יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

נתיב המטרונית ברחוב הרצל בחיפה


מסלול המטרונית ברחובות הרצל והחלוץ-יל''ג [באדום]
 יחסום כניסת כלי רכב לגוש הבניניים שבאמצע [בירוק]

בימים אלה מתבצעות עבודות סלילת מסלול המטרונית לאורך רחובות הרצל ויל''ג.
בין רחוב הרצל לרחוב יל''ג יש בניינים רבים, אשר בהם יש מאות עסקים ומתגוררים אלפי אנשים.
האוכלוסיה באזור, שמכונה במפות שכונת 'נחלה', היא מגוונת מאד ומייצגת את כלל מדינת ישראל.
האוכלוסיה מתגוררת ועובדת בצפיפות רבה. לכן לכל פרט קטן במירקם הפיזי יש משמעות רבה.

שני הרחובות יוצרים קווים מקבילים.
לצורה הגיאומטרית יש השפעה על המבנה ההנדסי העירוני, וכתוצאה מכך גם על הפעילות האנושית.
קווים מקבילים לעולם אינם נפגשים על פי ההגדרה.
כתוצאה מכך לא מתאפשרת כל אינטראקציה בין השטח שבתוכם לבין השטח שמחוץ להם.
מסיבה זאת השטח שבין שניהם נתפש כריק.
זה עלול להיות מצבו של כל השטח בין הרחובות הרצל ויל''ג-החלוץ.

בעוד חודשים אחדים קטעים אלה, שהם באורך מאות מטרים רבים, יהיו בלתי ניתנים לחצייה במכוניות פרטיות.
את נתיב המטרונית הסטרילי לא תהיה אפשרות לחצות, ולחנות עם המכונית במדרכה או בחצר בצד השני שלו.
לאורך הנתיב המקביל למכוניות, וברחובות הצדדיים הסמוכים, ישארו עקב זאת מקומות חניה לכלי רכב מעטים בלבד, יחסית לביקוש הרב.

לרבים מדיירי השכונה יש מכוניות, וכולם משתמשים במדרכה או בחצרות לצורך חנייה. אצל כולם תחריף מאד מצוקת החניה.
אך הבעיה העיקרית תהיה במדרכה שנתיב המטרונית צמוד אליה.
המסלול יצור חיץ, מחסום בלתי עביר כמו חומה, בין המכוניות הפרטיות לבתים ברחוב הרצל וברחוב יל''ג, שימנע כניסת וחניית כלי רכב פרטיים אל סמוך לבתים.

כל גוש הבניינים שבין הרחובות הרצל-יל''ג-ביל''ו-הקישון, בין המרכז הרפואי 'מכבי' לסופרמרקט 'מגה', יהפוך עקב כך למנותק.
הסגר עלול להיות בעל משמעויות כלכליות-חברתיות חמורות.

גם כיום יש מחסור חמור במקומות חניה ברחוב הרצל בשעות היום.
המחסור החריף לאחר הקמת סניף 'מגה' בין שני הרחובות, על מגרש פרטי גדול ששימש קודם לכן לחנייה.
מקומות החניה המעטים אשר חברת יפה-נוף מסדירה, בעיקר במפרצי חניה ברחובות ביל''ו והקישון, הם בבחינת לעג לרש בהתחשב במספר הרב של תושבים ועסקים.

מקומות החניה המעטים, במידה ויתפנו לרגע, יהיו במרחק הליכה של מאות מטרים מבתים רבים.
כתוצאה מכך תישלל מהדיירים הזכות הטבעית שיש לכל אזרח לנגישות של כלי רכב אל ביתו.
זכות זאת היא חיונית, כיוון שאין לתאר חיים בבית מודרני בעיר גדולה שאין בסמוך אליו חניה סבירה למכוניות שמאפשרת, בין היתר, הסעת מוגבלים בתנועה, הובלת חפצים גדולים וביקורי טכנאים.

במקביל תישלל כמובן למעשה כל אפשרות סבירה לטעינת ופריקת סחורות בכל העסקים בין רחובות הרצל והחלוץ-יל''ג, לכל אורכם. אלה הם חלק הארי של העסקים בהדר.

האם מותר לעיריה על פי חוק לפגוע במירקם החיים ולשלול את זכות החניה באופן כה גורף?
האם לא מוטל על העיריה, שעוסקת במבצע הנדסי כה גדול כמו המטרונית, שיש לו כמובן השלכות חיוביות מבחינת התפתחות האזור, לדאוג במקביל לחניה ראויה לתושבים?!

בכל שכונת נחלה הגדולה אין מגרש חניה ציבורי אחד. מגרשי החניה הצנועים של 'מגה' ו'מכבי' מיועדים בעיקר ללקוחותיהם.
מגרש חניה גדול ומוסדר יספק ככל הנראה את צרכי השכונה.
ניתן להקים מגרש כזה בשטח בנין הרבנות שבסוף שני הרחובות על יד 'מגה'. בניין זה עומד להתפנות בקרוב על פי התכנון.
ככל שמגרש חניה זה יהיה גדול יותר הוא יוכל לשרת אוכלוסיה רחבה יותר. מי שירצו להגיע לקצה השני של רחוב הרצל, ולמקומות אחרים בנתיב, יוכלו לחנות שם ולהמשיך במטרונית.

מן הראוי היה לקיים הליך של שיתוף הציבור בנושא שמשפיע עליו באופן כה משמעותי, ובדרך זאת לחסוך מחלוקות ושינויים הנדסיים יקרי ערך, שעלולים להתרחש במידה ויתברר כי השינוי התחבורתי שתביא המטרונית אינו הולם את צרכי השכונה.

יש לציין כי כל המפות שפורסמו ברבים של מסלול המטרונית בהדר הראו אותו עובר ברחובות יל''ג והחלוץ בלבד. רחוב הרצל נותר בהן ללא שינוי למעט בקטע שסמוך לרחוב הנביאים.

מדובר כנראה לפיכך בשינוי של הרגע האחרון, שמסביר מדוע לא שותפו התושבים בהחלטה, ומדוע לא ניתן פיתרון ראוי לבעיה.


לקריאה נוספת:
מי צריך רכבת קלה? בחיפה יש מטרונית

יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

האזור המסחרי בדרום חיפה


האזור המסחרי בדרום חיפה, ממרכז הקונגרסים דרך קניוני חיפה וקסטרא ועד מתחם שער הכרמל, הפך בשנים האחרונות לצפוף מאד.

המתחמים האלה נבנו בתוך שנים ספורות באזור שהיה שדות ירוקים.

אליהם יש להוסיף את תחנת הרכבת ותחנת אגד החדשים שניבנו לפני שנים אחדות.

במקביל נבנה גם מגדל חברת החשמל.

לצפיפות הזאת עוד יוסיף במידה רבה מאד האיצטדיון העירוני החדש.

מרוב צפיפות מרגישים לעתים חלק מהנמצאים שם אי נוחות.

האזור כולו הפך למרכז מסחרי בסגנון תל-אביבי, שמושך אליו צעירים רבים שחושבים שהם יעשו שם קריירה, אך הם נלכדים ברובם במלכודת של עבודה כשכירים קשי יום ברשתות השיווק השונות.

יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו


להלן חלק מהחוויות מהפסטיבל לתיאטרון אחר בחול המועד סוכות בעכו.

החוויה הראשונה היא כמובן הנסיעה לעכו. אין חדש בפקקים והדרך התמשכה כמעט כשעה מחיפה, כמו תמיד בשעות שאין עומס.

בשעות העומס הזמן יכול להיות יותר מכפול.

מישהו שחט בכיכר את העיר עכו ומונע ממנה את התחבורה והאספקה, עוד יותר מנאפוליון שצר על העיר בלי הצלחה לפני כמאתיים שנה.

לא יכולתי לשאת את מראה נתיבי המטרונית העומדים בשממונם באמצע בנייתם, ואת המוני הנהגים התקועים בפקקים בצידי הנתיבים. מיליארדים של שקלים נשפכים מידי שנה בגלל הפקקים האלה. באמצעות הכסף שמוציאים הנהגים על אישפוז בבתי החולים מחמת המחלות שהם מקבלים כתוצאה מהפקקים ניתן היה לסלול את שדרות האיסתדרות מחדש.

פועלים אחדים עובדים באחד מהקטעים הרבים הבלתי גמורים, אך ברוב הדרך לא רואים אף פועל. צריכים היו להיות היום מאות רבים של פועלים, אולי סינים, שמבצעים את המלאכה בזריזות בו זמנית לאורך כל הדרך, כי בקצב הזה יעברו עוד שנים לא מעטות עד שהמלאכה תסתיים.

נשברתי ועצרתי בקיריון. הקיריון הוא לטעמי הקניון היפה ביותר בישראל, והומה אדם. התחושה בו היא כמעט כמו בעיר מערב אירופאית. חבל שלהגיע אליו מחיפה לוקח זמן כמעט כמו להגיע לפריז.

לאחר שהתאוששתי המשכתי לעכו. הגעתי למוקד הפסטיבל בחצר המצודה הצלבנית בעיר העתיקה. זה מקום יפה מאד ומטופח, והאולמות בו מדהימים. הם כולם מהתקופה הצלבנית, עשויים מאבן, צרים וארוכים עם תקרות קשתות גבוהות מאד.

מי שמגיע לעכו העתיקה עובר מטמורפוזה. הוא משתחרר מדמותו היומיומית והופך להיות מעין אביר צח לבב.

ההצגות לא עניינו אותי במיוחד בשלב ראשוני זה של הביקור, והתחלתי לשוטט בסמטאות. עכו העתיקה היא עיר הזויה. היא בנויה כולה מחומות, חפירים וסמטאות צרות ומפותלות שנפגשות בצורה אקרעית. התחושה בה היא באמת של חוץ לארץ אמיתי. אם הדרכים לעיר לא היו נצורות בפקקים ניתן היה לפתח את הפונציאל המדהים שלה ולהגדיל את מספר המגיעים לפסטיבל זה פי עשר לפחות.

ניתן לטעות בין הסמטאות די בקלות, כי השילוט הוא בעיקר בערבית, אך הייתי מצויד במפה והמרחקים בין כל מקום הם קצרים.
פסעתי בסימטאות השוק הצרות והצפופות שמזכירות מאד את העיר העתיקה בירושליים, וחלפתי על פני 'חומוסעיד' המפורסם שהמון רעב צר עליו.
הגעתי לנמל, ותמורת 10 שקל עליתי לאחת הספינות הקטנות שיוצאות להפלגה של 20 דקות לתצפית על העיר מהים. מלב ים רואים את הקו הארוך והחום של החומות, ובחזרה לנמל מרגישים כמו צלבנים שזה עתה הגיעו מאירופה.

התישבתי לאכול במסעדת 'גלילאו' שנראתה מהים מאד מרשימה, עם שורת שולחנות ארוכה על שפת המים. המקום נראה כאילו בהשקעה לא גדולה ניתן להפוך אותו למכרה זהב, אך מה שבלט לעין במיוחד היתה העמדה עם מאות הנרגילות, שכנראה מיועדות לשימוש בשעות הערב.

לאחר מכן המשכתי לשוטט בסימטאות. צד את עיני שלט בשם 'ריקודי הדרווישים', והמשכתי בעקבותיו. בפירסום לאירוע נכתב כי 'המופע מתארח במתחם המדהים ההולך ונבנה כיום של הסופים השאזלים בעכו, שהוא שירה באבן. זאת הזדמנות להכיר מתחם זה, את אנשיו, ואת הדרך הסופית'.
המקום הוא במרחק שלוש דקות הליכה ממוקד הפסיטבל. הוא נראה כמו מתחם של מבנים ומסגד גדול מוקף אכסדראות עם עמודי שיש עגולים מחוברים בראשם בקשתות בסגנון מורי, והוא באמצע הבנייה, שאינה מתיימרת להיראות כעתיקה.

השאזלים מונים כארבעה מיליון, ואמונתם אסורה בסעודיה ומקובלת למחצה במדינות איסלמיות פחות דתיות. הם מחנכים לגשר בין הדתות, חשיבה ביקורתית ולשיוויון בין המינים. יש להם מאסטרים שמדריכים באמצעות מדיטציה שהריקוד הוא חלק ממנה. המתחם בעכו הוא המרכז הרוחני העולמי שלהם, אך הקהילה השאזלית בעכו מונה כיום מאמינים בודדים בלבד.

הדרווישים הרוקדים היו בעצם דרווישה אחת בלבד, שהיתה רקדנית בשנות החמישים, במקור יהודיה מברוקלין. היא רקדה את ריקוד הדרווישים, שבמהלכו מסתובב האדם סחור סחור סביב עצמו, למשך דקות אחדות בלבד. יתר השעה וחצי של המופע הוקדשו להרצאה על העקרונות הסופיים, הליכה בסמטאות בין אולם ההרצאה שבמתחם לאולם ההופעה של הדרווישה שהיה בחלק אחר של העיר, ולסיפור באנגלית שהיא סיפרה טרם הריקוד.

לאחר שהאירוע הסתיים המשכתי למופעי החוצות שהתחילו באותה שעה של תחילת החשיכה באזור הכניסה לפסטיבל. היו יותר מחמישה ארועים כאלה בו זמנית על החומה, בחפיר, וברחובות הסמוכים. עברתי ביניהם, אך המחשבה היחידה במוחי היתה שהאינטרנט הוא המקום העיקרי בו אפשר למצוא כיום את היצירתיות המקורית האמיתית.

בדרך חזרה למונית הצהובה לחיפה חציתי את שוק החוצות שהיה הומה אדם. התפעלתי במיוחד דווקא מדוכן של ציורי שמן גדולים וקיטשיים של נופים שונים, שצוירו כנראה בסין על פי מחירם הזול, אך בידי צייר/ת כה רב/ת כשרון, שבקע מחלקם אור מיוחד.

ביציאה מהעיר הנצורה הספקתי עוד לראות את מגרש החניה הגדול מחוץ לעיר. המשטרה חסמה את הכניסה ברכב פרטי לעיר כדי למנוע פקקים, אך כמאה אנשים המתינו למוניות השאטל שיקחו אותם למתחם הפסטיבל.

הנסיעה מעכו לחיפה נמשכה פחות מחצי שעה. ממש קפיצה בזמן. בחשיכה נראים דרך עכו ושדרות ההסתדות, עם שלטי הדרך הירוקים הגדולים מעליהם ואורות מבני המסחר בצידיהם, כמעט כמו אמריקה.

בחיפה, העליה להדר החזירה אותי למציאות. החפירות הממושכות ברחוב יל''ג והסביבה הביאו לכך שקשה להבין איזה כביש פתוח לתנועה.
סביב בית הכנסת המרכזי ברחוב הרצל יש קטעי רחוב שסגורים בדרך כלל בשבתות לתנועת כלי רכב. מאז שסגרו את רחוב יל''ג אין לכלי הרכב אלטרנטיבה אלא להמשיך ולנסוע ברחוב הרצל כדי להגיע למרכז הדר. אך האברכים ממשיכים לחסום את הרחוב בשבתות בשלטי 'אין כניסה', והנהגים מסתכנים בנפשם.

מחיפה לכותל המערבי בירושלים


בזכות מספר גורמים התקצר משך הנסיעה מחיפה לכותל המערבי בירושלים, וכיום אפשר לבצע את הטיול, שארך בעבר כיום שלם, בכמחצית מהזמן.

ראשית - אפשר לנסוע לירושלים בקו 972 שעובר בשכונות חיפה וחוסך את הנסיעות לתחנות המרכזיות בפאתי העיר וההמתנות הממושכות בהן.
מחיר הנסיעה גם זול יותר.יוצאים בד''כ שני אוטובוסים בו זמנית כדי שיהיה מקום לכולם.

שנית - נוסעים בכביש שש, שמקצר בשעה את הזמן לעומת הנסיעה דרך לוד, שהיתה בעבר כרוכה גם בעצירת ביניים בתחנת הדלק שליד שדה התעופה.
משך הנסיעה כולה הוא פחות משעתיים.
אפשר וקיצור זמן הנסיעה לירושלים הוא סיבה מרכזית לנהירת תושבים חרדים לעיר חיפה.

שלישית - בירושלים עולים מול התחנה המרכזית על הרכבת הקלה, ומגיעים איתה עד לבנין העיריה שבקירבת שער יפו בתוך דקות ספורות.
הרכבת מספקת חווית נסיעה בטוחה ונוחה להמונים.

רביעית - חשוב מכך, חוזרים עם אוטובוס מספר1 או 2 בכביש הצמוד לחומה שעולה מרחבת הכותל שוב עד קרוב לבנין העיריה, ומשם ממשיכים ברכבת הקלה בחזרה לתחנה המרכזית.
לפני עידן הרכבת הקלה היתה נמשכת הנסיעה לתחנה המרכזית משך קרוב לשעה, דרך השכונות הדתיות ורחובות שטראוס ומלכי ישראל.
זה היה פרדוכס ירושלמי: מהתחנה המרכזית לכותל היתה נסיעה קצרה וישירה דרך רחוב יפו בקוים 1 ו-2, אבל בחזרה אותו אוטובוס הסתובב והתפלפל בשכונות הדתיות במשך כמעט שעה.

מסקנות מהרכבת הקלה בירושלים לגבי עתיד המטרונית בחיפה:
הרכבת הקלה בירושלים היא יעילה ועמוסה מאד בקטע שלאורך רחוב יפו, בין התחנה המרכזית לעיר העתיקה. ביתר הקטעים היא כמעט ריקה, ובפרט בקטע שמגיע בסיבוב פרסה מהעיר העתיקה לשכונות צפון ירושלים שועפט וגבעת זאב.
היה צריך לפתוח את הקטע ברחוב יפו עוד לפני עשר שנים, כדי להקל על כל מי שמגיעים במיוחד לעיר העתיקה.
נראה שגם בחיפה הנתיב הבלעדי למטרונית יהיה יעיל ושימושי ברחובות העמוסים במרכז העיר בלבד, וריק כמעט מעבר להם.

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

נתיבי אבן גבירול ושוק הפשפשים


לא מזמן טיילתי ברגל ברחוב קיבוץ גלויות מכיוון מגדלי המשטרה החדשים ועד לשוק הפשפשים וקרית הממשלה, והתרשמתי שהרחוב מתפתח ויש בו תנועת אדם לא מעטה ומספר עסקים גדולים, בזכות שפע השטח המסחרי שניתן להשיג בו.

יש לרחוב זה עם הבתים המטים ליפול פוטנציאל רב להתפתחות ובפרט בקצהו, בשטח בין שוק הפשפשים לנתיבי אבן גבירול.

נתיבי אבן גבירול החדישים הם שמאפשרים את הפיתוח, מכיוון שהם הציר התחבורתי העיקרי לתנועת כלי רכב באזור ואדי סאליב.

אבן גבירול הוא כביש מהיר שבנוי על מתלול. לכן יש לאורכו קירות אבן גבוהים שריסקו את המראה הטבעי היפה של הואדי.

הכביש והקירות התומכים שלו גם יוצרים חיץ בלתי עביר כמעט בין האיזור שמתחת לבין האיזור שמעל, שהוא סביבת שוק תלפיות.

עקב כך השם 'ואדי' לאיזור אינו מוצדק יותר מבחינה טופוגראפית.

הכביש מחלק את האקס ואדי לשטח מישורי מתחתיו, ולשטח של בתרונות מעליו.

יש יציאה מסוכנת מכביש זה למי שנוהג במכונית מכיוון גן הזיכרון ורוצה לעלות לשוק תלפיות.
תנועת המכוניות מהירה מאד, ואפשר להחמיץ בקלות את היציאה החדה והתלולה, שמשולטת מראש בחזית בנין העיריה גם כעליה החדישה להדר ולכרמל, ולהסתכן בטעות בנהיגה.
מי שמחמיץ את היציאה חייב להמשיך לזרום עם התנועה המהירה. תוך דקותיים הוא מגיע לסוף הכביש המהיר למרגלות ואדי רושמיה בקרבת מגדלי המשטרה. שם יש כיכר שבה הוא יכול לפנות בחזרה, לעלות עד לקצה העליון של הכביש שנמצא מתחת לגן הזיכרון ולפנות שוב בחזרה, והכל תוך חמש דקות.

שוק הפשפשים נמצא למרגלותיהם של נתיבי אבן גבירול במין אנתי תזה פוסט מודרנית, שבה הכל אפשרי אך לא מציאותי כי לא כדאי.

למרות השטח הרב שהכביש זלל, ולמרות החיץ שיצר בין האזור מעליו לאזור מתחתיו, הרי שהוא מאתגר לפיתוח של סביבתו, שהיא שטח רב של מגרשים ריקים ובתים מטים ליפול והרוסים, שמחכים ליד רכה ואוהבת של מעצבים ויזמים שיפריחו את השממה והכיעור העירוניים, אולי גם בהשראת הגראפיטי היפים והחכמים שמצוירים בה.