תריסר סיבות מדוע נמל המפרץ הוא מיותר

נמל המפרץ הפרטי הוא מיותר, וזאת מהסיבות הבאות:

א. ירדן לא תסכים שמכולות מישראל יגיעו אליה

ב. קיים כושר קיבולת גדול בנמלים הקיימים

ג. צפויה ירידה בהובלת המטענים הימיים במזרח הים התיכון

ד. תוספת מקומות עבודה לישראלים לא תהיה

ה. חיסכון כספי לא יהיה ויתכן גם הפסד

ו. יש כבר נמל פרטי באשדוד ואפשר להסתפק בו

ז. הרציף הארוך בנמל חיפה מתאים לספינות הגדולות ביותר

ח. נמלי ענק מתחרים נבנו ביוון ובמצרים

ט. מבנה הנמל מסורבל ויקשה על הפעלתו

י. השטח העורפי של הנמל הוא של שדה התעופה
יא. בסיס חיל הים לא צריך מקום חדש
יב. לא תהיה תוספת תעסוקה בשירותים לוגיסטיים   

פירוט:

א. בירדן יש חוק שאוסר על כניסת מכולות בדרך הים שלא דרך נמל עקבה. הסיבה היא הרצון לשמר ולפתח את שער הכניסה הימי היחיד של המדינה. במסוף בבית שאן מועברים במלגזות כל המטענים מישראל למכולות ירדניות. כל הדיבורים של שרי הממשלה על הובלה לירדן כגורם לפיתוח רכבת העמק ונמל המפרץ הם הטעיה של הציבור.

ב. בנמלי חיפה ואשדוד יש די קיבולת עבור כל נפח ההובלה הימית של ישראל למשך עוד שנים רבות מאד. שיעור הצמיחה, של 1-2 אחוזים לשנה, אינו מצדיק הוספת רציפים בעתיד הנראה לעין.

ג. תעלת פנמה המורחבת מסיטה מחיפה את כל תנועת הספינות הגדולות שבין המזרח הרחוק לחוף המזרחי של יבשת אמריקה, שעד כה היו עוברות בתעלת סואץ. יש לכך השלכות מרחיקות לכת על מעמדם הגיאופוליטי של ישראל והאזור.

ד. הנמל הפרטי יתופעל, כמקובל בעולם, על ידי חברה בינלאומית שמתמחה בתפעול טרמינלים. החברה תעדיף לשכור עובדים מיומנים בעלות שכר נמוכה, ואלה נמצאים בעיקר במזרח הרחוק.

ה. ההצדקה העיקרית להקמת הנמל הפרטי במפרץ, יחד עם אחיו באשדוד, היא התקווה לירידה בעלויות המשכורות והגברת התפוקה. עלות המשכורות של כ-2500 עובדי נמלי חיפה ואשדוד הממלכתיים היא כמיליארד שקלים בשנה. המשכורות הן כ-50 אחוז מהוצאות התפעול של הנמלים. התפוקה למנופאי מכולות בישראל היא כשני שליש לעומת שיאני היעילות בעולם. ההנחה היא שעובדי הנמל הפרטי, אשר ירוויחו פחות ויהיו בעל הספק גדול יותר, יביאו לחיסכון משמעותי למדינה. אך הנמלים הפרטיים יתמקדו במסופי מכולות, שהן חלק בלבד מסך כל פעילות הנמלים הממלכתיים, והיקף החיסכון יהיה בהתאם. בנוסף, משכורות המנהלים בנמלים הפרטיים יהיו גבוהות מאד, הם יישרו קו עם הנמלים הממלכתיים באופן שיציעו מחירים נמוכים אך במעט, ישתמשו בתרגילי מס, ועוד. לרציפים החדשים יהיו עלויות תפעול קבועות, שעלולות להביא גם לכך שנשלם יותר עבור אותה כמות מכולות שתיכנס למדינה. הממשלה, כתוצאה ממאבק ''ראש בראש'' בועדי העובדים החזקים של הנמלים, החליטה לשבור אותם בכל מחיר, על גבו של הציבור.

ו. אפשר להסתפק גם בנמל פרטי אחד, זה שהוקם באשדוד, אשר יציע מחירים נמוכים יותר ותפוקה יעילה יותר לחברות הספנות שמגיעות לארץ, ויאפשר גם עגינה לספינות הענק הבודדות אשר הנמלים הקיימים אינם מסוגלים להעגין.

ז. לטענת האדריכל מיכה רטנר, אין גם צורך פיזי בהקמת נמל המפרץ, כיוון שרציף המכולות החיצוני הארוך שקיים בנמל חיפה כיום מתאים, לאחר העמקה, גם לאוניות המכולות הגדולות ביותר. אפשר להיווכח בכך כאשר צופים ממרומי חיפה, ורואים את השטח הימי הנרחב שבין נמל הכרמל לנמל הקישון.

ח. נמלי ענק פרטיים למכולות ניבנו ומתופעלים על ידי הסינים ביוון ובמצרים. נמלים אלה מתחרים עם נמלי ישראל על נתח השוק של שטעון מכולות בין ספינות גדולות לקטנות, ועלויות התפעול שלהם הן נמוכות יותר.

ט. נמל המפרץ נבנה בניצב לכיוון הגלים שמגיעים ממערב, ושובר הגלים שלו יתקשה לעמוד בגלים גבוהים. צפויה גם ארוזיה קשה של החוף בקרית חיים.

י. המחיר הכלכלי שמשלם מטרופולין חיפה עבור הקמת נמל המפרץ הוא עצום. זאת באובדן שטחים יקרי ערך בעורפו, ובעיקר בשיתוק הפיתוח של נמל התעופה הבינלאומי במפרץ.
יא. בשלב ג' של נמל המפרץ מתוכננת בו הקמה של בסיס חיל הים. הנמל הצבאי החדש שכבר הוקם, שצמוד מצפון לבסיס הקיים, מתאים לכך לאין ערוך יותר.
יב. נמל המפרץ לא יוסיף מקומות תעסוקה במסגרת ענף השירותים הלוגיסטיים, שיקום לכאורה בשטחים נרחבים בשטח של מאות דונמים בעורף הנמל. השרותים הלוגיסטיים במדינת ישראל מרוכזים באזור מרכז הכובד של האוכלוסיה, שהוא ליד נתב''ג. הם ממוקמים בקרית שדה התעופה ובסביבתה. התובלה האוירית היא גורם הצמיחה המרכזי בענף זה.

ההצבעה במועצת הביטחון נגד ההתנחלויות מנקודת המבט של האזרח החיפאי

דן מרגלית, בתכנית הבוקר בערוץ 2, אמר שני דברים חכמים:

א. לא משנה עד כמה ההחלטה באו''ם היתה גרועה לישראל, מי שאשם בה הוא בנימין נתניהו, והמהלכים שהוביל בעמונה וחוק ההסדרה הם שגרמו לה.

ב. הטעות הקשה עוד יותר של נתניהו היא שהוא פצח במדיניות חרמות בעקבות ההחלטה, נגד כל העולם. חרם זה משהו שאנחנו מכירים נגדנו.

אני מבקש להוסיף היבט נוסף, שלדעתי התקשורת ובעלי הדעה יתעלמו ממנו בלהט הויכוח, והוא ההשפעה של ההחלטה בגנות ההתנחלויות על הפוליטיקה הפנימית במדינת ישראל, ועל כל אזרח באשר הוא.

ההחלטה על גינוי ההתנחלויות נוגעת בעיצבי הויכוח הפנימי במדינת ישראל אודות הקצאת משאבים לתכנון אזורי. ההתנחלויות זכו למשאבים מוגברים על חשבון יתר אזורי הארץ, ומזה שנים רבות שחלקים נרחבים בציבור מתנגד לכך. יותר מכך, מדיניות ההתנחלויות הבלתי מבוקרת תרמה רבות לכיאוס הכללי בחחום זה.

כאשר התקבלה באו''ם החלטה דומה, בראשית שנות ה-1980, היתה בארץ תחושה של התגיסות כללית למען שמירת הזכויות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. החל ממלחמת לבנון, ועד לימים אלה, אפשר להבין את כל הדינמיקה הפוליטית במדינה על רקע הרצון לשמור על איזון סביר בין זכותנו להתישב בשטחים, לבין הרצון שזכות זאת לא תבוא על חשבון פיתוח יתר אזורי הארץ.

ממשלות הליכוד נקטו, כמו שהלך והתבהר במהלך השנים, במדיניות הפוכה לרצון הציבור. כל חלקי הארץ הפכו לאבן שואבת עבור חיזוק השטחים. תושבי הישובים מלפני שנת 1967 חשים שהם אלה שצריכים לספק את המשאבים החומריים והנפשיים לממשלת ישראל ולתושבי השטחים, למרות גחמותיהם.

בפרט בולט הדבר במטרופולין חיפה, שנפל קורבן למדיניות תכנון הזויה שמקדשת רגולציה של תעשיה פטרוכימית ונמל מפרץ מיותרים לחלוטין שיביאו לדעיכת האזור.

למה מצפה ממשלת ישראל? שתושבי מטרופולין חיפה יסכימו לכך שהם יגיעו למצב של ''אין ברירה'', שיראו שהממשלה מוליכה אותם לעתיד שחור ובאותה עת הם יתמכו בה על מדיניותה בשטחים?

הממשלה נאחזה כל השנים בדיבורים גבוהים על ההצלחה שלה בתחום מדיניות החוץ של מדינת ישראל כדי לטייח על הכישלונות בתחום מדיניות הפנים. הפוליטיקה הגבוהה חזרה כעת כבומרנג, ומרעידה את אמות הסיפים בכל בית בישראל.

אין על מה להתפלא מהצבעת ההימנעות של ארה''ב. לאור הירידה במחירי הנפט, ובפרט לאור פתיחתה לאחרונה של תעלת פנמה המורחבת ששואבת את תנועת הספנות מתעלת סואץ, איבדה ישראל את חשיבותה כבעלת ברית אסטרטגית.

נמל תעופה בינלאומי בחיפה

נמל תעופה בינלאומי בחיפה

נמל תעופה בינלאומי במפרץ חיפה

נמל תעופה בינלאומי במפרץ חיפה

הקשר בין שדות תעופה ושגשוג של ערים

המקור: הקשר בין שדות תעופה ושגשוג של ערים בבלוג מיתוג ערים ומדינות.

שדות תעופה מהווים עוגן למודל ה''אירוטרופוליס" - ''עיר הנמל האוירי'' של פיתוח כלכלי, המבטיח לעצב מיקום עסקים ופיתוח עירוני במאה ה-21 בדומה לאופן שכבישים מהירים עשו במאה ה-20, רכבות במאה ה-19 ונמלים במאה ה-18. שדות תעופה מניעים שני דברים – מטענים או סחורה ואנשים. הדיון לגבי שדות תעופה ופיתוח כלכלי התמקד בהנעת סחורות ובעסקים והתעשיות שצמחו סביב זה, אבל בכלכלה של היום האפשרות להניע אנשים שמייצרים וחולקים ידע הוא חשוב יותר.

מחקרים רבים מאשרים את התפיסה הרווחת כי שירות תעופה טוב הוא מרכיב חשוב בהתפתחות כלכלה עירונית. שדות תעופה הם הרבה יותר ממקום לתפוס טיסה, לקיים פגישה עסקית בין טיסות, או לעשות קניות בדיוטי-פרי. הם מההשקעות הגדולות ביותר שעיר או אזור יכולים לבצע. שדות תעופה משפיעים על הצמיחה והפיתוח של ערים ואזורים, וזה כולל מלונאות, בידור, מסחר, כנסים, תערוכות עסקיות, בנייני משרדים ועוד.

מחקר סטטיסטי אחד מצא קשר בין הנוסעים בשדות התעופה למספר תושבי העיר לבין צמיחת תעסוקה. מחקר אחר מצביע על קשר הדוק בין נוסעי חברות התעופה ותעסוקה אזורית, ומצא כי 10% צמיחה בתנועת טסים בעיר מייצר 1% צמיחה בתעסוקה אזורית. אך הממצא החשוב הוא כי שדות תעופה ושירותים לחברות תעופה תורם מותר ידע ועסקים מבוססי שירות מאשר חברות תעשייתיות. בהיבט האנושי, לשדות תעופה יש השפעה גדולה יותר על פיתוח כלכלי ע"י הנעת אנשים מאשר ע"י הנעת סחורות. שדות תעופה קשורים באופן הדוק עם מאפיינים של כלכלה פוסט תעשייתית מבוססת ידע. גם מספר הטיסות וגם מספר הנוסעים נמצאים בהקבלה לאחוז הבוגרים שהינם בוגרי אוניברסיטאות, החלק של כוח העבודה המבוסס ידע, משרות מקצועיות ויצירתיות, ובפרט עם ריכוז של תעשיות הייטק. מספר הנוסעים בשדות התעופה ביחס לנפש קשור לא עם תפוקה כלכלית בלבד, משכורות והכנסה, אלא גם עם מספר מסיימי האוניברסיטאות.
פעילות של שדה תעופה קשורה באופן הדוק לשגשוג האזור ויצרנותו, יצרנות אשר מתקיימת דרך רמות ההון האנושי, רמות האבטלה ורמות האמנותיות והתרבות קשורים. זה לא גודל העיר כשלעצמו שמשפיע על הרמת היצרנות האזורית אלא סף גודל מינימלי שמסייע לעיר לגייס הקמת שדה תעופה, ובמקביל רמות גבוהות יותר של הון אנושי ואמנותיות ותרבותיות. 
המקור לשגשוג ''עיר הנמל האוירי'' אינה הנעת סחורות או מטען, אלא היכולת להניע אנשים שאכפת להם. אך יש לציין כי גם בנושא הובלת המטענים נמצאת התחבורה האוירית במגמת עליה, ולמעלה מ-30 אחוזים של הערך הכספי של כלל המטענים ברחבי תבל נמצא במטוסים. 

סין מייצרת בים סין הדרומי סידרת איים שיש בהם סינרגיה בין נמל תעופה לנמל ימי.

  

מעלות-תרשיחא

מעלות-תרשיחא היא עיר בת כ-40,000 תושבים בגוש ישובי תפן, צפונית לכפר ורדים.

מעלות-תרשיחא היא עיר מעורבת: כשני שליש מהתושבים הם יהודים, וכשליש הם נוצרים ומוסלמים.

החל משנת 1991 נערך במעלות-תרשיחא פסטיבל/סימפוזיון "אבן בגליל". הפסטיבל ממצב את הגליל כאזור שהאבן היא מקור ההשראה הרוחני והעיצובי שלו. למרות זאת חומר הבניה הנפוץ אינו האבן אלא הבלוק.

אין גם סגנון בניה מגובש, אלא להיפך. נדמה כי התושבים החליטו שכל בנין יהיה שונה משכניו מכל בחינה אפשרית: יש בעיר הקטנה ערוב יוצא דופן של סוגי בנינים: שיכונים, בתים חד קומתיים, בתים משפחתיים, ישן וחדש, גגות רעפים וגגות שטוחים ועוד. הבנינים מתפרשים ברובם לאורך שדרות ארוכות ורחבות, ועל פני שטחי קרקע גדולים אשר ביניהם יש שטחים ירוקים פתוחים.

בתצלומים:

למעלה מימין: רחוב במעלות.

למעלה משמאל: כיכר בתרשיחא.

למטה מימין: רחוב בתרשיחא.

למטה משמאל: רחוב בתרשיחא עם שני בנינים יפים ומקוריים שמעוצבים כמעלות.

כיסרא-סומיע

הישוב כיסרא-סומיע בלב הגליל העליון, קרוב מאד לאזור התעשיה תפן.

בישוב מתגוררים כ-8,000 תושבים.

בפארק הסלעים של כיסרא ניתן לצפות בתופעה גיאולוגית של שכבות סלע המונחות זו על זו ויוצרות פסלים טבעיים. הפארק נמצא בתוך חורש טבעי והוא חלק משמורת הטבע הר סנה, בשטח המועצה המקומית.

בתצלומים:

למעלה מימין הכיכר המרכזית בישוב, עם פסל הפרש הדרוזי.

למעלה משמאל רחוב אופיני בישוב.

למטה מימין פארק הסלעים היחודי על רקע בתי הישוב.

למטה משמאל בית מגורים חדש ומפואר על טראסת אבן עתיקה.

כיסרא-סומיע הוא חלק מהרצף האורבאני של ישובי גוש תפן.

זמן הנסיעה במכונית בין כיסרא לצ'ק פוסט הוא כ-50 דקות.

על פי אופי המגורים, הישוב הוא פרברי ברובו ומיעוטו חקלאי.

באתר ויקיפדיה יש ערכים מורחבים על תופעת הפירבור העולמית והפירבור בישראל. בערך 'פירבור בישראל' מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל!

פקיעין

פקיעין

בתצלום הימני העליון רואים את כיכר המעיין, הכיכר המרכזית בפקיעין, עם הפינג'אן הענק. שלושת התצלומים האחרים הם של בתים ציוריים ומטופחים בסגנון טירול באחד מרחובות הישוב.

הכיכר הקטנה היא המרחב הציבורי הגדול והמישורי ביותר בישוב. הוא גדוש במכוניות עד אפס מקום, בפרט בעונת התיירות, כאשר גם כל הרחובות הצרים שמובילים אליו מרחבי הישוב הם פקוקים.

בפקיעין יש מצוקת מגורים קשה לדור ההמשך הדרוזי, אשר מפגינים ותולים שלטי חוצות למען הרחבתו.

לישוב זה אין כל אפשרות הרחבה מעשית, בגלל מיקומו באזור הררי תלול.

הגישה לישוב היא בכביש ראמה-מעלות האלפיני, תלול ומפותל. הכניסה הראשית לישוב, והכבישים בתוכו, הם צרים ומאפשרים מעבר לרכב אחד בלבד.

כל הרחבה שהיא של פקיעין, בהנחה שתאושר על רקע היות הישוב אתר נוף, תיירות ומורשת ציורי, תחייב הריסה של חלק גדול מהבתים לאורך צירי הדרכים, מכיוון שהתושבים תלויים ברכב פרטי לצרכי ניידות.

ברוב ישובי מגזרי המיעוטים בגליל, אשר נמצאים באזורים הרריים תלולים פחות וקרובים יותר למרכזי אוכלוסיה גדולים, קיימת אפשרות עיבוי באמצעות בניה לגובה במסגרת תוכניות התחדשות עירונית.

כאשר מסיירים בישובים השונים ברחבי הגליל רואים כי הדומה רב על השונה ביניהם, ודפוס הבניה והמגורים בכולם הוא אחיד. אין למעשה כל הבדל חזותי בין הרחובות הרבים באעבלין, מג'ד אל כרום, סכנין, וכפר יסיף לדוגמא. פקיעין היא דוגמא לכך שלכל ישוב בגליל יש איפיון מסורתי וסגנוני, ואפשר לשמר ולפתח את הזהות האדריכלית באמצעות תשומת לב לדגשים שנתנו התושבים במהלך הבניה העצמית של בתי מגוריהם. הכיכר המרכזית בכל ישוב עשויה לשמש כנקודת מוצא לכך.

ישובי עוטף תפן

ישובי עוטף תפן ורחוב בישוב יאנוח

בתצלום העליון נראים ישובי לב הגליל העליון בין פקיעין לכפר וורדים, עם אזור התעשיה תפן משמאל למרכז.

אפשר לראות כי כל הישובים, המגזריים והיהודים גם יחד, יוצרים רצף אורבאני.

רצף זה לא היה קיים לפני הקמת תפן וכפר ורדים, אשר האיצו מאד את התפתחות האזור.

אפשרויות ההתרחבות של ישובי המיעוטים, על גבי אדמה חקלאית בשוליהם, רבה הרבה יותר מאשר של כפר ורדים והישובים היהודי הקהילתיים שסמוכים לו, אשר הוקמו מראש כחיץ בין ישובי המיעוטים, על שטחים מצומצמים יחסית בהיקפם, ובמסגרת תכנון קפדני.

בתצלום התחתון רואים רחוב בישוב יאנוח. הסגנון הכפרי נעלם, וכיום הישוב הוא פרברי עם תשתיות עירוניות.

אחת השאלות התמוהות ביותר בדור האחרון היא כיצד הצניעו הממשלה, התקשורת, והאקדמיה, את היקף התופעה של היווצרות רצפים אורבאניים כה משמעותיים ברחבי הגליל.

זמן הנסיעה במכונית בין תפן לכרמיאל הוא כ-20 דקות.

זמן הנסיעה במכונית בין תפן לנהריה הוא כ-25 דקות.

זמן הנסיעה במכונית בין תפן לעכו הוא כ-30 דקות.

זמן הנסיעה במכונית בין תפן לצ'ק פוסט הוא כ-50 דקות.

ממזרח לשרון, באזור המורדות המערביים של הרי השומרון, התופעה היא רחבת היקף הרבה יותר, כתוצאה מהקירבה לאזורי הפעילות הכלכלית המרכזיים במדינת ישראל.

התרבות האנושית התחילה בשעה שנופי הטבע הפכו להיות מעשה ידי האדם. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם.

בני משפחה מורחבת אחת מסוגלים לגור בבנינים רבי קומות. במגזר היהודי שעובר לרבי קומות יש משפחות רב דוריות שמתרכזות במגדל או מתחם אחד. במגזר הערבי יש סימני התחלות לכך. מלכתחילה הבנינים במגזר זה נבנו בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כאשר הבנין מוכן לכך מראש, אפשר להגביה אותו עוד ועוד מדור לדור. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. מעבר לכך, התפישה המסורתית פסה מן העולם ברוב העולם הערבי, שכיום הוא חלק מהכפר הגלובאלי, עם מגמות של ירידה בתוחלת הילודה, ומעבר למשפחות בודדות, של שני בני זוג משכילים שעובדים והם בעלי קריירה, בדיוק כמו בעולם המערבי. המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי.

ישובי לב הגליל העליון

ישובי לב הגליל העליון

בתצלום נראים ישובי לב הגליל העליון, בין מירון במזרח לכפר ורדים במערב, עם פקיעין במרכז. התצלום מפריך את התפישה הקיימת כאילו הגליל העליון הוא אזור נידח ובלתי מיושב. לב הגליל העליון מאוכלס בצפיפות, ברובו על ידי ישובים פרבריים של מגזרי המיעוטים. הישובים המרכזיים בתצלום מתפרשים בשתי רצועות בכיוון צפון-דרום, שמקיימות בתוכן רצף אורבאני. משמעות הרצף האורבאני היא של רצף בנינים שמחבר בין הישובים השונים, בדומה לרצף שקיים לדוגמא בגוש דן בין רמת גן לגבעתיים.

בשולי השטח הבנוי, שמאופין בנקודות אפורות צפופות, יש גם שטחים בצבע חום בהיר, שאינם נראים היטב בתצלום של כל ישובי הגליל העליון, שמופיע במסגרת מימין. בלב הגליל העליון יש עדיין שטחים חקלאיים רבים בשולי הישובים, של שדות וטראסות. שטחים אלה נכבשים על ידי ההתישבות הפרברית, על פי הדפוסים שקיימים במושבים ובקיבוצים, אם כי באורח פחות מתוכנן. רוב השדות שעליהן נבנים בתי מגורים שייכים למשפחות שהשדות בבעלותן, והתפשטות הבניה מבנין בודד לקבוצת בנינים, וממנה לשכונת מגורים, נעשית על בסיס חמולתי.

רצועות ישובי המיעוטים הן:

פסוטה, חורפיש, בית ג'ן

מעלות תרשיחא, יאנוח ג'ת, פקיעין, כיסרא סומיע
בישובים אלה, כמו ביתר ישובי המיעוטים בגליל העליון והתחתון, אין כמעט מקומות עבודה, וגם החקלאות הפכה להיות משנית. במציאות של דרכי התחבורה המהירות והמרחקים הקצרים, יחד עם היצע זול של קרקעות לבניה, בהיתר או בלי היתר, עדיף לבנות במקום מרוחק מעט ממרכזי התעסוקה, לנסוע אליהם ברכב פרטי הלוך וחזור מידי יום, ולנהל אורח חיים כפרי-פרברי.

השטחים הירוקים שבין רצועות הישובים הם של רכסי הרים וואדיות שבהם הבניה היא בלתי אפשרית. עם זאת, גם באזורים אלה נסללו כבישים מודרניים, אשר לאורכם מתפתחות רצועות בניה. המרחקים בקו אוירי בין הישובים שביניהם נסללו הכבישים הם בדרך כלל מאות מטרים אחדים, כך שסביר להניח שבמהלך השנים הקרובות יהפכו גם הם לגוש אורבאני אחד. 

בין ישובי המיעוטים הוקמו ישובים קהילתיים יהודים אחדים, שגם הם ישובים פרבריים לכל דבר, שהגדול בהם הוא כפר ורדים. צפונית מזרחית לו נמצאים הישובים הקהילתיים חוסן וצוריאל. יחד הם יוצרים ''חיץ'' בין ישובי המיעוטים פקיעין, תרשיחא, יאנוח וחורפיש. החיץ הוא פיקטיבי, כיוון שישובי המיעוטים צמחו למימדים כאלה שהם מכתרים ומקיפים את הישובים היהודים. הישובים הקהילתיים בגליל, שחלקם נקראים מצפים, הם חלק מתוכנית התישבות משנות ה-1980, שנועדה להתגבר על הירידה בגודל האוכלוסיה היהודית באזור. כמו שניתן לראות בתצלום, ועל סמך נתונים דמוגרפיים, הירידה לא פסקה אלא הואצה. בהיעדר מדיניות תכנון ואכיפה ממשלתית המשיכו ישובי המיעוטים להתפתח ולהתפשט לכל עבר, בזכות הקרקעות ומיומנויות הבניה שלהם. יתר על כן, הישובים הקהילתיים גרמו לתוספת בניה נכבדה באזורים שנחשבו לירוקים, והביאו בכך לדלדול משמעותי של השטחים הירוקים הפתוחים.

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל, וסדרת התצלומים בנושא שמתפרסמת כאן היא מקורית ומאירה אותו באופן שלא נעשה עד כה. במשרדי הממשלה ובאקדמיה יתכן ומודעים לתופעה, אך מכאן ועד פרסומה בציבור ארוכה הדרך, ומזה שנים רבות רבות שמפות הישובים הרשמיות שנועדות לציבור הרחב לא עודכנו. מפות הן מטבען מגמתיות על פי עריכתן, והמפות שמתפרסמות בתקשורת הישראלית מבליטות בדרך כלל את המגזר היהודי. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לפוליטיקאים לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות עיניהם.

ישובי הגליל העליון

התצלום הוא של הגליל העליון, מנהריה במערב ועד צפת במזרח, ומכרמיאל בדרום ועד חניתה בצפון.

השטחים עם הנקודות האפורות הם שטחי ישוב בנויים. לצורך זיהוי של כל השטחים האלה אפשר להשתמש בקטעים המוכרים של נהריה וצפת. בישובי הגליל העליון יש שטחים חקלאיים הרריים רבים שכוללים גם שטחי טראסות. שטחים אלה מופיעים בתצלום בצבע חום בהיר, בשולי השטחים האפורים.

אפשר לראות כי גם בגליל העליון שמרוחק ממרכזים עירוניים ומצירי תחבורה מרכזיים קיימת תפרושת מסיבית של ישובי מיעוטים, אשר מכסה חלקים נרחבים ממנו. ישובי המיעוטים בגליל העליון מתפרשים ברצועות אורך אחדות על פי רכסי ההרים שעליהם הם ממוקמים, שלאורכם הם מקיימים רצף אורבאני.

הישובים המרכזיים בכל רצועה הם:

ירכא, כפר יסיף, ג'וליס [אשר משתייכים גם לגוש ישובי הגליל המערבי ולגוש ישובי כרמיאל]

מעלות תרשיחא, יאנוח ג'ת, פקיעין, כיסרא סומיע

פסוטה, חורפיש, בית ג'ן

ג'וש, ספסופה

השטחים הירוקים שבין רצפי הישובים הם של רכסי הרים וואדיות שבהם אין אפשרות או כדאיות להקמת ישובים. עם זאת, היכולות ההנדסיות המודרניות הביאו לסלילת כבישים מודרניים גם באזורים אלה. הכבישים מקשרים את הישובים הנידחים יותר עם צירי תחבורה מרכזיים.

התפרושת הישובית המפותחת מתקיימת בזכות ההיצע של אדמות לבניה, ובזכות האפשרות ליוממות ברכב פרטי למרכזי תעסוקה. אלה הם ישובים פרבריים, אשר מרבית התושבים בהם אינם עוסקים בחקלאות וגם לא עובדים בישוב.

בחלק הימני העליון של התצלום מופיעים שני ישובים שהם בשטח לבנון.

ישובי הגליל העליון

ישובי גוש נצרת

בתצלום רואים את ישובי גוש נצרת בגליל התחתון, אשר במסגרת האדומה של התצלום המוקטן נראה מיקומו היחסי.
כל שטחי הנקודות האפורות הם שטח בנוי בישובים, אשר הם ברובם ישובי מיעוטים.
אזור הגליל התחתון נמצא מצפון לעמק יזרעאל. באומדן גס, השטח הבנוי מכסה את רוב האזור, ומידותיו הן בערך כמו של חיפה והקריות.
הגליל התחתון, שמזוהה עדיין בתודעה הציבורית עם חיק הטבע, הפך זה מכבר לשטח בנוי בצפיפות, עם כל הסממנים של כרך גדול.
נצרת עילית ומגדל העמק נבלעים בישובים הערביים שמקיפים אותם. הישובים היהודים הם כעשרה אחוזים בלבד מסך כל השטח הבנוי.
אין ברשות הציבור מפות רשמיות שמתעדות בצורה מדויקת את התפרושת הישובית הזאת, וזאת שהתפתחה ברחבי ארץ ישראל בחמישים השנה האחרונות. כתוצאה מכך יש בידי כל גורם בעל ענין אפשרות לפירוש המציאות על פי תפישת עולמו.

ישובי גוש נצרת

ישובי גוש כרמיאל

בתצלום רואים את ישובי גוש כרמיאל בגליל המרכזי, במסגרת האדומה של התצלום המוקטן. כל שטחי הנקודות האפורות הם שטח בנוי בישובים. באומדן גס השטח הבנוי מכסה כשליש מכלל השטח. שני שליש בלבד ממה שמזוהה בתודעה הציבורית עם הטבע בהתגלמותו הם שטח בלתי בנוי, רובו ודיות ורכסי הרים שאינם מתאימים לבניה, ומיעוטו שטחים חקלאיים בשולי הישובים.
יש באזור זה רוב מוחלט של ישובי מיעוטים, אשר מקיפים כטבעת את כרמיאל. שטח כרמיאל דומה בקירוב לשטח של כל אחד מהגדולים בישובים אלה.
באמצעות תקריבים במפות גוגל רואים כי השטח החקלאי והטבעי שבין הישובים השונים מצטמצם בהדרגה, כיוון שנבנים לאורך הדרכים ביניהם בנינים רבים. יש רצף אורבאני, שהולך ומתחזק, בין כל ישובי טבעת כרמיאל.
בתקריבים אפשר גם לראות שורה של ישובי מיעוטים קטנים ובודדים יחסית. ישובים אלה זכו ברובם להכרה על ידי השר דרעי בתקופת כהונתו כשר הפנים, למרות שנבנו ללא כל אישור.
ישובי המיעוטים הגדולים מכתרים מצפים אחדים, שהם ישובים קהילתיים קטנים עם אוכלוסיה יהודית.
בכל ישובי המיעוטים אין אוכלוסיה יהודית כלל. אין גם כל ניסיונות התישבות יהודית בהם, למרות שאלה ישובים פרבריים לכל דבר, בעלי איכות חיים טובה עם בניה מרווחת, אשר נהנים מתקציבי פיתוח נכבדים.
אין לישובים אלה כמעט תוכניות מעשיות של התחדשות עירונית, ואפילו תוכניות אב לבנין. כתוצאה מהצפיפות הגוברת מגיעים רבים מתושביהם לערים היהודיות הגדולות הסמוכות.
ישובי טבעת כרמיאל צפויים להתפתח באופן מואץ בעקבות פתיחתו הקרובה של קו הרכבת חיפה-כרמיאל.

ישובי גוש כרמיאל 

ישובי גוש כפר יאסיף

בתצלום מופיעים ישובי גוש כפר יאסיף, שנמצאים ממזרח לעיר עכו, בשיפולי הגליל המערבי, מצפון לכביש עכו-כרמיאל. רואים בבירור את כל תפרושת השטח הבנוי באזור, כנקודות אפורות צפופות.
במסגרת הקטנה מופיעה תפרושת הישובים בין חיפה לטבריה, אשר גוש כפר יאסיף הוא חלק ממנה ומופיע במסגרת האדומה.
ישובי המיעוטים הגדולים הם, מצפון לדרום: אבו סנאן, ירכא, כפר יאסיף, ג'וליס, ג'דיידה-מכר.
באבו סנאן יש כ- 13,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-7,000 דונם.
בירכא יש כ- 16,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-16,000 דונם.
בכפר יאסיף יש כ- 9,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-3,000 דונם.
בג'וליס יש כ- 6,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-16,000 דונם.
בג'דיידה-מכר יש כ- 20,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-4,000 דונם.
בעכו יש כ-48,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-14,000 דונם.
אפשר לראות שנעשה מאמץ ליצור חיץ בין הישובים באמצעות מצפים, כמו טל אל שמדרום לג'וליס ומצפה נוסף לידם שהתחילו בבניתו והיא כנראה נעצרה.
תפרושת ישובי המיעוטים מכסה בצורה דומה, של רצף אורבאני בלתי מתוכנן, את כל שיפולי הגליל המערבי והתחתון, מנהריה ועד כפר תבור.

ישובי גוש כפר יאסיף

ישובי גוש שפרעם

בתצלום רואים את ישובי גוש שפרעם.
הישובים המרכזיים הם, מצפון לדרום: כאבול, טמרה, אעבלין, שפרעם, ביר אל מכסור [מחוץ לתמונה].
התצלום במסגרת הקטנה הוא של תפרושת הישובים בין חיפה לטבריה, אשר גוש שפרעם הוא חלק ממנו, ומופיע במסגרת האדומה.
אפשר לראות כי שטח שפרעם גדול משטח קרית אתא, שצמודה אליו ממערב.
האוכלוסיה בשפרעם היא של כ-40,000 נפש, בתחום שיפוט של כ-20,000 דונם
האוכלוסיה בקרית אתא היא של כ-55,000 נפש, בתחום שיפוט של כ-16,000 דונם.
בתצלום רואים בבירור את תפרושת השטח הבנוי, כנקודות אפורות.
הנקודות האפורות מכסות את כל שיפולי הגליל המערבי, ברצף מכאבול ועד ביר מכסור.
מחוץ לשטח התצלום, הרצף האורבאני צפונה לאורך שיפולי הגליל המערבי ממשיך כמעט עד לקו נהריה. דרומה כולל הרצף האורבאני את גוש נצרת, וישובים נוספים לאורך שיפולי הגליל התחתון שגובלים בעמק יזרעאל.
בין שפרעם לטמרה נמצא מצפה אביב, ישוב שהוא חלק משרשרת המצפים של גוש משגב, שהוקמו כדי לחצוץ בין ישובי המיעוטים. ניסיון החציצה, שהוא ברוחב של קילומטר אחד בלבד, עתיד היה מראש להיכשל, עקב חוסר התכנון והאכיפה של ממשלת ישראל. הקשר האורבאני בין טמרה לשפרעם מתקיים בזכות האזור המסחרי שהתפתח לאורך הכביש הראשי שמקשר ביניהם.
בימין התמונה למעלה אפשר לראות את ריכוז הישובים העיקרי בגוש משגב, שחוצץ בין שפרעם וכאבול לסכנין ושעב. גם לחיץ מסיבי זה אין ערך לטווח הארוך. המרחק בין כאבול לשעב, לדוגמא, הוא כ-2 ק''מ בלבד בקו אוירי. בין שני הישובים האלה התפתחה רשת דרכים מסועפת, ולאורך הדרך הראשית קמו מבנים מסחריים רבים.

ישובי גוש שפרעם

שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל

קיימת אנרכיה בנושא התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים.
בתמונה הזאת רואים את הר הכרמל עם העיר חיפה בימין התמונה, ואת הישובים הדרוזיים עוספיה ודלית אל כרמל משמאל למרכז.
שטחי בניני המגורים בישובים נראים בתמונות ככתמים בהירים מנוקדים בצפיפות. התקריב מגלה שכל נקודה היא בית בודד.
הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.

שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל

תפרושת הישובים סביב הר תבור

בתצלום להלן נראית תפרושת הישובים סביב הר תבור בעמק יזרעאל. השטחים האפורים המנוקדים הם כולם שטח בנוי, לרוב של בתים נמוכים צמודי קרקע.

תפרושת הישובים סביב הר תבור

האוכלוסיה:
כפר תבור - כ-4,000 תושבים
דבוריה - כ-10,000 תושבים
שיבלי ואום אל-ע'נם - כ-6,000 תושבים

אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל

השטח הבנוי בין חיפה לכרמיאל

קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים.
בתצלום המצורף רואים את השטח הבנוי שנמצא בין חיפה לכרמיאל.
כל השטחים הבהירים הם שטחים בנויים, בעיקר של בניני מגורים.
השטח היהודי הוא בעיקר מצד שמאל למעלה, לאורך מישור החוף. רואים את שטחי חיפה, הקריות ועכו. כרמיאל היא כתם קטן בימין התצלום, שדומה בצבעיו לכתם של חיפה.
יותר מ-95% של יתר השטחים הם של ישובי מיעוטים! הם מכסים את רוב החצי הימני של התצלום, שהוא של אזור הגליל המערבי התחתון.
השטח הבהיר מדרום לחיפה על הר הכרמל הוא של דלית אל כרמל ועוספיה. שטח זה קרוב בגודלו לשטחה של חיפה, למרות שמספר התושבים בו הוא כעשירית בלבד.
באמצעות תקריבים במפות גוגל 'לווין' אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין.
המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. 

הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה.
מנגד מתכננת ממשלת ישראל להקים בלב מטרופולין חיפה תעשיה פטרוכימית ונמל מכולות אשר ימנעו כל אפשרות להתפתחותו.
השטח בתצלום הוא של חלק קטן בלבד מצפון הארץ, והתמונה המלאה מדאיגה הרבה יותר. הרי הגליל מכוסים בכל מקום אפשרי בישובי מיעוטים בצפיפות דומה.

המועקה והצעקה של תושבי מטרופולין חיפה

מפרץ אילת, עם הערים אילת ועקבה שנמצאות משני צידיו, זהה כמעט בתכונותיו הטופוגרפיות למפרץ חיפה, והדמיון הפיזי בין השניים הוא רב מאד. בין אילת לעקבה יש יחסי שכנות טובים. תיירים ועובדים רבים חוצים את הגבול מידי יום. אין ספק שמראה העמק השלו, בעל המראה הפסטורלי מדברי, מסייע להשכנת השלום. במפרץ חיפה המצב הוא בדיוק להיפך. על העמק חולשת תעשיה פטרוכימית מרעילה, בלתי בריאה לסביבה ולאדם, מזיקה גם מבחינה בטחונית, חברתית וכלכלית. התעשיה הזאת הוא יוצרת די.אנ.איי מקומי בלתי בריא והפכפך.

בלב כל מטרופולין יש מגדלי מגורים ועסקים אך לא מפעלים פטרוכימיים. גם אם יפתרו את בעית הזיהום, אך בז''ן ישארו במקומם, הסיכויים של מטרופולין חיפה להתפתח יגוועו. זאת, בין היתר, מכיוון שבעית הביטחון העצומה שיוצרים מפעלים אלה כיום לתושבי מטרופולין חיפה תישאר, ותתגבר מאד במידה ותאושר הרחבתם.

החרדה הבריאותית מזיהום האויר משולבת במטרופולין חיפה בחרדה הבטחונית, והתוצאה היא מצב רעיל ונפיץ, שדורש טיפול כולל. כאשר נשמעה אמש אזעקת התרגול של פיקוד העורף שאלו התושבים רבים מה יהיה במידה וטיל יפגע במיכל האמוניה או מתקן פטרוכימי אחר. התושבים חשבו שהזיהום שממנו הם סובלים יום יום יתעצם בבת אחת מאות מונים, ויגרום למותם של המונים. זאת המועקה וזאת הצעקה של תושבי מטרופולין חיפה. אך ועדת איכות הסביבה שמטפלת בזיהום אינה מתיחסת באותה הנשימה לבעית הטילים.

לאחר מלחמת לבנון השניה קיבל ראש עירית חיפה תקציבים שמנים לשיקומה, והוא ניצל אותם לפרויקטים ראוותניים. אחת הסיבות לכך היא חוסר יכולתו להתמודד עם המורכבות של העיסוק במפרץ חיפה. 

צמצום ופינוי המפעלים הפטרוכימיים, והסבת עתודות הקרקע באזור לתיירות, מגורים, ותעשיה ועסקים מתקדמים, היא חיונית לעתידה של מדינת ישראל. 

נדרש שר בכיר בקבינט, שהוא מומחה לפיתוח אזורי, שירכז את הטיפול בנושא, בזכות תמיכתם של חברי כנסת רבים. השארת מפרץ חיפה במתכונתו הנוכחית היא אינטרס של גורמים רבי כוח והשפעה, אך חקיקה נאורה תצליח למנוע זאת.

חיפה הריקה בתקופת מלחמת לבנון השניה

בתקופת מלחמת לבנון השניה, בשנת 2006, הייתי אחד התושבים היחידים שנשארו להתגורר בעיר. רוב התושבים נמלטו מפחד הטילים, ועברו להתגורר בישובים בטוחים. אין בהדר כמעט מקלטים בבניני המגורים, והמקלטים הציבוריים אינם נתפשים כמתאימים לשהיה של ימים ושבועות. במשך שבועות רבים הסתובבתי לבדי ברחובות המרכזיים השוממים של הדר, כשאיני מאמין למראות עיני. חיפה היתה עיר רפאים. הכל היה סגור ונטוש: שווקים, בנקים, חנויות, ומוסדות ציבור. לא היה אף שירות עירוני. במרכז הכרמל היתה, בימי המלחמה הראשונים, מראית עין של פעילות, כאשר אחת מעשרות תחנות הטלוויזיה שהתמקמו בטיילת פנורמה, כדי לצלם את הטילים שנופלים על העיר, סובבה את המצלמה, על מנת להראות תושבים אחדים.

במלחמת לבנון השניה לא נותרו כמעט תושבים בחיפה. זאת גם כי הם ננטשו ללא שום מערכת תמיכה עירונית. לא היה שום מענה לפניות הציבור במוקד העירוני. כל ניסיון ליצור קשר כל שהוא עם העיריה היה לשווא.

העיריה ופיקוד העורף מנפנפים בנתונים לפיהם כ-85 אחוזים מתושבי חיפה נותרו בה בזמן המלחמה. כיוון שמקורות הנתונים לא התפרסמו אין לדעת מאין נלקחו, ואם אינם פרי הדימיון. בשטח זה נראה אחרת. לא היו אנשים גם במרפסות הבתים. כל החלונות היו מוגפים. לא נראה גם מישהו שיוצא לרגע כדי להתאוורר או לטייל עם הכלב. התושבים נעלמו לחלוטין מהרחובות. לא היתה גם אף תנועת מכוניות פרטיות ותחבורה ציבורית. הדבר מעיד על כך שהתושבים לא הגיעו למקומות העבודה ולבתי הספר.

בתחילת המלחמה קיויתי שיש עוד רבים כמוני שנשארו בעיר. אך כיוון שהסתובבתי בהדר שבועות רבים, ולא ראיתי נפש חיה או תנועת מכוניות, הסקתי שאני אחד היחידים שנותרו בה. תושבי חיפה נמלטו מהטילים כתגובה טבעית. כך עשו גם תושבי גוש דן בזמן מלחמת המפרץ בשנת 1990/1, ותושבי ישובי עוטף עזה בזמן מבצע צוק איתן.

משאיות הזבל לא עבדו בתקופת המלחמה. למרות זאת לא הצטבר זבל בפחי האשפה וברחובות. לא יתכן שמלאכים פינו את האשפה. המשאיות המגושמות עם עובדיהן הן מטרה גדולה, ולכן היו הראשונות להפסיק לנוע בכבישים, והאחרונות לחזור, יום-יומים אחרי הפסקת האש. תושבים רבים זוכרים זאת בוודאי, כיוון שבעקבותיהן חזרה כל העיר לשגרה. אפשר לבדוק ברשומות העיריה אם המשאיוות יצאו לרחובות במהלך המלחמה. במידה ולא, נתוני העיריה על 85 אחוזים מהתושבים שנותרו בעיר הם מופרכים, כי תושבים רבים כל כך מייצרים המון אשפה, וכאמור לא ראיתי מצבורים בשום מקום.

אף גורם פוליטי לא פעל לשינוי המצב. הקיפאון אחז בכולם. חשתי שתוך עוד ימים אחדים כאלה תחת התקפות הטילים של חיזבאללה, וחיפה לא תחזיק מעמד. כתבתי לאמצעי התיקשורת הארציים על המצב. ימים אחדים לאחר מכן נפתחה המתקפה הקרקעית של צה''ל בדרום לבנון, ובעקבותיה חיזבאללה נכנע.

לאחר המלחמה קיבל ראש העיר תקציבים שמנים לשיקומה, אך הוא ניצל אותם לפרויקטים ראוותניים, ולא לחיזוק אמיתי של תושבי חיפה.

אחד הפרויקטים ההזויים ביותר של יהב היה הקמת מנהרות תשתית בלב הדר, ברחובות הרצל, יל''ג והחלוץ, והרחובות שמקשרים ביניהם. לרשת מנהרות ארוכות אלה, שמכונית בינונית מסוגלת לנסוע בהם, הכניסו את קוי המים, הביוב החשמל והתקשורת. אפשר היה לשדרג את כל הקוים האלה במיקומם הישן, בעשירית מהמחיר שעלו המנהרות. מכעיסה עוד יותר היא העובדה שמנהרות אלה אינן מיועדות לשמש כמקלטים, ובמלחמה הבאה שוב לא יהיה לתושבי הדר היכן להסתתר.

מנהרות התשתית זרו מלח על פצעי התושבים שקיוו להתאושש מאימת הטילים שנחתו עליהם. תושבי הרחובות הרצל, החלוץ ויל''ג התעוררו לאחר המלחמה לקול הבולדוזרים של ראש העיר, שחפרו תחת חלונותיהם משך שנים על שנים 24/7, כשהם מונעים כל אפשרות לחיים תקינים. הקשישים והחולים התקשו לשרוד, בפרט מאחר ולא היתה כמעט אפשרות לגישה פיזית לבתים.

רע מכל אלה היתה התובנה שמאומה לא השתנה, והולך להיות גרוע עוד יותר. לראיה, הדיווחים בתקשורת מהימים האחרונים על סכנת הטילים שעלולים לנחות עלינו. מפרץ חיפה הוא במרכז הכוונת של האויב. פרנסי העיר יתעדכנו אודותיו, במצב מלחמה, בחמ''ל המשוכלל שבנו. תושבי הדר יופקרו עוד יותר לחסדי הטילים, כיוון שבמסגרת שיפור מראה רחוב הרצל הסירה העיריה מכניסות הבתים את קירות המגן שנבנו בזמן מלחמת העולם השניה, אשר יצרו מחדרי המדרגות מקלטים מאולתרים.

בישראל, סכנות מלחמת הטילים המודרנית הופכות את העורף לפגיע יותר מהחזית ואת האזרחים ללוחמים האמיתיים. לאחר המלחמה חזרו תושבי חיפה לבתיהם והמשיכו בשגרה המבורכת, אך אין בחיפה מוכנות אמיתית לקראת הבאות.

קו הרקיע העירוני הטיפוסי וקו הרקיע של מפרץ חיפה

אני יליד חיפה, שגדל בעיר זאת וחי בה כל ימי. ארובות בתי הזיקוק מלוות אותי מאז ילדותי במזרח שכונת הדר, ועד היום הזה. למדתי גיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. ממרומי האוניברסיטה נשקף הלב של מטרופולין חיפה, שהוא מפרץ חיפה, ומתקני בתי הזיקוק במרכזו. הצורה הכללית של האזור היא של קדירה, או איצטדיון טבעי, הן מבחינה טופוגרפית והן מבחינת תפרושת הבניה. בכיתה למדתי, לעומת זאת, במסגרת קורס בגאוגרפיה עירונית, כי מתאר המודל של קו הרקיע בכל מטרופולין הוא כשל פעמון, עם שוליים שמתאפיינים בבניה נמוכה והם בעלי ערך קרקע נמוך, ומרכז שמתאפיין בבנינים גבוהי קומה וערך קרקע גבוה.

להלן המחשה לכך באמצעות תמונה:

למעלה - תל אביב

באמצע - מפרץ חיפה

למטה - מראה קו הרקיע העירוני הטיפוסי

מלמעלה למטה: תל אביב, מפרץ חיפה, קו הרקיע העירוני הטיפוסי

נצרכו לי ולעמיתיי, פעילי איכות הסביבה במטרופולין חיפה, שנים רבות כדי להבין את המבנה הפרדוקסלי של המטרופולין שבו אנו חיים, מבנה שהוא תוצאה של מורשת היסטורית, יחד עם רגולציה ממשלתית מיותרת.

הדיון על הרחבת בז''ן במועצה הארצית לתכנון ובניה בתאריך 06092016

הרהורים בדרך לירושלים, להפגנה נגד הרחבת בז''ן בישיבת המועצה הארצית לתכנון ובניה:
האוטובוס מלא במפגינים כמוני, וכל אחד מאיתנו שקוע במחשבות, רגשות, זכרונות, טענות והצעות משלו. אין טעם שאקח גם אני את המיקרופון ואתחיל לספר מדוע אני נוכח, אך המסגרת מציפה בי את סיפור הדרך שלי, באופן שאיני יודע אם אצליח לשחזר בהזדמנות אחרת. 

למשל, כאשר חצינו את המעבר בין עמק זבולון לעמק יזרעאל, לעבר יקנעם, נזכרתי בשירות הצבאי, כאשר הייתי בתצפיות לעבר האזור ממרומי הכרמל, והיינו רואים את גוש העשן הצפוף שמיתמר לכיוון מזרח מעשרות ארובות המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה. 

נזכרתי גם בתקופה שבה עבדתי כממפה עבור הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, לקראת מפקד האוכלוסין הארצי בראשית שנות ה-1980, והלכתי ברגל, כשצילום אויר בידי, בעשרות ישובי המייעוטים בגליל המערבי והתחתון, כדי לסמן על התצלום כניסה של כל בית. נדהמתי מהיקף הבניה, שיצרה כבר אז מסה אורבאנית רצופה, שאינה מופיעה במפות עד היום, החל מצפון הגליל המערבי ועד למזרח הגליל התחתון. 

הצורך להבין ולהגדיר את התפרושת הגיאוגרפית הזאת היה אתגר עבורי. מבלעדי כלים קיימים, פניתי לתחום הכרטוגרפיה המואנשת, שהכרתי מעט כסטודנט לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, כצורת מיפוי של מקומות מקודשים, ושרטטתי חצי קשת על האזור שמיפיתי. זה היה בעיני חצי סהר, מונח שעשוי להסביר את התפרושת הגיאוגרפית. 

מאז התחלתי להתעמק יותר בנושא של מפות מצוירות והאנשה. מונח הגג המקצועי הוא גיאוגרפיה קוגניטיבית, או סוביקטיבית, מונח שבא לציין את פני השטח כמו שהם מצטיירים במוח האישי. 

בתהליך ממושך הגעתי לצייר את 'דמות האדם של ארץ הקודש', שהיא מפת ארץ ישראל כמראה הגוף האנושי. ציפיתי להכרה ציבורית על מפה זאת אך לא זכיתי לכך. 

למרות זאת המשכתי להתעמק בה, ולצייר עשרות מפות מואנשות נוספות. כאשר התחזק המאבק למען מפרץ חיפה ראיתי שזאת הזדמנות להביא את התובנות שלי למקום שזקוק להן יותר מכל. 

במפת 'דמות האדם' הר הכרמל הוא האף, ועמק זבולון הוא ארובת העין. הדברים החשובים ביותר נמצאים כידוע מתחת לאף. את האנלוגיה הזאת מדגישה גם המציאות של המאבק למען מפרץ חיפה. 

למפה יש השלכות רבות, מדעיות, דתיות, הסטוריות, אנתרופולוגיות, רפואיות, פוליטיות ועוד. פיתחתי גם שיטת תיראפיה באמצעותה. על פי שיטה זאת, המגורים בכל נקודה בארץ ישראל מושפעים מההקבלה לאיבר המתאים בגוף האדם. כתוצאה מכך מתפתחת רגישות יתר לאותו האיבר. 

בחיפה, הארובות הפטרוכימיות מעצימות עשרות מונים את הרגישות באף, שנוצרת ממילא כתוצאה ממגורים באזור זה. באזור טבעון סובלים התושבים ממיגרנות. 

ירושלים היא, על פי מפת דמות האדם, עומק הפה והלשון, לכן הטרמינולוגיה והרגישויות שם הן שונות.

הדיון על היתרי הפליטה לבז''ן בתאריך 07092016

סיכום ראשוני של הדיון על היתרי הפליטה של בז''ן עשוי להיות ''רגשות מעורבים''. 

הרגשות המעורבים נוצרו בעיקר כי באולם נכחו שתי קבוצות אוכלוסיה כמעט זהות בגודלן: קבוצה של פעילי איכות הסביבה, וקבוצה של פועלי בז''ן. כל אחת מהקבוצות מנתה עשרות אחדים. כך נוצרה באולם בתחילת הערב התגוששות מילולית סוערת, אך לקראת הסוף התגבשה הקריאה להידברות משותפת, למען פיתרון מיטת הסדום שנקראת ''בז''ן במפרץ חיפה''. 

הפועלים אינם מעונינים להיות אנטי חברתיים אלא להיפך, להרגיש תורמים למדינה. הפעילים הסביבתיים אינם מעונינים להצטייר כדמגוגים, אלא כעיניניים. כל צד הציג עמדתו, כשהמשרד להגנת הסביבה נמצא בתווך. 

בחלק האחרון של הדיון קם לפתע מבין הקהל פרובוקטור, ככל הנראה מטעם עצמו, והתחיל לומר מול כולם דברים הזויים. אצל כל אחד מהצדדים הוא נתפש כמייצג את הצד השני, וכמי שבא להפריע להם. תוך כדי כך שהפריע זיהיתי אותו כמי שהפריע, בדרך דומה ובאמצעות מגאפון, גם בהפגנה הגדולה בחוף הכרמל. פניתי למאבטחים והתקשרתי למשטרה כדי שיסולק מיד. עד שהמאבטחים השתכנעו שהוא אינו שייך לדיון עברו עוד דקות ארוכות, שבמהלכן נמלט חלק גדול מהנוכחים שהיו באולם לבלי שוב. לאחר שהאיש סולק התחדש הדיון. 

הפרובוקטור המטורף היה עבורי כמו מראה של המציאות הקיומית ההזויה של מפרץ חיפה. לדעתי גם משתתפים אחרים הפנימו בזכות הארוע הזה את המצב הנפיץ והחולני שבו אנו נמצאים, וכי עלינו להתאחד על מנת ליצור כאן מציאות שפויה.

בהפגנה נגד הרחבת בז''ן מול רמב''ם בתאריך 04092016

בז''ן שווה נדל''ן

בלב כל מטרופולין יש מגדלי מגורים ועסקים אך לא מפעלים פטרוכימיים

בחירות לועדי שכונות בעיר חיפה

ועד שכונתי מטפל, במישרין ובעקיפין, באינטרסים כספיים ובזכויות קנייניות של אלפי דיירים, באמצעות ועדי הבתים בשכונה. זאת אחריות כבדה, שמחייבת חשיבה והתאמת מסגרת ברורה לפעילות, קבלת יעוץ וליווי של אנשי מקצוע, והסדרת מערכת חוזית מפורטת.

בחירות תקופתיות, אישיות וישירות הן הדרך הראויה לבחירת נציגי תושבים לועדי שכונות. לבחירות יש השפעות על מימדים שונים של הון חברתי. הבחירות משפיעות לחיוב על מודעות התושבים לייחודה של השכונה ועל הזדהותם עמה. מערכת הבחירות מביאה להידוק קשרים בתוך רשתות חברתיות ולגידול בהון החברתי המלכד. עם זאת, נדרש מאמץ מתמשך ומקיף לחיזוק האמון וקשרי הגומלין, במעגלים השונים של חיי הקהילה.

המלחמה האוירית שינתה את סף הפגיעות של המדינה-אומה. פלישות אליה שהתרחשו במישור האופקי היו קלות יחסית לגילוי מוקדם, באמצעות מעקב אחרי תנועות של חיילים, אוניות, או הטלת מצור. אך המלחמה האוירית פתחה לרווחה את שערי השמיים, ועלולה לפרוץ מכל כיוון אפשרי. ''אינסופיותו של המימד האוירי מאפשרת אינספור אפשרויות לתוקף''. ההבדל בין אזרח לחייל היטשטש וכמעט נעלם. המלחמה האוירית פוגעת במוקדי הליבה של הכלכלה וגובה את חייהם של אזרחים רבים מאד. בהמשך לכך, המפציצים והטילים זורעים באוכלוסיה בהלה, חוסר סדר חברתי ותבוסתנות, שמערערים את יציבות השילטון. המלחמה האוירית הפכה בשל כך למלחמת עצבים מתישה. המדינה שמנצחת היא זאת שבעלת המוכנות הפסיכולוגית הרבה ביותר. האזרחים הם לפיכך לא הקורבנות הרבים ביותר בלבד, אלא גם הלוחמים החשובים ביותר, האחראים על הסדר החברתי, העלאת המורל, והערכות למתקפה האוירית הבאה.

בישראל, סכנות מלחמת הטילים המודרנית הופכות את העורף לפגיע יותר מהחזית ואת האזרחים ללוחמים האמיתיים. הגנה אזרחית ראויה מחייבת שכונות מאורגנות, מסודרות ומוכנות, שבראשן עומדים אנשים בעלי הכשרה, ניסיון ותמיכה ציבורית מלאה.

למרות זאת, בעיר חיפה אין ועדי שכונות נבחרים ברוב השכונות אלא ועדים מתנדבים. מתנדבים אלה הם: חסרים סמכות לטיפול בבעיות, חסרי הכשרה, חסרים כלים מתאימים, בלתי מחויבים, ועוד. אך בחיפה הם זוכים להכרה רשמית של העיריה והם מופיעים ברשומות כראשי ועד שכונה.

בחיי השיגרה, תושבים רבים בעיר קובלים גם על הזנחה בשכונות. גם מתנדבי השכונות משמיעים את קולם. אך כיוון שאין כוח ציבורי מאורגן מאומה אינו משתנה. יתכן ונוח לעיריות שזה המצב. צמצום כוחם של ועדי השכונות וצמצום הקשר עם הבוחר טוב לקואליצית העסקנים במועצת העיר. זאת למרות שהמצב יוצר קפאון והתדרדרות באיכות החיים בעיר. בנוסף, הגופים המאורגנים היחידים שאליהם זורמים כספים הם חברות כלכליות גדולות שהעיריה מתקשרת איתם בחוזים.

יש לחייב בחוק את העיריה לקיים בחירות קבועות לועדי שכונות. במצב אידאלי, מתוך הנבחרים לועדי שכונות ייבחרו גם חלק מחברי מועצת העיר. ועד השכונה אינו מסוגל לפעול בהתנדבות. העבודה היא רבה ומקצועית. עלות ניהול ועד שכונה מתפקד היא זניחה. עיר כמו חיפה, שתקציבה הוא מיליארדי שקלים, יכולה להרשות לעצמה לתקצב ועדי שכונות בסכום של מיליוני שקלים אחדים בשנה, ולאזן את סדר העדיפויות הלקוי.

בתקופת מלחמת לבנון השניה, בשנת 2006, הייתי אחד התושבים היחידים שנשארו להתגורר בעיר. רוב התושבים נמלטו מפחד הטילים, ועברו להתגורר בישובים בטוחים. אין בהדר כמעט מקלטים בבניני המגורים, והמקלטים הציבוריים אינם נתפשים כמתאימים לשהיה של ימים ושבועות. במשך שבועות רבים הסתובבתי לבד ברחובות המרכזיים השוממים של הדר, כשאיני מאמין למראות עיני. חיפה היתה עיר רפאים. הכל היה סגור ונטוש: שווקים, בנקים, חנויות, ומוסדות ציבור. לא היה אף שירות עירוני. במרכז הכרמל היתה מראית עין של פעילות, כאשר אחת מעשרות תחנות הטלוויזיה שהתמקמו בטיילת פנורמה, כדי לצלם את הטילים שנופלים על העיר, סובבה את המצלמה, על מנת להראות תושבים אחדים. אף גורם פוליטי לא פעל לשינוי המצב. חשתי שתוך עוד ימים אחדים כאלה תחת התקפות הטילים של חיזבאללה, וחיפה לא תחזיק מעמד. כתבתי לאמצעי התיקשורת הארציים על המצב. ימים אחדים לאחר מכן נפתחה המתקפה הקרקעית של צה''ל בדרום לבנון, ובעקבותיה חיזבאללה נכנע. לאחר המלחמה קיבל ראש העיר תקציבים שמנים לשיקומה, אך הוא ניצל אותם לפרויקטים ראוותניים, ולא לחיזוק אמיתי של תושבי חיפה.

רכבת העמק

קו רכבת העמק, וקו הרכבת לכרמיאל, מבססים את מעמדה של חיפה כמטרופולין של הצפון. הם מעניקים רוח גבית למאבק למען ניקיון מפרץ חיפה. בליבו של כל מטרופולין ברחבי תבל נמצאים מגדלי מגורים ועסקים, ולא מתקנים פטרוכימיים כמו שיש בלב מפרץ חיפה.

ההחלטה על הרחבת בז''ן

לכל ידוע כי מפעלי בז''ן במפרץ חיפה הם מפעלים כושלים, שמזהמים את האזור ומונעים את התפתחותו. מדוע אם כן התקבלה, בוועדה הארצית לתכנון ובניה, ההחלטה להרחיב אותם?

ממשלת ישראל מעדיפה לשמר את הסטאטוס קוו במפרץ חיפה כי הדבר חוסך לה את הדיון על מציאת חלופות אנרגיה, שהוא נושא לוהט בקלחת הפוליטית הבינלאומית.

משרד הבריאות דוחה את מסקנות הדו''ח שקובע כי תחלואת הסרטן במפרץ היא גבוהה בהרבה מהממוצע, כי אישורו מחייב הודאה במחדל רב שנים.

החברה להגנת הטבע רואה עצמה כאחראית על האיזון הקדוש בין טבע לפיתוח, אך היא יוצאת במאבקים על שימור חלקות טבע קטנות, תוך התעלמות מהתמונה הכללית של הפרות התכנון והבניה ברחבי מדינת ישראל, ובאזור מפרץ חיפה והגליל התחתון בפרט.

לאמצעי תקשורת רבים לא אכפת עקב קשרי הון-עיתון, והם אף מוטים נגד טובת הציבור.

משפחת עופר מעונינת בבז''ן כי בשליטה על השטח טמון פוטנציאל נדלנ''י, שעשוי להיות מקור רווח מרכזי בתקופה שבה חברת 'צים' שבשליטתם נמצאת במצוקה, בגלל התמורות מרחיקות הלכת בענף הספנות העולמית.

משפחת פדרמן, הבעלים הנוספים של בז''ן, מעונינת בהרחבתם כי החברה שלהם קיבלה הערת 'עסק חי' ועומדת בפני חדלות פירעון. פדרמן הוא בגדר טראומה לרבים מתושבי מטרופולין חיפה והגליל המערבי, מחמת מפעל אסבסט בנהריה שהיה בבעלותו.

מפרץ חיפה נמצא, אם כן, בחוד החנית של עיסוקם של גורמים רבי כוח והשפעה, ואין להם כוונה לוותר עליו, ועל אורח החיים שיצרו בזכותו, אורח חיים שמתעלם מסבל התושבים ומתקוותם לעתיד טוב יותר.

בז''ן = נדל''ן !

בז''ן = נדל''ן:

גם אם יפתרו את בעית הזיהום, אך בז''ן ישארו במקומם, הסיכויים של מטרופולין חיפה להתפתח יגוועו.

מתווכחים עם מקבלי ההחלטות על נתוני זיהום ותחלואה. אפשר לדבר אליהם, ואל הציבור כולו, בשפה שכולם מבינים, שהיא שפת הכסף והנדל''ן.

מפעלים פטרוכימיים בונים במקום נידח, על קרקע שהערך שלה הוא אפסי. הערך של דונם קרקע מופשרת למגורים בלב ריכוז אוכלוסיה הוא מיליוני שקלים. לכן ההכנסות מבז''ן הן אפסיות לעומת ההכנסות שצפויות למדינה ממכירת הקרקע, והמיסים השונים שיגיעו מהאזרחים שיתגוררו ויעבדו במקום הזה.

לא קשה למצוא שטח מתאים של 2000 דונם, שהוא שטח בז''ן, ברמת הנגב. זאת כי מפעלים ומתקנים פטרוכימיים אפשר לבנות במרחק 10-20 ק''מ מעיר, ולא צריך מרחק גדול יותר כדי למנוע את הסכנות מהם.

הבניה למגורים לא תהיה על השטח המזוהם של בז''ן, אשר יהפוך לחלק מפארק הקישון, אלא בשטח של האדמות סביבו, שיהפכו לחלק מעיר הקריות. אלה הם עשרות אלפי דונמים שמהווים את העתודה המשמעותית האחרונה לבניה במישור החוף של מדינת ישראל. זה שטח עצום ומרהיב עין, מצוין לעיור אינטנסיבי, שכיום אי אפשר לעשות עליו כלום, כי המתקנים הפטרוכימיים חייבים שוליים בטיחותיים רחבים מאד.

אין ספק שהעתקת בז''ן למקום אחר תעלה הון רב, ויש הנוקבים במחיר של 10 מילארד שקלים, אך בנינים במקום בז''ן יצמיחו את מטרופולין חיפה לדרגת מטרופולין תל אביב לפחות.

בז''ן, שמילאו וממלאים תפקיד משמעותי בבנין הארץ, חיבים לאמץ תוכנית זאת, גם מתוך אחריות לאומית וגם כי הם ירוויחו ממנה.

צריך להפוך את הלבניות לבנינים. בליבו של כל מטרופולין בעולם נמצאים מגדלי מגורים ועסקים, ולא מתקנים פטרוכימיים כמו שיש בלב מטרופולין חיפה.