בכל רחבי העיר. יתגלו למטייל מעברים נסתרים בין רחובות, ומעברים שיבלעו אותו לתוך פיסת טבע מחופה למחצה, או לסדרה של חצרות המסתיימת בפתח צר ברחוב מקביל, גבוה או נמוך יותר מהרחוב שבו נעלם. גרמי המדרגות העוברים בין הבניינים מגלים לא רק חצרות עם צמחייה, אלא גם קטעי חיים של דיירי הבתים. מירקם סביבתי ייחודי זה בולט בשכונות 'הכרמל ההיסטורי', שרחוב יפה נוף עם ריכוז המלונות ודירות הנופש בחיפה הוא חלק ממנו. אופיין המיוחד של שכונות הכרמל הוותיקות נקבע במידה רבה על ידי השילוב בין בנייה מדורגת על שולי הואדיות של מבנים נמוכים ופשוטים באופיים, יחד עם שפע צמחיה ברחובות ובחצרות.

© כל הזכויות שמורות

יום שבת, 7 במאי 2011

תיכנון מרכז הכרמל


בית בן קומה אחת בפינת שדרות הנשיא-דרך הים

מרכז הכרמל לפני 70 שנה - אין שינוי עד היום

לפני חודשים אחדים התקיימה תחרות לתיכנון מרכז הכרמל. בתחרות זכתה תוכנית לבניית מגדלים לאורך שדרות הנשיא. תוכנית זאת, ולמעשה כל התוכניות האחרות שהשתתפו בתחרות, התעלמו מלב ליבו של מרכז הכרמל, הלא הוא צומת דרך הים-שדרות הנשיא-ווג'ווד/אלחנן.

למעשה אף אחת מתוכניות בנין העיר עד כה לא פתרה את הנושא.

הבניינים סביב הצומת, על אף טיפוחם, הם ברובם בני קומה אחת או שתיים, ומקנים לצומת כיום מראה של עיירה נידחת, ולא של אחת הצמתות המרכזיות בעיר גדולה.

מה שיש לעשות בצומת זאת מבחינת תכנון הבנייה הוא להביא לכך שהבנייה סביב הצומת תהיה דומה לזאת שבצומת המרכזית ברחוב הנביאים בהדר, של רחובות הנביאים-הרצל-שבתאי לוי.

המבנה של הצומת בהדר הוא בצורת X. מבחינה זאת היא דומה מאד לצומת מרכז הכרמל. צומת הנביאים וצומת מרכז הכרמל דומות גם מבחינת נפח התנועה, המבנה הטופוגרפי, ואוכלוסיית המשתמשים בהן.

התיכנון של צומת הנביאים הוא כזה שהיא מוקפת בכיכרות פינתיות. בכל אחת מארבע פינות הצומת יש כיכר פינתית קטנה. מאחוריה ניצב מבנה מסחרי צנוע אך מעוצב, כדוגמת בניין הדואר.

תכנון זה הוא מוצלח מאד, עמד במבחן השנים, וישרוד לדורות הבאים. מעיד על כך המספר הגדול של העוברים ושבים החוצים מידי יום את הצומת בנוחות רבה.
יתר על כן, התכנון משמש השראה להמשך פיתוח מוצלח בסביבתו, כדוגמת מדרחוב הרצל שיוצא מהצומת, ומגדל הנביאים הענק שגובל בה.

במרכז הכרמל המצב כיום הוא שיש בכל פינות הצומת מדרכות פשוטות וצרות, עמוסות בעמודי תמרורים וחשמל, עסקים, מיתקנים וכדומה, כאשר הולכי הרגל הרבים נלחצים בין הבתים לכביש, ואינם נהנים מחווית טיול במקום.

בדומה לצומת הנביאים, יש לבנות בכל אחת מקרנות צומת מרכז הכרמל כיכר פינתית מעוצבת להולכי רגל, בגודל ובצורה המתאימים לשטח, שמאחוריה יהיה מבנה מסחרי מעוצב לא גבוה, שיאכלס את המשתמשים הקיימים כיום, כמו בתי קפה, מסעדות, חנויות, בנקים ומשרדים.

במקביל יש לבנות מסלולי הליכה רחבים ומעוצבים ברמה תיירותית להולכי הרגל בסביבת הצומת, במעגל הליכה שמקיף את שדרות הנשיא מקניון האודיטוריום ועד קניון פנורמה. מסלולים אלה יאפשרו צעידה מהנה להמונים אשר מגיעים למטרה זאת למרכז הכרמל.

התוכנית ניתנת לביצוע בהדרגה, והדבר יבטיח גמישות כלכלית והטרוגניות בבניה.
ניתן לבנות כיכר פינתית ומבנה מסחרי בקרן אחת. לאחר מכן אפשר להמשיך לקרנות הכיכר הנוספות.

באותה צורה אפשר לפתח כל פינה בנפרד ולבנות בה מעל הבנין הראשון קומות נוספות, או לבנות מאחוריו. בצידי המבנים החדשים יישארו בתחילה בתים ומגרשים קיימים, אשר עליהם יבנו בעתיד.
כל זאת על פי שיקולי היצע וביקוש ובמגוון גדלים וסגנונות משתלבים.

תוכנית זאת למרכז הכרמל מתייחסת לשטחים מצומצמים למדי ואחידים בזהותם, שצמודים לצומת ובהם עומדים כיום בתים ישנים בני קומה אחת עד שתי קומות, בעלי שימושים מסחריים בעיקר.
הם גובלים בבניינים גדולים וחדשים מהם בהרבה: בניין השופרסל בשדרות הנשיא, בניין הח' שבו בתי הקפה 'ארומה' ו'הבנק' בשדרות הנשיא, בניין מרפאת רש ברחוב אלחנן, בנייני מגורים חדשים ברחוב ווג'ווד ליד בנין הדואר, מתחם האודיטוריום ברחוב מחניים, ובית הכנסת המרכזי בדרך הים.
בניינים גדולים אלה יישארו ללא שינוי במסגרת תוכנית זאת.

מבחינת גודל השטח הפנוי שמתאים לתוכנית, השטח הגדול ביותר נמצא בין הרחובות ווג'ווד-אלחנן, וניתן להסתייע בכך גם לשיפור מערך התחבורה.

בעיקרון על מערך התחבורה להישאר כמות שהוא. התנועה בצומת תמשיך להתנהל באופן שהוא כיום - על פני השטח, אולי בתוספת כיכר קטנה לנוחות הולכי הרגל, כמו בצומת הנביאים.

מכיוון שלכל מבנה בכיכרות הפינתיות תהיה גם חניה תת קרקעית, אפשר לשלב בהמשך ביניהן וליצור מערך חניות מורחב, ואפילו רשת קטנה של כבישים תת-קרקעיים שישלימו, אך לא יחליפו, את רשת התחבורה העילית.

חוסר המעש של אבות העיר בתכנון יעיל של מרכז הכרמל, שהיה אמור להתבצע עוד לפני שנות דור, הוא שהביאם להוסיף חטא על פשע באמצעות תוכנית מגדלי מגידו, שאינה יותר מאשר 'משולש פיצה' בצורה וברמה האדריכלית שלה.


יום שלישי, 26 באפריל 2011

רשמי מסע בסיוט שנקרא שדרות ההסתדרות


הזדמן לי לאחרונה ללנסוע בתחבורה הציבורית ממרכזית המפרץ לצפת וחזרה. המסלול עובר לכל אורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו. נסעתי בדרך זאת פעמים אחדות בתקופה האחרונה, גם בשעות הערב, ונדהמתי מרוב הפקקים, שעיכבו אותי ומעכבים עשרות אלפי נוסעים כל יום, וכל זאת מחמת טיפשות בתכנון התחבורה בכביש, שהוא מהחשובים במדינה. אספתי מצבור של מחשבות אודות המצוי והראוי בכביש זה, ואני מבקש להקטיר אותן כאן, למען יבוא לציון גואל.

ראשית ברצוני להתייחס לנסיעה בנתיב המטרונית. האוטובוס המהיר בו נסעתי השתרך, מהיציאה ממרכזיית המפרץ שבצ'קפוסט, אחרי אוטובוס מאסף לעכו, מבלי יכולת לעקוף אותו, כי אין אפשרות מובנית כזאת בנתיב המטרונית. האוטובוס התעכב בכל תחנת איסוף לאורך הקו, למרות שלא העלה נוסעים. העיכוב היה לא ארוך במיוחד, אך מעצבן, והצטבר לדקות אחדות במהלך כל הנסיעה עד לצומת עכו. זה הפסד זמן ניכר אם מכפילים אותו במספר הנוסעים באוטובוס. אם מחשבים גם אפשרות של מספר אוטובוסים מאספים שאחריהם נוסעים אוטובוסים מהירים אחדים, הרי שמדובר בהפסד מצטבר רב מאד של זמן וכסף.
מחשבה זאת הביאה אותי להשערה שאולי מתכנני הנתיב למטרונית אינם מתכוונים כלל שאוטובוסי אגד יסעו עליו, כי אם גם אוטובוסים וגם מטרוניות יסעו בשיירה, התוצאה תהיה מגוחכת ביותר.

בקוטב השני של הצפיפות, מה יקרה בשעות הערב המאוחרות והלילה אם אכן יהיה נתיב המטרונית שמור למטרונית בלבד. בשעות המאוחרות של היום מספר האנשים שימתינו בתחנות הקו יתמעט מאד. אין להניח כי מפעילי המטרונית, ששיקולי תועלת כלכלית יהיו בוודאי נר לגלגליהם, ימצאו לנכון לשגר רכב שמיועד למאות אנשים עבור אותם נוסעים בודדים. התוצאה תהיה שהפרשי הזמנים בין המטרוניות יהיו ארוכים מאד, והאנשים יחששו לצאת מהבתים בשעות אלה, שהן שעות קניות ובילוי, כי לא תהיה תחבורה ציבורית כלל. תחבורה ציבורית משולבת במוניות שירות לא תהיה אפשרית, בגלל שלמוניות אסור להיכנס לנתיב המטרונית, ומסיבה זאת הן יחדלו לפעול.


נתיבי המטרונית עומדים כיום בשממונם רוב הזמן. ממרכזית המפרץ לכיוון הקריות, עכו ונהריה, והצפון יוצאים עשרות אחדים של קווי אוטובוס בלבד. כולם יחד מגיעים להערכתי, במקרה הטוב, לתדירות של אוטובוס יחיד בדקה. ממתי מפרישים נתיב כביש עמוס ביותר, באורך עשרות קילומטרים, לנסיעתו של אוטובוס יחיד בדקה בלבד!? המטרונית תמנע ממטרופולין חיפה והקריות תחבורה ציבורית אמיתית: מוניות שירות, מוניות ספיישל, רכבי הסעות, אוטובוסי תיירים, רכבים פרטיים עם 4 נוסעים ומעלה, ועוד, לא יוכלו לנצל את הנתיב. זה מחדל שאין כדוגמתו, אשר מעורר בי הרהורים קפקאיים.

אסון תחבורה אקוטי מתרחש בכביש המרכזי בצפון הארץ - מהצ'קפוסט עד עכו, בנתיבים לרכב פרטי וציבורי שאינו של אגד. שמו המלא של הכביש הוא שדרות ההסתדרות עד קרית חיים ובהמשך הוא נקרא דרך עכו חיפה, אך אין סדר ואין דרך. פלא הוא שלא קם עד היום מי שישמיע את זעקתם של כל הנוהגים ברכבים בכביש זה, ויארגן אותם למחאה ציבורית. הנהגים תקועים בפקקים, ואילו במרכז הדרך עומדים בשיממונם נתיבי המטרונית כשהם בבחינת לעג לרש.

רציתי לאחרונה לנסוע מהצ'קפוסט לקיריון בקרית-ביאליק במכונית פרטית בשעות הערב, השעות שבהן חוזרים מהעבודה. לקח לי כשעה לעבור את הקילומטרים האחדים מהצ'קפוסט לצומת וולקן, ושם פניתי לאחור. הנסיעה מחיפה עד לקיריון אורכת שעות אחדות בשעות העומס, ומדובר בפחות מעשרים קילומטר. זאת תופעה שחוזרת מידי יום, מזה עשרות שנים רבות. המכוניות צמודות פגוש לפגוש לאורך כל הדרך הזאת וכמעט ולא מתקדמות. להגיע לקיריון מחיפה בשעות העומס לוקח זמן רב יותר מאשר להגיע לחו''ל.

מן הראוי היה לשחרר לאלתר את נתיב המטרונית לתחבורה הציבורית כולה, ואולי גם לכל המרבה במחיר, בסגנון הנתיב המהיר מנתב''ג לנתיבי איילון. התחושה שלי בסיום הנסיעה היתה של ניצול מהתופת.

ערכתי במהלך אחת הנסיעות חישוב מתמטי ממוצע של ההפסד למשק בגלל העיכובים בנסיעה לקריות על כביש חיפה-עכו כתוצאה מהפקקים, וזאת באומדן זהיר:
את הדרך לוקח בדרך כלל כשעה לעבור בשעות העומס. ניתן לעבור אותה ברבע שעה כשהיא ריקה, אך לצורך החישוב נניח שכל נוסע מפסיד בגלל הפקקים כחצי שעה בלבד לכל כיוון או שעה בהלוך-חזור.
על הכביש נוסעים כ-100,000 איש ביממה.
סך כך ההפסד הוא 100,000 שעות ליממה.
עלות כל שעה לנוסע היא 50 שקלים, כולל הפסדי זמן עבודה, דלק, בלאי, בריאות, וכדומה.
מידי יממה ההפסד המצטבר לפיכך הוא של 5 מיליון שקלים.
מידי שבוע ההפסד הוא של 35 מיליון שקלים.
בשנה סך כל ההפסד הוא של כ-1.8 מיליארדשקלים.
הפקקים נמשכים כבר עשרות שנים. סכום ההפסד הכספי המצטבר עד היום הוא אם כן אסטרונומי, והוא הסיבה העיקרית לכך שמטרופולין חיפה נמצא בפיגור עצום לעומת המרכז - מדינת תל אביב.


בנקודה זאת ברצווני להרחיב ולדון בפיתרון שמהנדסי התחבורה תיכננו לכאורה לצורך זאת, הלוא הוא 'כביש עוקף קריות'. צפיתי בסרטון ביוטיוב של מראה הדרך, המשתרעת בצורת קשת מצומת וולקן ועד עכו, בצמוד לגבולן המזרחי של הקריות ובין קרית ביאליק לקרית אתא, ונדהמתי מכמות האדמות החקלאיות שהיא זוללת. מעבר לכך, יש לה עוד חסרונות רבים:
ראשית, היא אינה פותרת את בעיית הפקק המרכזי, שהוא מהצ'ק פוסט ועד צומת וולקן.
שנית, מי שבכל זאת יסע בה ויצטרך להגיע לקריות המערביות, ים, מוצקין, וחיים, יצטרך לחצות את הצמתות המרומזרות בשדרות ההסתדרות ודרך עכו, שהן מהפקוקות ביותר במדינת ישראל.

מי שעובר בצומת וולקן לכיוון הקריות רואה כי מימין הולך ונבנה גשר שיוביל מנתיבי המפרץ, שהם כביש אוטובוס 58 לשעבר, לכביש עוקף קריות הנוצץ. המתכננים כמו צילבו את ידיהם מעשה אידיוטים, כי מתחת לגשר זה תמשיך התנועה בצומת וולקן להשתרך לאיטה.
ייתכן והמתכננים יאמרו כי לאחר שתצטבר התנועה שיביא כביש עוקף קריות אל הצירים של מזרח-מערב, הם ידאגו גם לשיפור הצמתים לאורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו.
על כך היה עליהם לחשוב קודם, כי זה גם הפיתרון הראוי לשחרור כביש זה מהפקקים האיומים, והיה צריך לעשותו עוד כשהייתי ילד.


אלא שמשום מה פיתרון זה לא יצא אל הפועל. צומת קרית אתא היא היחידה שיש לה מחלף. מחלף זה הוא גשר פשוט, כזה שעובר מעל הצומת עם נתיב אחד לכל כיוון. מחלף מסוג זה מאפשר את התנועה בכביש הראשי המהיר בלי עיכובים, ואילו התנועה החוצה אותו לרוחבו עוברת בקלות מתחתיו, באמצעות מערכת נתיבים ורמזורים קלה לנהיגה.
המחלף הזה פועל מצויין גם עם נתיב אחד לכל כיוון, אך בימים אלה בונים את שני הנתיבים הנוספים בגשר, שיהפכו אותו לבעל שני נתיבים בכל צד, יותר מעשרים שנה לאחר התחלת הבניה.

מה יותר פשוט, יעיל, וזול מאשר להקים מחלף בדמות הגשר בצומת קרית אתא מעל כל אחת מהצמתות המרכזיות לאורך כביש חיפה-עכו: צומת וולקן, צומת קרית חיים - הצריף, צומת קרית מוצקין - מוצארט, צומת קרית באליק - צבר, וצומת צפון קרית ביאליק - אפק. כולן זכו לשמות מיתולוגיים ובצדק, כי הנהגים משתהים בהן לנצח.
את צומת אפק מן הראוי לכנות 'צומת סיזיפוס'. מי שנוסע בצומת מחיפה לעכו חש כי סיים סוף סוף עם סיוט הפקקים, אך זאת עד לפעם הבאה שבה יסע בכביש זה.

גשר פשוט בכיוון צפון-דרום מעל כל אחת מהצמתות האלה הוא הפיתרון הראוי לשחרורן מהפקקים. מספיק נתיב אחד לכל כיוון ואין צורך בבניית גשרים של ארבעה נתיבים, כי גם אין קרקע פנויה בנמצא לאורך הכביש. במקומות מסוימים בהם הגשר יהיה סמוך יותר לבתי מגורים אפשר להקים לאורכו קירות בידוד נגד רעש, וזהו זה.


פרויקט המטרונית מכסה על המחדל של פקקי התנועה בדרך מחיפה לעכו.
בסופו של יום כל החשבונות מתאזנים. אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. מה שמתחולל מבחינה תחבורתית לאורך דרך זאת הוא לדעתי חסר תקדים במימדיו. חבורת עיוורים קשורים בחבל נתנה לעיוור שבראש להוליך את כולם היישר אל הבור.




יום שבת, 23 באפריל 2011

פס שלישי מהדור החדש

לצורך חישמול הרכבת, הפיתרון שניבחר למקומות רבים שבהם התיירות היא חשובה הוא שימוש ב'פס שלישי מהדור החדש'.

פס שלישי הוא קו חשמל בגובה פסי הרכבת.

יש לו חסרונות בטיחותיים, כלכליים, ותפעוליים. בפס השלישי מרבים כיום להשתמש במסילות רכבות בעיקר במקומות בהם מראה הנוף הוא חשוב. ביתר המסילה הרכבת עוברת לשימוש בקו עילי.

על סכנת ההתחשמלות מתגברים ב'פס שלישי מהדור החדש' בפטנט שבאמצעותו יש זרם חשמל במקומות בהם נוגעת הרכבת בלבד, והזרם מנותק בכל יתר הקו.

דוגמא בולטת לשימוש בפס שלישי מהדור החדש היא העיר בורדו בצרפת.

נראה כי גם לעיר חיפה ולמקומות תיירות אחרים בישראל זהו הפיתרון המתאים ביותר.

ירון חנן מדבר על חשמול הרכבת



חבר מועצת העיר מטעם סיעת הירוקים, מסביר את הסכנות הכרוכות בפרויקט:

חברים יקרים,

התגייסנו להובלת המאבק נגד החישמול העילי של מסילת הרכבת בחיפה.
בסירטון המצורף אני קורא להתגייס שכם אל שכם למאבק חוצה מחלוקות וסיעות של כל תושבי חיפה כנגד חישמול עילי למסילת הרכבת בחיפה ולבחור בחלופה הטובה ביותר בין החלופות האפשריות:

1. מינהור המסילה
2. שיקוע המסילה
3. הזזת המסילה

ובכל מקרה חובתנו להתנגד ולהיאבק כנגד החלטות המתקבלות במדינת תל-אביב, להנצחת החיץ בין חיפה לחוף הים ולשכונות הימיות של העיר, לעשרות שנים קדימה!

חיפה- העיר היחידה בה עוברת המסילה במקום הכי לא נכון ומונעת את פיתוחה הכלכלי והנופי של העיר וחיבורה לכיוון הנכס הטבעי שלה: הים, הטיילת, הנמל המערבי !

נדגיש שוב: איש אינו מתנגד אצלנו לעצם חישמול המסילה שהוא מבורך כשלעצמו, אך לא יוצרים משהו חיובי ע"י יצירת אסון עירוני ונופי, על חשבונה של העיר ופיתוחה.

יום ראשון, 20 במרץ 2011

בוטלה ההתנגדות לחישמול עילי של הרכבת באזור חיפה


נסללה הדרך לפרוייקט חישמול הרכבת.

בוטלה החלטת הועדה לשמירה על הסביבה החופית המתנגדת לחישמול עילי של הרכבת באזור חיפה. בכך התקבל ערר רכבת ישראל כנגד החלטת הולחו''ף.

ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה ביטלה אתמול (יום א') את החלטת הועדה לשמירה על הסביבה החופית (הולחו''ף) המתנגדת לחישמול עילי של הרכבת בחיפה, מחוף הכרמל ועד קריית חיים.

ועדת המשנה לעררים קיבלה בכך את הערר שהגישה חברת רכבת ישראל כנגד החלטת הועדה לשמירה על הסביבה החופית בטענה כי הולחו''ף לא הייתה מוסמכת להחיל את סמכותה מעבר לקטעים המצויים בתחום הסביבה החופית.

ועדת המשנה לעררים קבעה כי ''החלטת הולחו''ף שלפיה אין לאשר את תכנית חישמול הרכבת ביחס למקטע חיפה, דינה להתבטל, משהיא אינה מאוזנת דיה ופוגעת באופן לא מידתי בציבור הרחב ובאינטרסים ברמה הלאומית''.

התוכנית לחישמול הרכבת נדונה בועדה לתשתיות הלאומית (וות''ל) אולם הצריכה אישור של הולחו''ף למיזם מאחר שמסילת הרכבת לחיפה עוברת בתחום העיר במרחק של כ-300 מטר מקו החוף.

מעיריית חיפה נמסר כי: "עיריית חיפה רואה בהחלטת ועדת הערר פגיעה קשה המתעלמת מהמציאות ומתבססת על נתונים מופרכים שהוצגו בפניה. ביסוד ההחלטה עומד ניגוד העניינים המתקיים במצב בו מדינת ישראל היא היזם ומדינת ישראל היא גם זו שצריכה להחליט אם לדרוש מעצמה את שהיא דורשת בלי היסוס - מיזמים פרטים.

"מצער מאוד שבניגוד לוולחו"ף, ועדת הערר לא עמדה בלחצים ובמניפולציות שהופעלו כלפיה על ידי פקידי הרכבת ועשתה פלסתר מסעיף מאוד קטגורי בחוק האומר:
'לא תאשר הוועדה לשמירת הסביבה החופית, תכנית או היתר הטעונים אישורה בתחום חוף הים, אלא לאחר שבחנה את ההצדקה באישורם אל מול ההכרה בערך של השמירה וצמצום הפגיעה בסביבה החופית לתועלת הציבור ולהנאתו ובערך של שמירת ערכי הטבע, הנוף והמורשת, ובאופן שלא יהיה בו כדי לגרום לפגיעה במידה העולה על הנדרש בזכות הציבור למעבר חופשי...'.

"מי שמקבל את עמדת הרכבת שאין תחליף לחשמול עילי בחופי העיר חיפה, זורה חול בעיניי הציבור וכופר בשמירת האיזון בו מחויבת ועדת ערר. החלטת ועדת הערר היא ארון הקבורה של הולחו"ף . אין ולא תהיה פגיעה נופית קשה יותר מיצירת רשת כבלים שתגדר את חופי חיפה. הקמת הולחו"ף נועדה למנוע פגיעה כזו בדיוק , והנה ועדת הערר מבהירה בהחלטה הזויה שאין צורך בקבלנים ומגדלים בכדי להרוס את החוף בישראל . עיריית חיפה תפעל בכל דרך להמשיך ולמנוע את האיוולת שמייצרת החלטת ועדת הערר" .

השר כץ: חישמול הרכבת יצמצם את זיהום האוויר ויאפשר להגביר את התדירות ורמת הדיוק של הרכבת.

מעיריית חיפה נמסר כי: "עיריית חיפה רואה בהחלטת ועדת הערר פגיעה קשה המתעלמת מהמציאות ומתבססת על נתונים מופרכים שהוצגו בפניה. ביסוד ההחלטה עומד ניגוד העניינים המתקיים במצב בו מדינת ישראל היא היזם ומדינת ישראל היא גם זו שצריכה להחליט אם לדרוש מעצמה את שהיא דורשת בלי היסוס - מיזמים פרטים.

"מצער מאוד שבניגוד לוולחו"ף, ועדת הערר לא עמדה בלחצים ובמניפולציות שהופעלו כלפיה על ידי פקידי הרכבת ועשתה פלסתר מסעיף מאוד קטגורי בחוק האומר:
'לא תאשר הוועדה לשמירת הסביבה החופית, תכנית או היתר הטעונים אישורה בתחום חוף הים, אלא לאחר שבחנה את ההצדקה באישורם אל מול ההכרה בערך של השמירה וצמצום הפגיעה בסביבה החופית לתועלת הציבור ולהנאתו ובערך של שמירת ערכי הטבע, הנוף והמורשת, ובאופן שלא יהיה בו כדי לגרום לפגיעה במידה העולה על הנדרש בזכות הציבור למעבר חופשי...'.

"מי שמקבל את עמדת הרכבת שאין תחליף לחשמול עילי בחופי העיר חיפה, זורה חול בעיניי הציבור וכופר בשמירת האיזון בו מחויבת ועדת ערר. החלטת ועדת הערר היא ארון הקבורה של הולחו"ף . אין ולא תהיה פגיעה נופית קשה יותר מיצירת רשת כבלים שתגדר את חופי חיפה. הקמת הולחו"ף נועדה למנוע פגיעה כזו בדיוק , והנה ועדת הערר מבהירה בהחלטה הזויה שאין צורך בקבלנים ומגדלים בכדי להרוס את החוף בישראל . עיריית חיפה תפעל בכל דרך להמשיך ולמנוע את האיוולת שמייצרת החלטת ועדת הערר" .

גשר קשתות לרכבת בין הנמל למושבה הגרמנית


רכבת חשמלית על גשר ויאדוקט


אין חולק על כך שהרכבת החשמלית יעילה הרבה יותר מרכבת הדיזל בקווים המהירים והקצרים כאחד.

אך כאשר בוחנים את התמונות הרבות שיש באינטרנט של רכבות חשמליות בעלות קו עילי רואים בברור כי הנזק הנופי הוא רב מאד, ובעל משמעויות כלכליות כבירות לענף התיירות.

בעיר חיפה, שחלק גדול מהכלכלה שלה יתבסס בעתיד על תיירות, ייפגע מאד מראה חזית הים העירונית.

במסגרת התכנון של חזית ים עירונית בנמל חיפה המערבי שאלת עיצוב המעבר המרכזי מהעיר לים דרך פסי הרכבת בתחילת שדרות בן גוריון נראית לכאורה זניחה. היא נפתרה באורח חפיף ע''י המתכננים באמצעות צמד גשרים עיליים להולכי רגל.

למעשה, בזכות המשקל האסתטי הרב שמיוחס לכל פעילות תיכנונית במקום קטן זה, זאת נקודת מוצא מתאימה גם לדיון בנושא החישמול הארצי של רכבת ישראל.

אפשר אף לומר כי הגשר המקומי והחישמול הארצי תלויים זה בזה: חישמול באורח אסתטי של רכבת ישראל יאפשר חזית ים עירונית לחיפה. גשר שישדרג את תפישתנו לגבי הרכבת כחלק מהנוף יאפשר חישמול לכל רכבות ישראל.

נוף הרמוני של רכבת, ים, ועיר, הוא קשה להשגה.

מה שנידרש לצורך זאת הוא יצירת אפקט ציפה של הרכבת, כאילו היא מרחפת מעל המים בין ההר לים.

הויאדוקט הוא גשר קשתות בסגנון גשר רושמיה. זהו מוטיב תחבורתי עתיק יומין, שיוצר מיקצב מרגיע בנוף. הוא מתאים מאד למקומות הרריים.

יש בעולם ויאדוקטים רבים מאד שמשמשים כגשרי רכבות, וניתן לראות תמונות רבות שלהם באינטרנט.

בחיפה, ויאדוקט לרכבת שמתחתיו יעברו נתיבי העוברים ושבים בין הנמל למושבה הגרמנית, יעניק את המראה התכנוני ההולם לכניסה הראשית לנמל המערבי.

אין ספק שמראהו של ויאדוקט זה ייפגם מאד אם יהיו על גביו עמודי חשמל לשניים או ארבעה קווי מתח עיליים לרכבות. המראה הסופי יהיה של רשת קורים מסובכת שמשתלטת על כל הנוף.

הפיתרון שניבחר למקומות רבים שבהם התיירות היא חשובה הוא שימוש ב'פס שלישי מהדור החדש'.

פס שלישי הוא קו חשמל בגובה פסי הרכבת.

יש לו חסרונות בטיחותיים, כלכליים, ותפעוליים. בפס השלישי מרבים כיום להשתמש במסילות רכבות בעיקר במקומות בהם מראה הנוף הוא חשוב. ביתר המסילה הרכבת עוברת לשימוש בקו עילי.

על סכנת ההתחשמלות מתגברים ב'פס שלישי מהדור החדש' בפטנט שבאמצעותו יש זרם חשמלי במקומות בהם נוגעת הרכבת בלבד, והזרם מנותק בכל יתר הקו.

דוגמא בולטת לשימוש בפס שלישי מהדור החדש היא העיר בורדו בצרפת. נראה לי כי גם לעיר חיפה ולמקומות תיירות אחרים בישראל זהו הפיתרון המתאים ביותר.

מקור תמונה: פליקר

המנהרה והשרוול


תושבי חיפה תקועים מזה שנים אחדות עם מנהרת התשתיות ברחוב החלוץ שעלותה עשרות מיליוני שקלים.

במנהרה הענקית הזאת אפשר לנסוע במכונית. זאת בעוד שהקוטר הכולל של כל הצינורות בה הוא בוודאי לא יותר ממטר אחד בלבד.

הצינורות הגדולים ביותר במנהרה הם צינורות הביוב.
עבורם בלבד ייתכן וכדאי היה לחפור אותה.

זאת אם לא היתה קיימת טכנולוגיה הרבה יותר יעילה, זולה, מהירה ומתקדמת להחלפת צינורות ביוב.

תאגיד מי כרמל עוסק בשידרוג קווי הביוב באמצעות טכנולוגיות השרוול והקידוח האופקי החדישות, המאפשרות לאטום או להחליף קווי ביוב, ללא צורך בפתיחת כבישים והחלפת הצנרת הקיימת.

באמצעות טכנולוגית השרוול מצפים מבפנים בחומר פלסטי צינורות קיימים.

באמצעות טכנולוגית הקידוח האופקי מפוצצים מבפנים צינורות קיימים, מרחיבים, ומשחילים למנהרה הישנה-חדשה שנוצרה צינורות חדשים.

'טכנולוגית השרוול הנה שיטה מוכחת המתבצעת באופן נרחב בעולם.
בכוונת אגף המים בעיריהלהרחיב את השימוש בטכנולוגיה זו בשנים הקרובות.
השרוול נועד למנוע אפשרות דליפה מהצנרת הקיימת במינימום הפרעה לציבור והוא מקנה לצנרת אורך חיים ואמינות.'


האם גם ברחוב החלוץ לא היה מן הראוי להשתמש בטכנולוגיות השרוול והקידוח האופקי במקום בשיטת המנהרה ולחסוך בכך את המטרד היקר והנורא.




יום שבת, 19 במרץ 2011

רעידת אדמה בחיפה


הפיצוץ בכור שבעיר פוקושימה ביפן הוא תזכורת לתרחיש גרוע במיוחד, שבישראל לא עושים די כדי להתכונן אליו.

רעידת האדמה החזקה האחרונה בישראל התרחשה ב-1927: זעזוע בעוצמה 6.25 בסולם ריכטר הביא למותם של 500 בני אדם ולפציעתם של 700. 90 שנה קודם לכן, ב-1837, גרמה רעידת אדמה חזקה לתוצאות קשות אף יותר: אלפי הרוגים, גלי צונאמי מהכנרת וחורבן של הערים טבריה וצפת.

ב-1927 לא היו בישראל מפעלים מסוכנים. נוסיף לכך את העובדה שרעידת אדמה בשנות ה-2000 תמצא מדינה צפופה הרבה יותר, עם 7 מיליון תושבים לעומת מאות האלפים שחיו בה בעת הרעידות הקודמות - והמחיר עלול להיות בלתי נסבל.

הרבה כוחות פועלים במגרש הזה: גורמים נדל"ניים, ראשי מועצות שרוצים להגדיל את הארנונה בשטחם וכמובן בעלי המפעלים.
הרבה מאוד פוליטיקה יש מאחורי מיקום המפעלים. הרשויות המקומיות בישראל מודעות לסכנות במפעלים אלה ומתברר כי המושג 'לא בחצרהאחרית שלי' תקף מאד בישראל.
עיר חזקה מבחינה פוליטית תצליח למנוע הקמת מפעלים ומתקנים מסוכנים בשטחה.

חבית הנפץ הגדולה ביותר בישראל היא באזור שרק לפני חמש שנים ספג במשך שבועות ארוכים טילים מכיוון צפון - מפרץ חיפה: שם שוכנים בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, מסוף הכימיקלים בנמל ובו מכל אמוניה ענק, תחנת כוח של חברת החשמל, מפעלי חברת חיפה כימיקלים, מפעלי חוד מתכות, מפעלי דשנים וחומרים כימיים, מפעלי מלט, מפעלי צבע ופלסטיק ועוד - וכל זה לצד ריכוז האוכלוסייה הגדול והצפוף של חיפה ויישובי הקריות.

הבעיה היא שאין ראייה מערכתית בתחומים האלה. אין הגדרה מה ישראל מוכנה לקבל כסיכון קביל. לכל דבר יש תג מחיר, ולצערנו גם לחיי אדם. הסבירות היא שהאירוע המערכתי הזה יקרה בסופו של דבר, אבל בישראל לא דנים בסיכון קביל. בפועל ראינו שאפילו ביפן, מדינה שאין ערוכה ממנה - לא הצליחו. מדינה חייבת לומר לאזרחים מה היא עושה ומה לא, ולא לבלבל את הציבור.

חוסר התיאום בא לידי ביטוי למשל לגבי מכל האמוניה במפרץ חיפה. התברר שעיריית חיפה לא מוכנה להוציא היתר בנייה למיגון - כי היא טוענת שכל המפעל הוקם ללא היתר.

יום שישי, 18 בפברואר 2011

פארק נחל קישון הוכרז כפארק לאומי




ראש הממשלה בנימין נתניהו חנך השבוע את פארק נחל הקישון.

על פי התוכנית הפארק יקושר אל הפארק המטרופוליני במעלה הנחל ויהפוך לריאה הירוקה של המטרופולין הצפוני ולמרכז בילוי רחב ידיים בו פעילות פנאי ונופש.

הפארק יתפרש על כ- 600 דונם ויהיה נגיש לכלי רכב, אופניים והולכי רגל כאשר השלב הראשון בפיתוחו הוא שיקומה של רצועת הנחל שיחל כבר בקיץ הקרוב. השיקום כולל חפירה וניקוי קרקעית הקישון המזוהמת, פרויקט המוערך בכ- 200 מליון ₪.

האגמים בפארק המטרופוליני ישמשו לספורט מים. בפארק יפתחו מיזמים מסחריים התואמים את אופי הפארק וכן מוקדי ספורט עממי. הפארק יכלול רשת מסלולי הליכה, ריצה ורכיבת אופניים בשילוב עם רצועת הנחל. במקום יוקם אמפיתיאטרון ציבורי. שטחים נרחבים יוקצו לחקלאות נופית תיירותית עם משתלה, מטעי פרי, שוק לתוצרת חקלאית ועוד.

ראש הממשלה ציין כי: "למעשה אנו מקימים שלושה פארקים מטרופוליטניים, אחד פה בצפון, פארק נחל הקישון, אחד במרכז, פארק אריאל שרון ואחד בלב באר -שבע."

מטרת השיקום נועדה לשפר את איכות החיים במטרופולין חיפה ושינוי פני המרחב. שיקום שיהווה תיקון לעוול סביבתי מתמשך וישפר את איכות החיים באזור חיפה והקריות. נחל הקישון עבר בשנים האחרונות תהליך שיקום נרחב, בהתאם לתכנית אב ארוכת טווח שאומצה על ידי ממשלת ישראל עוד בשנת 2001. מאז חלה ירידה משמעותית בהזרמות שפכים אל הנחל. חל גם שיפור ניכר באיכות המים הזורמים בקישון שהביאה לחזרתם של בעלי חיים לנחל.

נותר אך לקוות כי פרנסי העיר ישכילו לשלב בפארק גם קריית ספורט מטרופולינית שבמרכזה איצטדיון כדורגל אולימפי, במקום זה המוקם בטעות בדרום העיר.


יום רביעי, 5 בינואר 2011

אין מדרכה בחזית ממגורות דגון


בחזית הממגורות, לאורך כל הגדר שרובה נראית בתמונה, אין כלל מדרכה.


מי שרוצה להמשיך ללכת ברחוב העצמאות מתחנת הרכבת למושבה הגרמנית חייב לחצות את הכביש.

הגדר גובלת במסלול הימני של הכביש, ומי שמתפתה להמשיך את דרכו לצידה מחרף את נפשו!

אין אפילו די שוליים בטיחותיים לכלי הרכב. מי שעושה זאת הולך על אספלט שמיועד לכלי רכב.

זאת הזנחה רבת שנים של העיריה, בקרן השפע של העיר.

משקיעים כל כך הרבה במדרחובים, מחלפים ומטרוניות, ודבר כל כך פשוט וחשוב דוחים עד לקץ הימים.

גם בצד השני של הכביש המראה לא מרנין במיוחד כי יש קטע שגובל בבית קברות ישן, אך המדרכה לפחות חדשה.

בתחילת הקטע נטול המדרכה בחזית ממגורות דגון אין כלל שלטי אזהרה או מחסומים להולכי רגל!

המשטרה והעיריה לא טרחו במאומה להסב את תשומת לב העוברים ושבים לסכנה האורבת להם, לא מצד תחנת הרכבת, לא מצד המושבה הגרמנית, ולא לאורך הקטע.

לאורך הגדר יש פס ירק צר, דבר שגורם למתקרבים למקום אשלייה כאילו יש שם נתיב הליכה.

מי שהולך במדרכה של ציר התנועה המרכזי של העיר - רחוב העצמאות, בין שני מוקדי בילוי עיקריים - קמפוס הנמל והמושבה הגרמנית, מוצא עצמו לפתע בסכנת דריסה מיידית.

פיתוחו של ציר הליכה ראוי לשמו בחזית ממגורות דגון יתרום לשיפור מיידי בפעילות בעיר התחתית, שכיום יש בה שני מוקדי בילוי גדולים שמנותקים זה מזה.

בהמשך מתחיל גם רחוב יפו, עם בית הקברות היהודי הישן שאליו מגיעים מידי יום מתפללים רבים לקבר ר' אבדימי.

הפוטנציאל הקיים בקטע הוא רב מאד, והוא יכול להוות מקור משיכה להולכי רגל רבים, כולל כציר טיול עד לבת-גלים, וכאבן הפינה לחזית הים העירונית.

אני מודע לפועלו הרב של ראובן הכט ז''ל למען העיר חיפה, וסבור כי מעבר להולכי רגל בחזית הממגורות יוכל להעניק לעסקיו ערך מוסף גם מבחינה כלכלית, בצורת שטחי פרסום ומסחר במקום.