יום ראשון, 20 במרץ 2011

בוטלה ההתנגדות לחישמול עילי של הרכבת באזור חיפה


נסללה הדרך לפרוייקט חישמול הרכבת.

בוטלה החלטת הועדה לשמירה על הסביבה החופית המתנגדת לחישמול עילי של הרכבת באזור חיפה. בכך התקבל ערר רכבת ישראל כנגד החלטת הולחו''ף.

ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה ביטלה אתמול (יום א') את החלטת הועדה לשמירה על הסביבה החופית (הולחו''ף) המתנגדת לחישמול עילי של הרכבת בחיפה, מחוף הכרמל ועד קריית חיים.

ועדת המשנה לעררים קיבלה בכך את הערר שהגישה חברת רכבת ישראל כנגד החלטת הועדה לשמירה על הסביבה החופית בטענה כי הולחו''ף לא הייתה מוסמכת להחיל את סמכותה מעבר לקטעים המצויים בתחום הסביבה החופית.

ועדת המשנה לעררים קבעה כי ''החלטת הולחו''ף שלפיה אין לאשר את תכנית חישמול הרכבת ביחס למקטע חיפה, דינה להתבטל, משהיא אינה מאוזנת דיה ופוגעת באופן לא מידתי בציבור הרחב ובאינטרסים ברמה הלאומית''.

התוכנית לחישמול הרכבת נדונה בועדה לתשתיות הלאומית (וות''ל) אולם הצריכה אישור של הולחו''ף למיזם מאחר שמסילת הרכבת לחיפה עוברת בתחום העיר במרחק של כ-300 מטר מקו החוף.

מעיריית חיפה נמסר כי: "עיריית חיפה רואה בהחלטת ועדת הערר פגיעה קשה המתעלמת מהמציאות ומתבססת על נתונים מופרכים שהוצגו בפניה. ביסוד ההחלטה עומד ניגוד העניינים המתקיים במצב בו מדינת ישראל היא היזם ומדינת ישראל היא גם זו שצריכה להחליט אם לדרוש מעצמה את שהיא דורשת בלי היסוס - מיזמים פרטים.

"מצער מאוד שבניגוד לוולחו"ף, ועדת הערר לא עמדה בלחצים ובמניפולציות שהופעלו כלפיה על ידי פקידי הרכבת ועשתה פלסתר מסעיף מאוד קטגורי בחוק האומר:
'לא תאשר הוועדה לשמירת הסביבה החופית, תכנית או היתר הטעונים אישורה בתחום חוף הים, אלא לאחר שבחנה את ההצדקה באישורם אל מול ההכרה בערך של השמירה וצמצום הפגיעה בסביבה החופית לתועלת הציבור ולהנאתו ובערך של שמירת ערכי הטבע, הנוף והמורשת, ובאופן שלא יהיה בו כדי לגרום לפגיעה במידה העולה על הנדרש בזכות הציבור למעבר חופשי...'.

"מי שמקבל את עמדת הרכבת שאין תחליף לחשמול עילי בחופי העיר חיפה, זורה חול בעיניי הציבור וכופר בשמירת האיזון בו מחויבת ועדת ערר. החלטת ועדת הערר היא ארון הקבורה של הולחו"ף . אין ולא תהיה פגיעה נופית קשה יותר מיצירת רשת כבלים שתגדר את חופי חיפה. הקמת הולחו"ף נועדה למנוע פגיעה כזו בדיוק , והנה ועדת הערר מבהירה בהחלטה הזויה שאין צורך בקבלנים ומגדלים בכדי להרוס את החוף בישראל . עיריית חיפה תפעל בכל דרך להמשיך ולמנוע את האיוולת שמייצרת החלטת ועדת הערר" .

השר כץ: חישמול הרכבת יצמצם את זיהום האוויר ויאפשר להגביר את התדירות ורמת הדיוק של הרכבת.

מעיריית חיפה נמסר כי: "עיריית חיפה רואה בהחלטת ועדת הערר פגיעה קשה המתעלמת מהמציאות ומתבססת על נתונים מופרכים שהוצגו בפניה. ביסוד ההחלטה עומד ניגוד העניינים המתקיים במצב בו מדינת ישראל היא היזם ומדינת ישראל היא גם זו שצריכה להחליט אם לדרוש מעצמה את שהיא דורשת בלי היסוס - מיזמים פרטים.

"מצער מאוד שבניגוד לוולחו"ף, ועדת הערר לא עמדה בלחצים ובמניפולציות שהופעלו כלפיה על ידי פקידי הרכבת ועשתה פלסתר מסעיף מאוד קטגורי בחוק האומר:
'לא תאשר הוועדה לשמירת הסביבה החופית, תכנית או היתר הטעונים אישורה בתחום חוף הים, אלא לאחר שבחנה את ההצדקה באישורם אל מול ההכרה בערך של השמירה וצמצום הפגיעה בסביבה החופית לתועלת הציבור ולהנאתו ובערך של שמירת ערכי הטבע, הנוף והמורשת, ובאופן שלא יהיה בו כדי לגרום לפגיעה במידה העולה על הנדרש בזכות הציבור למעבר חופשי...'.

"מי שמקבל את עמדת הרכבת שאין תחליף לחשמול עילי בחופי העיר חיפה, זורה חול בעיניי הציבור וכופר בשמירת האיזון בו מחויבת ועדת ערר. החלטת ועדת הערר היא ארון הקבורה של הולחו"ף . אין ולא תהיה פגיעה נופית קשה יותר מיצירת רשת כבלים שתגדר את חופי חיפה. הקמת הולחו"ף נועדה למנוע פגיעה כזו בדיוק , והנה ועדת הערר מבהירה בהחלטה הזויה שאין צורך בקבלנים ומגדלים בכדי להרוס את החוף בישראל . עיריית חיפה תפעל בכל דרך להמשיך ולמנוע את האיוולת שמייצרת החלטת ועדת הערר" .

גשר קשתות לרכבת בין הנמל למושבה הגרמנית


רכבת חשמלית על גשר ויאדוקט


אין חולק על כך שהרכבת החשמלית יעילה הרבה יותר מרכבת הדיזל בקווים המהירים והקצרים כאחד.

אך כאשר בוחנים את התמונות הרבות שיש באינטרנט של רכבות חשמליות בעלות קו עילי רואים בברור כי הנזק הנופי הוא רב מאד, ובעל משמעויות כלכליות כבירות לענף התיירות.

בעיר חיפה, שחלק גדול מהכלכלה שלה יתבסס בעתיד על תיירות, ייפגע מאד מראה חזית הים העירונית.

במסגרת התכנון של חזית ים עירונית בנמל חיפה המערבי שאלת עיצוב המעבר המרכזי מהעיר לים דרך פסי הרכבת בתחילת שדרות בן גוריון נראית לכאורה זניחה. היא נפתרה באורח חפיף ע''י המתכננים באמצעות צמד גשרים עיליים להולכי רגל.

למעשה, בזכות המשקל האסתטי הרב שמיוחס לכל פעילות תיכנונית במקום קטן זה, זאת נקודת מוצא מתאימה גם לדיון בנושא החישמול הארצי של רכבת ישראל.

אפשר אף לומר כי הגשר המקומי והחישמול הארצי תלויים זה בזה: חישמול באורח אסתטי של רכבת ישראל יאפשר חזית ים עירונית לחיפה. גשר שישדרג את תפישתנו לגבי הרכבת כחלק מהנוף יאפשר חישמול לכל רכבות ישראל.

נוף הרמוני של רכבת, ים, ועיר, הוא קשה להשגה.

מה שנידרש לצורך זאת הוא יצירת אפקט ציפה של הרכבת, כאילו היא מרחפת מעל המים בין ההר לים.

הויאדוקט הוא גשר קשתות בסגנון גשר רושמיה. זהו מוטיב תחבורתי עתיק יומין, שיוצר מיקצב מרגיע בנוף. הוא מתאים מאד למקומות הרריים.

יש בעולם ויאדוקטים רבים מאד שמשמשים כגשרי רכבות, וניתן לראות תמונות רבות שלהם באינטרנט.

בחיפה, ויאדוקט לרכבת שמתחתיו יעברו נתיבי העוברים ושבים בין הנמל למושבה הגרמנית, יעניק את המראה התכנוני ההולם לכניסה הראשית לנמל המערבי.

אין ספק שמראהו של ויאדוקט זה ייפגם מאד אם יהיו על גביו עמודי חשמל לשניים או ארבעה קווי מתח עיליים לרכבות. המראה הסופי יהיה של רשת קורים מסובכת שמשתלטת על כל הנוף.

הפיתרון שניבחר למקומות רבים שבהם התיירות היא חשובה הוא שימוש ב'פס שלישי מהדור החדש'.

פס שלישי הוא קו חשמל בגובה פסי הרכבת.

יש לו חסרונות בטיחותיים, כלכליים, ותפעוליים. בפס השלישי מרבים כיום להשתמש במסילות רכבות בעיקר במקומות בהם מראה הנוף הוא חשוב. ביתר המסילה הרכבת עוברת לשימוש בקו עילי.

על סכנת ההתחשמלות מתגברים ב'פס שלישי מהדור החדש' בפטנט שבאמצעותו יש זרם חשמלי במקומות בהם נוגעת הרכבת בלבד, והזרם מנותק בכל יתר הקו.

דוגמא בולטת לשימוש בפס שלישי מהדור החדש היא העיר בורדו בצרפת. נראה לי כי גם לעיר חיפה ולמקומות תיירות אחרים בישראל זהו הפיתרון המתאים ביותר.

מקור תמונה: פליקר

המנהרה והשרוול


תושבי חיפה תקועים מזה שנים אחדות עם מנהרת התשתיות ברחוב החלוץ שעלותה עשרות מיליוני שקלים.

במנהרה הענקית הזאת אפשר לנסוע במכונית. זאת בעוד שהקוטר הכולל של כל הצינורות בה הוא בוודאי לא יותר ממטר אחד בלבד.

הצינורות הגדולים ביותר במנהרה הם צינורות הביוב.
עבורם בלבד ייתכן וכדאי היה לחפור אותה.

זאת אם לא היתה קיימת טכנולוגיה הרבה יותר יעילה, זולה, מהירה ומתקדמת להחלפת צינורות ביוב.

תאגיד מי כרמל עוסק בשידרוג קווי הביוב באמצעות טכנולוגיות השרוול והקידוח האופקי החדישות, המאפשרות לאטום או להחליף קווי ביוב, ללא צורך בפתיחת כבישים והחלפת הצנרת הקיימת.

באמצעות טכנולוגית השרוול מצפים מבפנים בחומר פלסטי צינורות קיימים.

באמצעות טכנולוגית הקידוח האופקי מפוצצים מבפנים צינורות קיימים, מרחיבים, ומשחילים למנהרה הישנה-חדשה שנוצרה צינורות חדשים.

'טכנולוגית השרוול הנה שיטה מוכחת המתבצעת באופן נרחב בעולם.
בכוונת אגף המים בעיריהלהרחיב את השימוש בטכנולוגיה זו בשנים הקרובות.
השרוול נועד למנוע אפשרות דליפה מהצנרת הקיימת במינימום הפרעה לציבור והוא מקנה לצנרת אורך חיים ואמינות.'


האם גם ברחוב החלוץ לא היה מן הראוי להשתמש בטכנולוגיות השרוול והקידוח האופקי במקום בשיטת המנהרה ולחסוך בכך את המטרד היקר והנורא.




יום שבת, 19 במרץ 2011

רעידת אדמה בחיפה


הפיצוץ בכור שבעיר פוקושימה ביפן הוא תזכורת לתרחיש גרוע במיוחד, שבישראל לא עושים די כדי להתכונן אליו.

רעידת האדמה החזקה האחרונה בישראל התרחשה ב-1927: זעזוע בעוצמה 6.25 בסולם ריכטר הביא למותם של 500 בני אדם ולפציעתם של 700. 90 שנה קודם לכן, ב-1837, גרמה רעידת אדמה חזקה לתוצאות קשות אף יותר: אלפי הרוגים, גלי צונאמי מהכנרת וחורבן של הערים טבריה וצפת.

ב-1927 לא היו בישראל מפעלים מסוכנים. נוסיף לכך את העובדה שרעידת אדמה בשנות ה-2000 תמצא מדינה צפופה הרבה יותר, עם 7 מיליון תושבים לעומת מאות האלפים שחיו בה בעת הרעידות הקודמות - והמחיר עלול להיות בלתי נסבל.

הרבה כוחות פועלים במגרש הזה: גורמים נדל"ניים, ראשי מועצות שרוצים להגדיל את הארנונה בשטחם וכמובן בעלי המפעלים.
הרבה מאוד פוליטיקה יש מאחורי מיקום המפעלים. הרשויות המקומיות בישראל מודעות לסכנות במפעלים אלה ומתברר כי המושג 'לא בחצרהאחרית שלי' תקף מאד בישראל.
עיר חזקה מבחינה פוליטית תצליח למנוע הקמת מפעלים ומתקנים מסוכנים בשטחה.

חבית הנפץ הגדולה ביותר בישראל היא באזור שרק לפני חמש שנים ספג במשך שבועות ארוכים טילים מכיוון צפון - מפרץ חיפה: שם שוכנים בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, מסוף הכימיקלים בנמל ובו מכל אמוניה ענק, תחנת כוח של חברת החשמל, מפעלי חברת חיפה כימיקלים, מפעלי חוד מתכות, מפעלי דשנים וחומרים כימיים, מפעלי מלט, מפעלי צבע ופלסטיק ועוד - וכל זה לצד ריכוז האוכלוסייה הגדול והצפוף של חיפה ויישובי הקריות.

הבעיה היא שאין ראייה מערכתית בתחומים האלה. אין הגדרה מה ישראל מוכנה לקבל כסיכון קביל. לכל דבר יש תג מחיר, ולצערנו גם לחיי אדם. הסבירות היא שהאירוע המערכתי הזה יקרה בסופו של דבר, אבל בישראל לא דנים בסיכון קביל. בפועל ראינו שאפילו ביפן, מדינה שאין ערוכה ממנה - לא הצליחו. מדינה חייבת לומר לאזרחים מה היא עושה ומה לא, ולא לבלבל את הציבור.

חוסר התיאום בא לידי ביטוי למשל לגבי מכל האמוניה במפרץ חיפה. התברר שעיריית חיפה לא מוכנה להוציא היתר בנייה למיגון - כי היא טוענת שכל המפעל הוקם ללא היתר.