האבסורד הכלכלי של מפעלים פטרוכימיים בלב מטרופולין

בתי הזיקוק של מפרץ חיפה על המקום של נמל התעופה בן גוריון

מה היו אומרים תושבי גוש דן אם במקום בו נמצא נמל התעופה הבינלאומי שלהם היו פועלים מפעלים פטרוכימיים ענקיים?
האם היתה מתאפשרת צמיחה כלכלית באזור, או שהוא היה הופך לשומם ונטוש?
המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה מספקים תעסוקה לאלפי עובדים בלבד, לעומת מאות האלפים שמתפרנסים, באורח ישיר ועקיף, מנתב''ג.

2 מחקרים על הנזקים הבריאותיים-כלכליים מזיהום האויר

מחקר: זיהום אוויר עלול לגרום להתכווצות המוח

מחקר באוניברסיטת בוסטון, שבו נבדקו 943 מבוגרים בניו-אינגלנד, מצא כי יש קשר בין התכווצות המוח לזיהום האוויר. "השינוי הזה משתווה לשנה אחת של הזדקנות המוח", אמרה אחת החוקרות

העלות הכלכלית מתמותה מזיהום אוויר בישראל: 7.1 מיליארד דולר

על-פי מחקר חדש של ארגון הבריאות העולמי, נזקי זיהום האוויר במדינות אירופה הסתכם ב-1.6 טריליון דולר בשנת 2010. בחלק מהמדינות הנזקים הסתכמו ביותר מרבע מהתמ"ג. ומה בישראל? ב-2010 נפטרו 2,500 בני-אדם מסרטן וממחלות שנגרמו מזיהום והנזק הוא 3.3% מהתמ"ג

הנזק הכלכלי מזיהום אוויר בישראל עומד על 7.1 מיליארד דולר. כך עולה מדו"ח חדש של ארגון הבריאות העולמי, המתייחס לשנת 2010. מהדו"ח עולה כי בשנים האחרונות הנזקים הכלכליים מתמותה ממחלות שנגרמות בעקבות זיהום אוויר רק הלכו ועלו. בשנת 2005 עמד הנזק "רק" על 6.2 מיליארד דולר. מדובר ב- 3.3 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי. בסך הכל, לפי המחקר, זיהום האוויר עולה לכלכלות אירופה 1.6 טריליון דולר בשנה. הבשורות הטובות: ישראל נמצאת במצב טוב לעומת מדינות רבות באירופה.

משמעות הקמת איצטדיון הכדורגל בדרום העיר לאור חשיבות הספורט בימינו

יונה יהב וחבורתו החליטו לפני כעשר שנים, על רקע אולימפיאדת בייג'ינג 2008, והצלחותיה של מכבי חיפה בגביע אירופה, על הקמת האיצטדיון המוזהב החדש לכדורגל בדרום העיר. מדובר באזור יוקרתי ויקר, שמתאים להקמת שכונות מגורים, משרדי הייטק וקניוני מסחר. הם עשו זאת בצעד פופוליסטי מחושב שנועד מבחינתם להקנות להם את אהדת הציבור הרחב והתקשורת. הציבור עוסק בנושא הספורט, והכדורגל בפרט, באורח אינטנסיבי, כמו שמתואר בציטוטים מהמאמר המדעי שמצורף, שמתאר את הספורט כ''אופיום החדש להמונים''. הבחירה במיקום החדש היתה על חשבון המיקום הטבעי בלב המטרופולין, באזור פארק הקישון, שבו יש קרקע זולה יחסית שאינה מתאימה לשימושים יוקרתיים. היתה זאת בחירה צינית במיוחד מכיוון שגילמה בתוכה גם את הפקרת איכות הסביבה באזור מפרץ חיפה, במקביל למינוף הקריירה הפוליטית של יהב על חשבון משלמי המיסים. כיום אנו רואים כי האיצטדיון בדרום העיר יצר חלל במערכת הבריאות הציבורית של לב המטרופולין, אזור שבו חיים רוב תושבי חיפה והקריות, חלל בריאותי שאליו נשאבים התושבים במימדי מגיפה. אך יהב, אשף התיקשורת, גם בנה בעיקבות הצעד הפופוליסטי מקור משלו לקתרזיס רגשי ותשוקה רוחנית. הוא חילחל לתודעה הלאומית, ויצר את העדשה שדרכה בוחנים את כל הנושאים שבהם הוא עוסק.

חשיבות הספורט בימינו

מקור:   “Beijing 2008: Preparing for Glory - Chinese Challenge in the Chinese Century" - עמ' 65-75

הספורט בימינו נמצא בכל מקום. הוא נמצא בכל מקום כמו המלחמות. הוא אחת מצורות הביטוי החשובות ביותר של המאה ה-21. כזאת היא עוצמתו הפוליטית, התרבותית, הכלכלית, הרוחנית, והאסתטית. הספורט הוא ביטוי מפתה של ''הכפר הגלובאלי''. הוא האופיום החדש להמונים. הוא אח, מהחוויות המרכזיות בעולם המודרני. כוח משיכתו מפתיע את המסתגרים בדלת אמותיהם בלבד. כוח משיכתו מקיף את כדור הארץ. בלי להגזים, הספורט הוא מראה' שמולה עמים וקהילות, גברים ונשים, בוחנים את עצמם. לעיתים ההשתקפות במראה היא בהירה, לעיתים היא כהה, לעיתים היא מעוותת, ולעיתים היא מוגדלת. המראה המטאפורית הזאת היא מקור להתלהבות או לדיכאון המוני, בטחון וחוסר בטחון, גאווה והשפלה, ידידות ועוינות. הספורט, עבור רבים, החליף את את הדתות כמקור לקתרזיס רגשי ותשוקה רוחנית. עבור רבים, כיוון שהוא אחד מחוויות הילדות הזכורות ביותר, הוא חלחל לאוצרות הזיכרון, תוך שהוא מעצב התלהבויות ומשרת פנטסיות. הוא משלב זיכרון ותשוקה. ספורט, בנוסף לכך, עשוי להיות העדשה שדרכה בוחנים את הנושאים המרכזיים במדעי המדינה ובמדעי החברה: דמוקרטיה ועריצות, והתנועות הגדולות הקשורות בהן של סוציאליזם, פאשיזם, קומוניזם, וקפיטליזם, וכמוכן לכידות או התפוררות פוליטית, רפורמות חברתיות ויציבות חברתית. הסיפור של הספורט המודרני הוא הסיפור של העולם המודרני בזעיר אנפין. מארג מודרני גלובאלי שנארג באופן תמידי. יותר מכך, הלאומן והאימפריאליסט, הפילוסוף והפוליטיקאי, הרדיקלי והשמרן, רואים כולם בספורט ביטוי של הזהות הלאומית, המעמד, והעליונות. לבסוף, עבור מיליונים אינספור של אנשים הספורט הוא מסגרת אישית לשאיפות, הכרה, רווחה, והנאה.

יורד במדרגות להדר

יורד במדרגות להדר

לארץ בני ניכר

שאותה עיצב זר

אוחז במעקה הקצר

ורגליי פה ושם

בין עצים לים

חולף בין אנשים

שנראים חתולים מדושנים

בין בקבוקים שבורים

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה

בתי הזיקוק חולשים מרחוק על כל הנוף העירוני בחיפה והמפרץ - מראה משכונת חליסה

גילה ליבני זמיר כותבת ב''עין השביעית'' על הון-שלטון-עיתון בחיפה. להלן הקטע מהמאמר שמבליט צד נוסף בנושא:

''כיוון שהרשויות מיסמסו את האירועים הקשים, המציאות הבלתי נסבלת נותרה הבעיה הפרטית של מאות אלפי תושבים הגרים בחיפה ובמפרץ. ואיפה החיפאים עצמם? חיפה מתאפיינת בכך שהיא עיר שאינה מחוברת לעצמה. הטופוגרפיה והדרך שבה נבנו שכונות מופרדות אינן עוזרות לערבות הדדית. מי שגרים גבוה במעלה ההר או בצדו המערבי חשים מוגנים, ומי רוצה לחשוב על חומרים כימיים מסוכנים, עשן וריחות קשים כשגרים בין עצים ירוקים מול נוף מדהים ביופיו?''

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה, ולכן כדאי להאיר את המציאות החיפאית מזווית נוספת: על פי התרשמותי, תושבי מטרופולין חיפה חולים ברובם, וכל יליד מטרופולין חיפה שגדל, התבגר וחי בה עדיין כיום, הוא בעל תיק עב כרס בקופת חולים. אם הוא חיפאי ובריא מתייחסים אליו כאל פלא מהלך. החיפאי הממוצע נולד עם המנוי לתורים לקופת חולים כי הוא הפך לבשר תותחים של שליטי המטרופולין, שחולשים על שרשרת המפעלים שביניהם הוא מתגורר. אולי הם סומכים על כך שהנוף היפה והארנונה הגבוהה ירפאו את האזרחים. לא פלא שהמחאה החיפאית חלשה. היא חלשה כי החיפאים חלשים, והם חלשים כי הם חיים בסביבה חולה.

אך לא הזיהום בלבד הוא הגורם לעליה המדאיגה בתחלואה. כמשקל נגד לזיהום ניבנו בעבר איצטדיונים לכדורגל בקרית אליעזר וקרית חיים, בתוך האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. לאחר שהאיצטדיון הועבר לדרום העיר, מחוץ למקומו הטבעי, נפער חלל במערכת בריאות הציבור שלתוכו נשאבת אוכלוסיה מקומית במימדי מגפה.

אין סיכוי לכך שהרחבת בתי הזיקוק, נמל המפרץ וחוות מיכלי הדלק המתוכננים, יעזרו במשהו לאוכלוסיה שמתגוררת באזור שממנו צולמה התמונה. להיפך, חיפה צפויה להמשיך וללהתנוון, להמשיך בתהליך של הגירה שלילית של  אוכלוסיה חזקה, ולמשוך לחלל שנוצר אוכלוסיות חלשות מישובי הסביבה, ישובים שסובלים עוד יותר מחיפה מזיהום הסביבה, ומחוסר היכולת לפתח מקורות תעסוקה משמעותיים באזור העצום של ''עוטף בז''ן''. באזור זה מתגוררים יותר ממיליון תושבים, והמפעלים הפטרוכימיים הם בעלי השפעה הרסנית ומשתקת מוחין עליו.

מתווה ראשוני לשני מסלולים בצורת V למטוסי ענק בשדה התעופה חיפה

שני מסלולים בצורת V למטוסי ענק  בשדה התעופה חיפה

השרטוט מראה את האפשרות המכסימלית, שהיא ככל הנראה גם האופטימלית, להקמת מסלולי מטוסים בשדה תעופה חיפה.

זה מתווה ראשוני בלבד, שעל גביו יתווספו בהמשך תרשימים של תוספות רבות כמו: שטחי רציפים, מזחים ושוברי גלים לנמל הספינות, ושטחי תפעול לנמל התעופה. 

בשרטוט מופיעים שני מסלולים גדולים, שבצד כל אחד מהם מופיעים אורכו וכיוונו:

הצורה הכוללת היא של V. 

שני המסלולים מתחילים בנקודה בה מתחיל כיום המסלול בחיפה. 

המסלול המערבי והארוך הוא באורך של 4.5 קילומטרים וכיוונו המלא הוא 325 - 145 מעלות.

המסלול המזרחי והקצר יותר הוא באורך של 3.2 קילומטרים וכיוונו המלא הוא 340 - 160 מעלות.

אורך המסלולים וכיוונם נקבע על פי המדף היבשתי בתוך הים, שהוא האזור עם המים בצבע בהיר, מה שמצביע על כך שהמים רדודים ולפיכך אפשר ליבש אותם בקלות יחסית.

שני המסלולים נמצאים בשטח שמיועד כיום, על פי התוכניות, להקמת נמל המפרץ. על פי תוכנית נמל המפרץ יהיו בשטח זה בעיקר מגרשי מכולות.

מסלול 340 הקצר הוא המשך של המסלול היחיד שיש כיום בשדה התעופה חיפה. יתכן ואפשר להטות את כיוונו מעט צפונה, עד כדי 345 מעלות, אולם אז הוא יתקרב לאזור המגורים הסמוך בקרית חיים למרחק של מעט יותר מ-1 קילומטר בלבד. לכן עדיף לשמור על הכיוון הנוכחי, ששומר על ריחוק סביר של כ-1.5 קילומטר מאזור המגורים. 

על צידו המערבי של מסלול 325 הארוך אפשר להקים את רציפי נמל המפרץ החדש. מכיוון שהמסלול ארוך בהרבה מזה של רציף הנמל שמתוכנן כיום לא יפחת למעשה שטח נמל זה, ויתכן כי אף יגדל בפועל, כמו שיתברר בתרשימים הבאים. 

יתרון נוסף של מסלול 325 הוא בכך שבזכות אורכו הרב הוא יהיה מסוגל להגדיל בהרבה, בתפקודו הנוסף כשובר גלים, גם את שטח הנמל המערבי. זאת באמצעות הארכת שובר הגלים הקצר הקיים של הנמל הצבאי החדש שנמצא מול קצהו, והפיכתו לשובר גלים ראשי. את שובר הגלים הראשי שקיים כיום יהיה צורך לקצר על מנת לאפשר תנועה לספינות בנמל, ואפשר יהיה לעבות אותו כך שהוא יהפוך לרציף רחב. גם נושא זה יובהר בתרשימים הבאים.

אורך המסלול המקובל למטוסי בואינג 747 ג'מבו ולמטוסי בואינג 787 דרימליינר הוא כ-3.3 קילומטרים שהם כ-10,000 רגל. שני המסלולים יוכלו אם כן לשמש למטוסים גדולים אלה. מסלול 325 הוא ארוך בהרבה מהדרוש. מסלול זה יוכל לשמש לפיכך גם לנחיתות של מטוסי תובלה צבאיים ענקיים, או שאפשר יהיה לקצר אותו בחלקו היבשתי ולהפוך אותו לשטח תפעולי של נמל התעופה.

את רוחב המסלולים אפשר יהיה להתאים בקלות לרמה האופטימלית, שהיא יותר מ-50 מטרים. 

המשמעות המעשית של שני מסלולים למטוסי ענק, לעומת מסלול אחד, היא הכפלה של קיבולת המטוסים של השדה, מה שיהפוך את חיפה לנמל תעופה פעיל מאד. אלה אינם מסלולים צולבים אלא נפרדים, וקצותיהם נמצאים במרחק סביר זה מזה, מרחק שמאפשר המראות ונחיתות בו זמנית בשניהם .

הפיכת השדה הקטן בחיפה לנמל תעופה בי''ל חייבת להשתלב בפינוי כולל של המפעלים והמתקנים הפטרוכימיים במפרץ. בדרך זאת יווצרו ברחבי האיזור עתודות הקרקע לבנייני מגורים ולתעשייה ועסקים מתקדמים, שיידרשו למען מקומות העבודה הרבים שנמל התעופה עתיד לייצור.
חשיבות רבה יש לפינוי מלא של מפעלי בתי הזיקוק ממיקומם הנוכחי. הם ניצבים בעורף שדה התעופה, על מסלול ההקפה החיוני למטוסי נוסעים גדולים. שטח בתי הזיקוק צריך להפוך כולו לחלק מפארק הקישון, שיעוצב כולו כפארק המטרופולין אשר בדיוק מעליו עובר מסלול ההקפה של שדה התעופה.
מהלך מורכב זה, של ''לא לבתי הזיקוק - כן לשדה התעופה'', צריך להתבצע, מבחינה פוליטית וארגונית, תחת ניהולו של שר בקבינט שהוא מומחה לפיתוח אזורי, כמו השר סילבן שלום שהשלים לאחרונה בהצלחה את תוכנית פרוייקט  ''תעלת הימים''.

ההשפעה ההרסנית של בתי הזיקוק על אזור מפרץ חיפה

עינת קליש רותם, ראש תנועת ''חיים בחיפה'', מפרסמת בבלוג של התנועה מאמר מקצועי ומפורט שמנתח ומתאר את האמת המרה: בתי הזיקוק מזיקים לא לבריאות בלבד, אלא גם לכלכלה של מפרץ חיפה. מפעלים אלה, שרישתם פרושה על כל המפרץ והם הנוף הדומיננטי בו, הם בבחינת דינוזאורים שלוחכים ומחסלים כל חלקה טובה.

מדובר באחד האזורים היפים ביותר בישראל, סמוך לחוף ים ונחל, מול נוף מרהיב ובמזג אויר מצוין, אשר מתאים להקמת אזורי מגורים ותעשייה מתקדמים, שיכולים להפוך את האזור למרכז עולמי כדוגמת הונג קונג או סינגפור, או לכל הפחות ביירות הסמוכה. במקום זאת נמצאים בלב האזור מפעלים מזהמים, שצברו חובות עתק לרשויות ועתידם בלתי ברור לנוכח תנאי השוק המשתנים. יתר על כן, מרבית התפוקה של מפעלים אלה מיועדת ליצוא.

האבבסורד הוא שהממשלה, בגיבוי הרשויות המקומיות שיונקות מעטיני השלטון, מגבים בימים אלה את התרחבותם חסרת התקדים, שכוללת את שילוש כושר היצור, הקמת חוות מכולות נפט חדשה, והקמת מסוף דלקים בנמל המפרץ החדש, שמיותר גם הוא.

משמעות מהלך ממשלתי זה הוא חיסול העתיד החברתי-כלכלי של צפון הארץ, ובעיקבות זאת גם של כל מדינת ישראל.

להלן ציטוטים אחדים מהמאמר של קליש רותם:

ניתוח הדו"חות הכספיים של בז"ן לשנת 2014 מעלה כי 51% מההכנסות של בז"ן לשנה זו הגיעו מחו"ל, מייצוא, כאשר 47% מכלל ייצוא הדלקים הגיע לטורקיה.

על פי הדו"ח, הפסד קבוצת בז"ן בשנה זו עומד על 93 מיליון דולר. 

חובותיה של בז"ן, ימשיכו ככל הנראה להעיק על רווחיה גם בעתיד, שכן, החברה תלויה בגורמים גיאופוליטיים שאינם בשליטתה למשך שנים ארוכות. האם בז"ן תוכל אי פעם להרוויח כל עוד תמשיך בתפוקות הייצור הנוכחיות שלה, ובפרט לנוכח הירידה במחירי הנפט, וכניסת הגז לשוק האנרגיה? האם למצבה הכלכלי יש קשר ישיר עם המאמצים האדירים שהיא משקיעה בשנים האחרונות להגדיל את מתקניה לשם הגדלת יכולת הייצור?

התמונה הנשקפת מדו"חות בז"ן מסבירה את הצורך שלה לגדול, ומצטרפת לשורת החלטות הממשלה שיקבעו את חיפה כעיר תעשייתית שנים רבות קדימה.

המהנדס מאיר פרומקין, לשעבר מנהל בכיר בבתי הזיקוק, בדק את הדו"חות הכספיים של בז"ן, וטוען שעל רקע הדו"חות, יש לבחון לעומק את הגדלת נתח הייצוא של מוצרי בז"ן. ייצור לייצוא משמעו תוספת בזיהום שאין תושבי המפרץ וסביבותיו יכולים לסבול יותר, ובפרט כשבז"ן ממשיכה להפסיד למרות מגמת הגידול בנתח מוצריה לייצוא.

בכל מצב, לבז"ן אין שליטה על מחירי השוק, וגם לא יתרון טכנולוגי או ניהולי. על כן אנו נתונים במילכוד גדול עם בז"ן – הפסדים הכרוכים בזיהום וסיכונים. מדובר במפעל אחד שנמצא בקשיים כלכליים, ומשליך על חיינו הכלכליים ועל בריאותנו יותר מכל גורם אחר בעיר. הגיע הזמן להכיר בעובדה הזו.

האם בז"ן היא באמת נכס אסטרטגי של מדינת ישראל?

הנתונים מראים שבז"ן תלותית מאד באספקת הנפט שמגיע מהים הכספי ומרוסיה. בשנת 2013 האספקה עמדה על 89%, וב- 2014 עמדו על 80%.

השאלה המתבקשת: אם ישראל תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט גולמי, מדוע אינה יכולה להיות תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט מזוקק? מדוע התלות בדלק גולמי מקובלת על ממשלת ישראל, ואילו תלות בדלק מזוקק אינה מקובלת? מדוע תלות מסוג אחד היא 'בעיה אסטרטגית' ותלות מסוג אחר אינה בעייתית כלל?

בדיקה של צריכת הסולר לתחבורה במדינת ישראל מגלה שאין שינוי משמעותי בצריכה, שעמדה בשנת 2012 על 2,721 אלפי טון, בשנת 2013 על 2,782 אלפי טון, ובשנת 2014 על 2,851. צריכת הסולר להסקה דווקא ירדה, ועוד עומדת להשתנות בוודאי עם כניסת השימוש בגז הטבעי למחוזותינו. נתונים אלה רק מחזקים את הטענה שמאמצי בז"ן להגדיל את היקפי ייצור התזקיקים שלהם, במיוחד לאחר הקמת המתקן החדש הקרוי 'הפצחן המימני', אינם משמשים ככל הנראה לגידול בצריכה האמיתית של תושבי מדינת ישראל, אלא לייצוא.

על פי הדו"חות, בשנת 2014 51% מהכנסות בז"ן הגיעו מייצוא. מדובר במגמה שהולכת וגדלה, לאחר בשנת 2013 ההכנסות מהייצוא עמדו על 49%, ובשנת 2012 עמדו רק על 38%. בשנתיים האחרונות בז"ן מרגיעה את הציבור עם שיפור באיכות האויר במפרץ חיפה וסביבתו.

את הטענה כי מדובר במקור עבודה חשוב בחיפה יש להפריך. בבז"ן עובדים 1455 איש, מתוכם 228 אנשי מטה והנהלה. הטענה הזו הפכה למיתוס במרוצת השנים, אבל היא מטעה. יש לבדוק את היתרונות והחסרונות של מקור תעסוקה זה בהקשר הרחב. אם בז"ן מספקת כ- 1500 מקומות עבודה, אבל דוחה את כניסתן של חברות תעשייה נקיות ומתקדמות לעיר, שהיו יכולות להעסיק אלפים ואולי אפילו עשרות אלפי עובדים, בתנאים טובים יותר, הרי שיש לשקול נושא זה בשנית.

כשבוחנים את השפעתה העצומה וההרסנית של בז"ן על מטרופולין הצפון, מבחינה כלכלית וסביבתית, יש לראות את התמונה הרחבה. נכון להיום כל גופי התכנון הרישמיים של מדינת ישראל, בגיבוי מלא של הממשלה, פועלים להעמיק את זהותה של חיפה כעיר תעשייתית, עם נמל חדש שימלא את המפרץ של חיפה בנוף תעשייתי שטרם נראה כמותו, עם חוות איחסון דלקים וחומרים מסוכנים בכמויות חסרות תקדים, ועם בתי זיקוק שעומדים להשליש את כמות מתקניהם, תכנית שהיום נידונה בוועדות הממשלה. הנמל, בתי הזיקוק, וחוות האחסון יתחברו לרצועה עצומה, שתנתק את חיפה מהקריות באופן סופי ובלתי הפיך, במקום לחזק אותה כמטרופולין כלכלי איתן.

בנוסף, על מנת להקים את המתקנים הללו, שיגדילו את שרשרת ייצור תזקיקי הדלק, פועלים גורמים רבים לסגירת שדה התעופה בחיפה, בראשם חנ"י (חברת נמלי ישראל) וראש העיר חיפה, יונה יהב. הטענות כי יקום שדה תעופה ברמת-דוד עדיין אינן מגובות בהחלטות ממשלה ובתיקצוב, וגם לא מתייחסות למכשולים רבים שטרם נבדקו. הממשלה, בתמיכה מלאה של יהב, מכוונת את חיפה לעתיד עגום ואפור: נמל דלקים, נמל מטענים וחומרים מסוכנים, מחסנים ומתקנים לוגיסטיים ושממה עירונית. בעבור עוד 200 מטרים סך הכל תוספת למסלול התעופה הקיים, ובעלויות יחסית נמוכות, אפשר היה לקיים שדה תעופה שיחבר את חיפה והצפון עם לב אירופה. שדה כזה יוכל להוות בסיס לחברות תעופה  שימשכו לצפון צליינים ותיירים בהיקפים שטרם נראו כמותם בעבר. נכון להיום, משרד התחבורה בוחר בנמל שמשרת את התעשיות על פני שדה תעופה, ויהב איתו.

חיפה נמצאת על צומת דרכים, מבלי שהחיפאים מבינים עד כמה. למרבה הצער, התעשיות הכבדות וחנ"י מבקשים להשתלט על כל השטחים במפרץ חיפה, כולל אלה של שדה התעופה, וזאת על מנת להקים את התשתיות למתקנים שלהם, ולנמל המפרץ הנוסף, ולחבר אותם אל המתקנים היבשתיים שבעורף.

לפי החזון של "חיים בחיפה", עתידה הכלכלי של חיפה צריך להתבסס על תעשיות מתקדמות ונקיות, פרי המוסדות האקדמיים שלה, ועל ניצול נתוניה הטבעיים הייחודיים – עיר שיושבת על הר הגולש לים, כמו מרסיי, גנואה, ליבורנו, ריו, עם פוטנציאל ל-30 ק"מ של חופי רחצה בטווח המטרופוליני, והפיכת נכסים אלה למוקד תיירות מרכזי בישראל ובמזה"ת. הגידול של בתי הזיקוק, מפעל שעתידו הכלכלי לוטה בערפל, בנוסף להקמת תשתיות תומכות לעיר תעשייה כבדה, ישאירו את חיפה בלי לב מטרופוליני ובלי שדה תעופה, בלי חופי הים של הקריות ועם מיעוט יחסי של מקומות עבודה חדשים. ''חיים בחיפה'' בראשות עינת קליש רותם נחושים לקדם עתיד חדש וטוב יותר לתושבי חיפה ולדור הצעיר.

יש להעביר את בתי הזיקוק לארצות עולם שלישי, שבהם הדרישה למוצריהם נמצאת בעליה, ואילו עלויות הקרקע והעבבודה בהן הם נמוכות. איזור מתאים הוא חופי מדינות מזרח אפריקה שנמצאות בקשרים ידידותיים עם ישראל, כמו אתיופיה וקניה. מדינות אלה גם סמוכות למקורות הנפט במפרץ הפרסי, ובעלי בתי הזיקוק יוכלו ליצור קשרים עם מדינות שאינן בקשר פוליטי עם מדינת ישראל וליהנות מכל היתרונות הכלכליים שכרוכים בכך.

יתכן כי במאגרי הגז שהתגלו מול חופי חיפה מצוי גם נפט רב. חברת נובל אנרג'י מעוניינת להקים את המסוף להזרמת הגז והנפט למיכליות בסמוך לאסדת הקידוח, ויש לתמוך במהלך זה. את הגז והנפט לשימוש מקומי אפשר יהיה להזרים לארץ לזיקוק במתקנים משוכללים שיוקמו הרחק ממקומות ישוב, לדוגמא בנגב או בערבה, או למתקנים בבעלות ישראלית בארצות עולם שלישי. אפשר גם, על פי מסקנות המאמר, לוותר לחלוטין על ייצור עצמי של דלקים מזוקקים, ולהסתפק בהקמת מאגרים גדולים בישראל שישמשו את המשק  בשעת חירום.

העולם עובר לשימוש באנרגיה נקייה, ומהלך העתקת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה צריך להשתלב גם במהלכים של הגברת השימוש באנרגיה נקייה במדינת ישראל.

דיון בפורום פיתוח אורבאני ותשתיות בתפוז בנושא נמל תעופה בינלאומי בחיפה

בפורום ''פיתוח אורבאני ותשתיות'' בתפוז התפתח בשנת 2012 דיון, שבמסגרתו שרשרת הודעות שעסקה ברעיון של הגדלת שדה תעופה חיפה. במרכז ההודעות עמד ניתוח מפורט למען הגדלת השדה, של דמות שהתכנתה בשם ''כלב רטוב''. ההודעה היא מתאריך 22/08/12, תחת הכותרת: נמ"ת בינ"ל בחיפה - מחזיר דיון ישן. ההודעה, שכללה גם שרטוט נאה, מופיעה להלן כמעט במלואה. זאת על מנת לרכז במסגרת בלוג זה את כל המידע שהצטבר ברשת בנושא, תוך מטרה לקדם את הרעיון במסגרות חברתיות נוספות באינטרנט, עם מחשבה לשדרג את התוכנית במסגרת פוסטים נוספים בבלוג, ובתקווה שבעל ההודעה עלום השם יקבל זאת בהבנה, כציטוט.

"למי שזוכר, לפני כחודשיים העלתי רעיון כיצד ניתן יהיה לבנות נמל תעופה בינ"ל בחיפה (אמנם אני לא הראשון). רובכם פסלתם את הרעיון על הסף בטוענות של "רעש", הנמל הצבאי וקרבה רבה מדי לנמל הימי. חלקכם אפילו ממש זלזלתם. אני עניתי, שהאתגר הוא בלמצוא פתרון לבעיות האלו ולאו דווקא לפסול כי "כרגע" זה בלתי אפשרי.

הבעיה היחידה מבחינתי (כמעט תמיד) היא ביורוקרטיה.

בעיית הרעש:

ישנם לא מעט נמלי תעופה בין לאומיים, עמוסים יותר ממה שהנמל הזה יהיה אי פעם, שבנויים מטרים ספורים משכונות מגורים. בבירת שכנתנו מצפון, למשל, יש שכונה ממש בתוך נמל התעופה. אם אתם רוצים מדינה מודרנית יותר מלבנון, תסתכלו על נמל התעופה טאגאל שבברלין, על נמה"ת של בריסל, על לה-גארדייה או ג'יי-אף-קיי בניו יורק ועוד רבים אחרים.

רעש בעקבות שדה תעופה יש בכל העולם והישראלים הם לא יוצאים מן הכלל... בכל מקרה, האזרחים הקרובים ביותר שייסבלו מבעיית הרעש החדשה גרים כ-1400 מטרים ממסלול הנחיתה, מרחק סביר לכל הדעות כשמדובר בנמל תעופה במרכז עיר.

הנמל הצבאי:

למה הנמל הצבאי חייב להיות ממוקם בשפך הקישון או בצדו המערבי של הנמל המזרחי? למה לא במקום אחר, נוח יותר, מתאים יותר...? המקום שנראה לי הכי הולם הוא הפקעת שטחים מרפא"ל (בחלק הדרומי) להקמת אותו בסיס. ניתן להקים בשטח גם את הבה"ד וגם את הנמל עצמו. מבחינת תחבורה, לחיילים זה יהיה נפלא משום שהקו הירוק של המטרונית עובר בדיוק שם. בדיוק תחנה אחת מהמסוף הצפוני של המטרונית, מקום אידאלי לתחנת רכבת כבדה.

השטח עצמו מהווה כ-10% מרפא"ל, משהו שנראה לי שהמדינה תצליח לעמוד בו.

קרבה רבה מדי לנמל הימי:

את אותו מסלול נחיתה ששרטטתי לפני חודשיים סובבתי בכ-10 מעלות עם כיוון השעון. כך נוצר מצב בו מסלול הנחיתה הוא 150 מטרים מהמנוף האפשרי הקרוב ביותר. לשם השוואה, מטוס הנוחת בשדה דב עובר בערך כ-150 מטרים ליד ארבת רידינג, מטוס הנוחת היום בשדה הקיים בחיפה עובר בדיוק מעל ובכמה עשרות בודדות של מטרים מעל הלבניות; בזכות הסיבוב של מסלול הנחיתה, המטוסים יעברו כ-330 מטרים הרחק מהארובות, מה שבעצם הופך אותו לבטוח יותר גם משדה דב וגם מהנמל הקיים באותו מקום.

ש מים גם אמר שתהייה בעיה של רכב חילוץ ורכבי תחזוקה לעבור בלשון הצרה שבחלקו הצפוני של נמל התעופה. אך בעצם הסיבוב הקל שעשיתי נשאר המון מקום לכל רכב שרק חפץ לעבור שם. אפילו עוד מטוס.

ייתרונות נוספים של נמ"ת בחיפה לעומת נמ"ת אחר בצפון:

-קרבה לכמות אוכלוסיה גדולה יותר בעלת מצב סוציו-אקונמי גבוה יותר וסבירות רבה יותר לשימוש בשדה תעופה.

-אתרים תיירותיים ומלונות רבים יותר.

-השדה ממוקם במרחק נסיעה קצרה ממרכז תחבורה גדול. כל שצריך זה שאטל שיחבר ביניהם. הנסיעה היא בדיוק 2 ק"מ. תחשבו כמה דלק ייחסך רק בשל מיקום השדה דווקא שם ולא למשל במגידו.

כדי לחזק עוד יותר את הרעיון ולהראות שהוא אפשרי וישים, הוספתי לשרטוט גם מסילת רכבת אפשרית עד למסוף המכולות העתידי וגם כביש גישה לאותו מסוף, גם מדרום וגם ממזרח במעבר תת קרקעי מתחת למסלול הנחיתה. כל זה ניתן ע"י ייבוש של כ-30 קמ"ר מהנמל המזרחי, חסרון זניח לעומת הייתרונות של נמ"ת באיזור וזניח עוד פחות בהוספת עוד כמה מאות של שטחים ע"י ייבוש באותו איזור בכל מקרה.

מדוע לא לפתח שדה תעופה בינלאומי ברמת דויד

ההתנגדויות להקמת נמל תעופה אזרחי ברמת דויד מתחלקות לקטגוריות אחדות: אסטרטגית, תעופתית, כלכלית, ואקולוגית.

א. החשיבות האסטרטגית של אזור מגידו - רמת דויד

רמת דויד היא ארמגדון. זה המקום האסטרטגי ביותר בישראל. כל חובב היסטוריה צבאית יודע זאת.

כך היה בהיסטוריה הקדומה ובהיסטוריה המודרנית. מי ששולט באזור מגידו שולט על צירי האורך והרוחב המרכזיים בארץ ישראל שבין הנהר לים. 

העובדות ההיסטוריות, שמדהימות ומוכיחות שהמציאות עולה על כל דמיון, הן שאזור מגידו נותר בעל אותה החשיבות במהלך היסטוריה של אלפי שנים, החל מתקופות האימפריות של מצרים ואשור, וכלה בעידן הפוסט מודרני של ימינו.

זאת היתה הנקודה האסטרטגית שבה התמקדו מי שניסו לכבוש את הארץ או להגן עליה.

כדאי לבדוק את קורות המלחמות במאה האחרונה על מנת להיווכח בכך: 

במלחמת העולם הראשונה, הצבא התורכי-גרמני הוכרע על ידי גנרל אלנבי באביב 1918 בקרב מגידו ובכך נפרצה הדרך לתורכיה ולסיום המלחמה

במלחמת העולם השניה הבריטים נערכו, הקימו את בסיס רמת דויד, והפכו אותו למעוז מרכזי על הציר כירכוך - חיפה.

במלחמת יום הכיפורים התמקדו הסורים בתקיפות בעומק ישראל במקום הזה.

גם במלחמת לבנון השניה כיוונו החיזבאללה לאזור זה, וכמעט הצליחו למוטט בדרך זאת את כל צפון הארץ.

ללא ספק, חיל האויר ומערכת הביטחון לא יוותרו כיום, בתנאי האיום מצפון וממזרח, על חלק משמעותי מרמת דויד לטובת פעילות אזרחית, סוג פעילות שגם מסכן את הפעילות הצבאית מבחינת בטחון השדה וגמישות התפעול. להיפך, ההתפתחויות הפוליטיות והצבאיות בסוריה, לבנון, ירדן, ואיראן, מצביעות על כך שחשיבותו הצבאית האסטרטגית של הבסיס והאזור נותרה.

ב. תנאים לתעופה אזרחית

מבחינת התנאים לתעופה, אין במקום תנאים גאוגרפיים להתפתחות תעופה מסחרית רצינית. הצורך להנמיך ולנסוק בזריזות מעל רכסי הרים כדי להגיע למסלול אינו מתאים למטוסי נוסעים גדולים וכבדים.

המקום גם שרוי בערפל במשך שעות רבות במהלך היום כי יש עננים שרובצים על העמק, מה שמסכן מאד את הטיסות.

הקירבה לפעילות של מטוסי קרב, ושל מטוסים אזרחיים של טייסים חובבים משדה מגידו הסמוך, אינה מאפשרת פעילות בטיחותית של מטוסי נוסעים עם טייסים זרים מרחבי תבל.

ג. תנאים כלכליים-חברתיים

אין באזור תשתיות מתאימות לנמל תעופה אזרחי בינלאומי, שמסביבו מתפתחת מערכת כלכלית גדולה כמו: שירותים למטוסים, תעשיית הייטק, קריית עסקים ועוד.

את כל אלה יצטרכו לבנות על אדמה חקלאית, בשטח שהוא קטן מידי, ובריחוק ממרכזי האוכלוסיה הגדולים של מישור החוף.

ד. איכות הסביבה

נמל תעופה בינלאומי ברמת דויד יהרוס את העמק הכי יפה בארץ, עמק יזרעאל, שהוא אחד מאחרוני הנופים היפים בארצנו הקטנה.

דרך היסורים של שדה התעופה חיפה

מרוב דיונים והחלטות בנושא שדה התעופה חיפה, שהסתימו בלי תוצאות מעשיות, החליטו יודעי הח''ן לבסוף את ההחלטה האומללה של הקמת נמל המכולות במפרץ.

להלן כותרת כתבה משנת 2009: שדה-התעופה הבינלאומי של צפון הארץ תקוע. 14 שנה חלפו מאז הוחלט על הקמת נמל-תעופה משני בצפון, ומאז נדד השדה תחת 12 שרי תחבורה בין חיפה, מגידו ורמת-דוד - עד שהתנגדות חיל האוויר הורידה אותו כליל מסדר היום.

הכתבה בגלובס

2007 - חיפה מעוניינת להקים שדה-תעופה בינלאומי בעיר

בשנת 2007 קיבלה העירייה דו"ח שהזמינה מחברת הייעוץ הבינלאומית ארנסט אנד יאנג ובו המלצות כיצד ניתן להפוך את חיפה לעיר תיירות. בין המסקנות העיקריות בדו"ח ממליצה החברה להקים שדה תעופה בינלאומי בעיר ולפתח מרינה שתשמש כאזור בילוי מרכזי.

הדו"ח ממליץ על הרחבת שדה התעופה בעיר לשדה תעופה בינלאומי כדי לשפר את הנגישות לחיפה באמצעות טיסות סדירות וטיסות צ'רטר. 

לכתבה בגלובס

שדה תעופה בין לאומי חיפה בתוכניות 1995-2007

פוסט זה הועתק במלואו מבלוג חיפה - בלוג אורבאני, אשר לצער רבים איננו פעיל יותר מזה זמן רב.

בשנת 1995 הוחלט על פיתוח שדה התעופה של חיפה כשדה בינלאומי.
הממשלה אישרה לסקר אווירונאוטי מקיף.
הממשלה אישרה סקר סיכונים מקיף
הממשלה אישרה סקר חלופות מיקום מקיף.
בסיומו, הוחלט על הרחבתו לכיוון הים, בניית טרמינל חדש ואזור לתעשיות לוויין נוסח איירפורט סיטי בנתב"ג.

לאחר כל הסקרים, ולאור חשיבות הפרויקט, הוכנס שדה התעופה הבינלאומי לתמ"א 15 והוכר על ידי ממשלת ישראל כפרויקט בעל חשיבות לאומית שיקודם בנוהל מזורז. היו שביקשו לזרז את הקמתו כך שיוכל אפילו להיחנך במהלך שנת ה-60 למדינה. בעלות גבוהה נוספת נמסר תכנון הטרמינל לידי משרד אדריכלים (משה צור).

אבל אז באה הממשלה הנוכחית, והחליטה לפתע לבטל את הפרויקט. התירוץ החדש שנרמז על ידי שר התחבורה מופז, הוא שהשדה עלול לפגוע בהרחבה של הנמל הימי, למרות שכאמור דבר זה נלקח בחשבון בעשר השנים שבהם קודם התכנון שלו. לפתע הציע משרד האוצר למקם אותו במגידו, או במקום חלופי אחר. ככל הנראה, ביקשו להימנע מלהוציא את התקציבים הדרושים לבניית השדה ושידרוגו, זאת למרות מצבה של חיפה אחרי מלחמת לבנון השנייה וכל ההבטחות של הממשלה לחזק את העיר והצפון.

כחלק מתחרות מול אשדוד על תקציבי פיתוח הנמל הימי (כאילו שאין צורך דחוף לפתח את שניהם או להקים אפילו נמל ימי שלישי) החליטה השבוע עיריית חיפה כי תהייה מוכנה לוותר לחלוטין על הרחבת שדה התעופה, ואף לבטל את שדה התעופה הקיים, ולהעתיקו למועד ומקום בלתי יודעים "לאזור מגידו". זאת לאחר שסקר תיירות (ע"ע הנושא הקודם בבלוג זה) קבע שחיוני לתיירות בעיר לפתח שדה תעופה בינלאומי.

וכך ירדו לטמיון 12 שנות השקעה, מליוני ש"ח בתקציבים וסקרי יישום, החלטות ממשלה לפרויקט בעידפות לאומית, וסקר התיירות. באופן אירוני הפרויקט בוטל בשנה שבה כבר היה אמור להיות בשלבי בנייה מתקדמים. כמו רבים וטובים לפניו בחיפה, גם פרויקט שדה התעופה הבינלאומי יצטרף לשורה ארוכה של פרויקטים מבוטלים ברחבי העיר.

שדה התעופה הבינלאומי, מתוך מצגת רשמית:

שדה תעופה בינלאומי הוא הדרך להפוך את חיפה למטרופולין עתיר ידע

בחיפה צריך לפתח נמל במפרץ במשולב עם הארכת שדה התעופה לתוך הים. רמת דויד אינו הפיתרון, אך מסיבות בט''ש אסור לדון בכך בפומבי. שדה התעופה הבי''ל של וולינגטון, בירת ניו-זילנד, מזכיר מאד את זה של חיפה: שני השדות נמצאים בין שני מפרצים ובין שני רכסי הרים. בוולינגטון עוברים למעלה מ-5 מיליון נוסעים מידי שנה, שרובם טסים במטוסי נוסעים בינוניים מדגמי איירבוס ובואינג, וזאת למרות שלשדה יש מוניטין בגין רוחות חזקות שנושבות בו. וולינגטון הפכה לאחד ממרכזי האמנות והתיירות החשובים בעולם, במידה רבה בזכות נמל התעופה הייחודי. בכל המקומות שבהם יש שדה תעופה שנכנס לתוך הים מדובר בפרוייקט יוקרתי, שממתג את העיר לרמה הגבוהה ביותר. שדה תעופה בינלאומי הוא הדרך להפוך את חיפה למטרופולין עתיר ידע. התועלת הכלכלית-חברתית שתושג באמצעותו תהיה גבוהה עשרות מונים מזאת של נמל מכולות שיוקם על אותו שטח. בסינגפור, שבה הנמל הימי הגדול בעולם, תורם נמל התעופה כ-20% לתל''ג. בישראל, שבה יש תעשיה אוירית מפותחת, האחוז יהיה גבוה הרבה יותר. במפרץ חיפה אפשר להקים שני מסלולים בצורת V בגודל שמתאים למטוסי ג'מבו.

אתר שדה התעופה בוולינגטון בירת ניו זילנד:

http://www.connectwellington.co.nz

Wellington International Airport - Wild at Heart

Wellington Airport is the gateway to the coolest little capital in the world and was voted the best in Australasia at the 2011 World Travel Awards. Its new terminal The Rock has won 13 local and international awards.

WELLINGTONAIRPORT.CO.NZ

תחקיר חדשות 10 - דלק מסרטן בקריות

מתוך: צדק חברתי - חדר המצב

בשבועות האחרונים עקבנו כאן כמה תכניות שמקודמות באיזור חיפה והקריות, בעיקר בתעשיות זיקוק הנפט, לטובת טייקונים וחברות ממשלתיות, למרות שמדובר באזור שכבר עכשיו נחשב למוכה במגיפת הסרטן. המדובר בתכניות "קרקעות הצפון", "הרחבת בתי הזיקוק" וגם הרחבת הנמל.

תחקיר ששודר לפני כמה חודשים בתכנית המגזין עם אושרת קוטלר, מראה איך החברה הממשלתית תש"ן, מאכסנת נפט ותזקיקיו בקרבה גדולה מאוד לבתי התושבים, ואיך בנייניםשלמים סובלים ממכת סרטן. בנוסף, אפשר לראות בתחקיר עובד לשעבר של החברה, שמראה עד כמה הקרקע באזור מזוהמת, מי התהום מזוהמים, ישנן פליטות רעילות ובעייה קשה במערך כיבוי האש, ודיווח לוקה בחסר של תקלות, וטיוח שלהן. אפילו העובדה שהעיריה ביטלה להם את הרשיון עסק לא עוזרת.

כשסיקרנו את הדיון בנושא קרקעות הצפון, נכחו בו אנשי חברת תש"ן, שאמורה לנהל את מתחם קרקעות הצפון, ולפנות בתמורה את המתחם המזוהם מהתחקיר הזה, כאשר כביכול על הקרקעות שהם יפנו תורחב השכונה. זהו שקר- המקום מזוהם לגמרי, ולטפל בזיהום יעלה הרבה מאוד כסף.

עלינו לדרוש מהאחראים- בעיריות ובממשלה, לקחת אחריות ולנקות את הזיהום שיצרה חברת תש"ן, ולא ליצור מקור זיהום חדש. מה שחשוב להבין שמטרת הרחבת תעשיית הזיקוק הישראלית בתכניות החדשות היא למטרות ייצוא, למדינות כמו יוון שמעדיפות שהזיקוק הרעיל לא יהיה בתחומן, והתוכניות האלו משרתות בעיקר את האחים עופר.

סיכום דיון בועדה להתנגדויות לתכנית קרקעות הצפון-
http://on.fb.me/1Hjf9R7

הפגנה נגד התכניות להרחיב את התעשייה המזהמת-
http://on.fb.me/1Cxn6Ry

לצפייה ביוטיוב-
https://www.youtube.com/watch?v=B6AB4PkG_Ss