מנהרה מתחת לשפך נחל הקישון לחיבור בין נמל המפרץ לנמל חיפה

לנמל המפרץ החדש אין שטח עורפי כלל!
עקב כך, חברת נמלי ישראל זוממת להשתלט על שטחים עצומים, שיחסלו כל אפשרות לפיתוח שדה התעופה, פארק הקישון, וחוף קרית חיים.

חברת נמלי ישראל תובעת להשתלט על כל שטח הגדה הדרומית של נחל הקישון.

במקביל פרסמה חנ''י מכרז להקמה, בין הגדה הצפונית של הנחל לשדה התעופה חיפה, של כביש רב נתיבי עם מחלף לדרך חיפה-קריות, מסילת ברזל ומנהרת תשתית.

גם שטח חוות המיכלים בחוף קרית חיים מתוכנן, על פי המפות, להיות חלק של נמל זה.

כל אלה יחסלו כל אפשרות לפיתוח שדה התעופה, פארק הקישון, וחוף קרית חיים. 

פיתרון פשוט הרבה יותר, שהוא זול מאד יחסית, ואינו צורך שטחים כמעט, הוא מנהרה מתחת לשפך הקישון. המנהרה תחבר בין נמל המפרץ לנמל חיפה, ותאפשר שימוש בכל התשתית התחבורתית והלוגיסטית של נמל חיפה, ואזור התעשיה חוף שמן, בלי צורך ליצור תשתיות חדשות כלל וכלל!

אין צורך לחפור מנהרות כאלה. משתמשים בתבניות בטון מוכנות, שאותן משקיעים באפיק הנחל.

כביש מנהרה מתחת לנהר

אילוסטרציה של נמל המפרץ החדש, שמוקם מצפון לשפך נחל ונמל הקישון

תוכנית נמל המפרץ - באפור-סגול שטחי המכולות שמקיפים את נחל הקישון ושדה התעופה.
הכתם המוארך הזעיר בירוק כהה במרכז שטח זה הוא פארק הקישון.

תוכנית נמל המפרץ - מימין נראים שדה התעופה, והדרך המתוכננת לנמל המפרץ שחוסמת את התפתחותו

מעגן הדיג ופארק הקישון הצמוד, בשטח הירוק של כ-30 דונם שנבלע בשטחי נמל המפרץ המתוכנן

מפגינים בפארק הקישון למען שימור הפארק.  שטח הפארק הוא כתם זעיר בתוכנית נמל המפרץ.

הלם וחרדה בעקבות כריתת עצים בלתי חוקית

מי שרואה, בעת שהוא מגיע לביתו, עץ כרות בחצר, שצמח במלוא תפארתו עוד באותו בוקר כשיצא לעבודה, נכנס להלם ומאבד את העשתונות.

כל החוקים וכל הפקידים אינם יכולים לעזור לו.

להלן סיבות אחדות להלם ולחרדה בעקבות כריתת עץ גדול בקרבת הבית:

א. עץ גדול בחצר הבית שווה עשרות אלפי שקלים. כריתת עץ או שניים בחצר עשויה לגרום בבת אחת לירידה של מאה אלף שקל בערך הבית.

ב. העץ הגדול מלווה את התפתחות האדם ויוצר קשר רגשי עמוק, שמתפתח במשך שנים רבות. לכן כריתתו היא טראומה מידית קשה לריפוי.

ג. כריתת עצים אינה תופעה שכיחה לאדם הממוצע, לכן נוצר קושי מתסכל מאד לזכור, ברגע האמת, כשעומדים מול עץ שזה עתה ניכרת, את החוקים וההנחיות.

ד. העוסקים בכריתה עושים זאת לרוב בשעות ובימים שהמקום ריק מאדם, והם נעלמים בלי להשאיר עקבות. האזרח הנפגע שמתלונן חש ביתר שאת חוסר אונים קיומי, כי המשטרה היא חסרת אונים.

ה. הכורתים הם לרוב חבורה מלוכדת של פועלים חסוני גוף ומצוידים בכלי משחית, שאינם דוברים עברית רהוטה. התקשורת עימם מרתיעה מאד, נשים בפרט.

ו. קבלני הכריתה יוצרים אוירה של חשד כללי בשכנים, עקב תשובתם המתחמקת לשאלה מי נתן את ההוראה לכרות עצים. הם מסרבים למסור שמות, וכתוצאה מכך גם משער הקורבן שמדובר במזימת השתלטות על הנכס שלו.

ז. קיימת חוסר וודאות קבועה לגבי חוקיות הכריתה ותועלתה. היא תמיד מבצע שהנימוקים לביצועו לוטים בערפל. התשובה לשאלות: 'דרוש או לא' ו'חוקי או לא' היא בלתי אפשרית במקרים רבים, וחובת ההוכחה נופלת על הקורבן.

ח. כריתת עץ גדול היא מבצע מסוכן, מקצועי ומתוחכם, שכל טעות בביצועו עלול לגרום נזק רב לרכוש ולפגוע באדם. הדבר יוצר תחושה שהכריתה היא כוח טבע עליון, שאין שליטה עליו ואין סיכוי להתעמת מולו.

כריתת החורש בואדי שבין רחוב יותם לרחוב מבצע יהונתן בחיפה

בקי וינרוב לא זזה בימים אלה מהבית. למעשה, היא לא זזה ממנו כבר שבעה חדשים. היא שומרת על השטח שלפניו מכורתי העצים. בין רחוב יותם 6 ל-8 יש גרם מדרגות קסום שמוביל לחורשה נפלאה, שיורדת לואדי שממשיך לרוממה הישנה, ויוצא ליד מגרש החניה של בית הספר הריאלי ברחוב מבצע יהונתן.
לפני שבעה חדשים התעוררה בקי, שמתגוררת במקום, ועימה הוריה ניצולי השואה הקשישים, לקול רעש של משורים מכניים. כשיצאו לשטח לפני הבית ראו פועלים זרים של קבלנים פרטיים אשר כרתו, בשטח של כדונם, כחמישים עצים גדולים, יפים ועתיקים, שצמחו במקום מאז קום המדינה. העצים נחתכו לקורות קטנות, והועמסו על שתי משאיות.
שום גוף לא לקח אחריות על המעשה. כמובן שהפועלים התחמקו, ובמקום לא היה מי שיסביר ויתרץ זאת.
בנוסף, עצים רבים, ממעלה הואדי ועד מוצאו, סומנו במספרים. המספר הגבוה הוא 300, וזאת אומרת שכ-300 עצים עומדים בפני כריתה בימים אלה.
כאשר בקי ואימה ראו שעומדים לכרות את שני העצים הענקים והמפוארים שלפני הבית שלהן, הם קשרו את עצמם לעצים אלה ומנעו בגופן את הכריתה.
הן הצילו את שני העצים, אך לא את חמישים העצים של החורשה הקטנה.
התוכנית של הכורתים היא להמשיך בכריתה לאורך הואדי. המטרה היא כנראה, לדבריהם, לסלול כביש במקום. אך הם לא הציגו שום אישור כתוב מהעיריה או כל גוף אחר.
חלק מהכריתה בוצעה בעצים פרטיים של משפחת ויינרוב, שהאם מטפחת במשך יותר מחמישים שנה.
בואדי הזה חיים חיות בר רבות, והוא פנינת טבע שאסור לגעת בה. תלמידי בתי ספר, וגן הילדים שצמוד לואדי, באים ומטיילים בו דרך קבע. לתושבי השכונה הוא בבחינת ריאה ירוקה חיונית, אשר בחורף זורמים בה שני נחלים.
האמא היא משוררת וסופרת ספרי ילדים מותיקי חיפה, אשר עוד בשנת 1973 פורסמה עליה כתבה בנושא הקשר העמוק שלה לבית זה, ועל הקשרים הענפים שהיא יצרה בהשראתו.
בקי היא אומנית שיפוץ, סופרת וצלמת, ילדת טבע שמסרבת שיגזלו את נוף ילדותה ללא סיבה מוצדקת. החיות בואדי הן חיות המחמד שלה, והיא מטיילת בו עם החתולים שלה. יש בואדי הרמוניה בין אדם לסביבה, שקשה מאד למצוא כיום.
כאשר התחילה כריתת העצים נכנסו בני משפחת וינרוב להלם ולחרדה מתמשכת. המעשה בא עליהם בהפתעה גמורה, בלי הודעה מוקדמת, בלי תוכנית כלל, ובלי ידיעה מה עומד לקרות. לא הודיעו מאומה לאף אחד מהדיירים שמסביב לשטח. ההלם גרם לתחושת חוסר ישע ואובדן עשתונות. בקי הפיצה את המעשה ככל יכולתה בקרב מכרים עוד לפני שבעה חודשים, אך לרשת החברתית ולתיקשורת היא פנתה רק היום.
הגננות של גן הילדים הצמוד, 'גן יותם', פרצו בבכי כאשר הן הגיעו ביום ראשון לפתוח את הגן, לאחר הכריתה של חמישים העצים, אשר התבצעה ביום שישי, כאשר הגן היה סגור, ללא ידיעתן. הן ראו מולן קרחת יער מצולקת, במקום שהן היו מטיילות בו עם הילדים וחוזות בהמוני הרקפות שבין העצים.
החוויה עומדת לחזור בימים הקרובים, ככל הנראה. הכורתים הגיעו ביום שישי האחרון, 25/03/2016, והתחילו בכריתה של הגדר החיה שצמודה לבית והאם טיפחה כל השנים. היה שם מהנדס, שצרח על האם כמו משוגע ואמר: ''אני עושה פה מה שאני רוצה!''. האישה הקשישה והקטנה בת השמונים ושתיים הצליחה לעמוד ולגרש את הבריונים. הם נעלמו במורד הואדי.
האם לא בטוחה, אך חושבת ששמעה אותם אומרים שיחזרו ביום ראשון זה.
בקי ואמה יעמדו שוב מולם, ובמידת הצורך יקשרו את עצמן לעצים היקרים.
יש לשתיהן חשש כפול: הן חוששות מהפועלים המפחידים, שחמושים במשורים, ונשארים בלי פיקוח במקום מול שתי נשים בודדות. החשש השני, שמשותף להן ולגננות, הוא שהכריתה תתבצע בזמן שהן אינן נמצאות במקום.
סביר שיתנהל במקום מאבק קולני, מבלי שתהיה נוכחות משטרתית. המשטרה ביקרה במקום בעת הארוע שתואר, לאחר שבקי התקשרה. לפועלים לא היו אישור, והם מסרו שמות מזויפים. אך למרות זאת זוג השוטרים לא עשו מאומה. 
מכיוון שבקי ואמה עוררו מהומה לא קטנה, הגיעו למקום בעלי ענין נוספים, שהוזמנו על ידי כל המעורבים. בקי הזמינה נציג של מכבי האש, אשר טען שהנושא אינו מענינו, והמליץ לפנות לעיריה.
הפועלים הזמינו שני קבלנים שונים, אחד 'חביב' והשני לא, אשר גלגלו את האחריות אחד על השני. התשובה החמקמקה שלהם היתה שהשכנים הזמינו אותם, אך הם סירבו למסור את שמות השכנים האלה.
יתכן ומדובר ברשת של כורתי עצים, שמסתובבים בעיר וכורתים עצים גדולים ושמורים למטרות בצע כסף, בעצימת עין של הרשויות.
יתכן שהם הזכיינים של העיריה לצורך גיזום וטיפוח העצים במקום. זאת כי הם אמרו לבקי כדלקמן: ''האם את מוכנה לחתום על כך שאת אחראית על כל הואדי, למקרה שמישהו מהשכנים או מהילדים ימותו בו.''
לאחר מכן הם נעלמו עם שתי משאיות עמוסות עצים. 
בקי פועלת נמרצות בקרב התושבים הסמוכים להגברת המודעות לטבח בעצים, אך דרושה גם עזרה דחופה של סיעות הירוקים בעיריה, של ארגוני ופעילי איכות הסביבה בחיפה, וכמובן של כל הרשת החברתית.
אפשר ליצור קשר עם בקי דרך דף הפייסבוק שלה ובאמצעותי.
בדף הפייסבוק שלה העלתה בקי תמונות יפהפיות שצילמה של נופי הואדי, שבו הצמחיה וחיות בר רבים, והוא ממש שמורת טבע עירונית שראויה לכל משמר.
בתמונת המפה נראה הואדי בבירור בין רחוב יותם לרחוב מבצע יהונתן. על פי המיקום, ועל פי תופעות דומות שמתרחשות בתקופה זאת בחיפה, עולה גם החשד כי כריתת העצים היא יוזמה של קבלן פרטי, אשר מעונין להכשיר את השטח באורח בלתי חוקי לצרכי בנייה.

תמונת הואדי בין הרחובות יותם למבצע יהונתן

העצים לפני בית משפחת וינרוב

עצים מסומנים בואדי, ככל הנראה מיועדים לכריתה

השטח ממנו נכרתו כחמישים עצים

מגרש החניה של בית הספר ברחוב מבצע יהונתן

מטוס על המסלול בשדה התעופה אילת במראה מהמרינה

למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא כבר מחר...
תמונה אחת, ברזולוציות שונות, מהמרינה המפוארת של העיר אילת. במרכז התמונה, מעל היאכטה הלבנה, מטוס שנחת זה עתה ומסיע על המסלול לעבר הטרמינל.
שדה התעופה הקיים באילת משתלב היטב במרקם התיירותי. ההחלטה שלא להסיטו צפונה למרחק של מאות מטרים אחדים בלבד, אלא להעתיקו למרחק של עשרות קילומטרים צפונית מהעיר, תביא לנתק בין מוקדי התיירות.
בחיפה נוכל לחזות במראות דומים, שמעטים יפים ואטרקטיבים כמותם, לו ישקדו על פיתוח שדה התעופה הבינלאומי, ופיתוח מרינה תיירותית צמודה אליו.
במקום זאת שוקדים במפרץ חיפה על הרס שיטתי של כל ערכי הטבע והנוף, בדמות מגרשי מכולות מכוערות, מתקנים פטרוכימיים מזהמים, ושאר מרעין בישין.

הקטנת פארק הקישון וחומת חוות המיכלים

הרוחות במטרופולין חיפה סוערות בשבועות האחרונים. זאת מחמת שתי פעולות של חברות ממשלתיות, שעלולות להפר מאד לרעה את איכות הסביבה באזור. הארוע הראשון הוא הבקשה של ''חברת נמלי ישראל'' לצמצם ביותר את השטח של פארק הקישון המתוכנן. הארוע השני הוא בניית חומה שמגיעה עד לקו המים בחוות המיכלים בקרית חיים, אשר בבעלות חברת ''תשתיות נפט ואנרגיה''. 
נחל הקישון דומה למדי באפיקו לנחל הירקון, והוא ראוי לפחות לפארק בסדר גודל דומה סביבו. אך שטח פארק הירקון הוא למעלה מ-3,500 דונם. שטח פארק הקישון הוא כיום כ-30 דונם בלבד, שהם פחות מאחוז אחד.

פארק הקישון, אשר שטחו כ-30 דונם בלבד, נראה כאן כמעט כולו 

נחל הקישון הוא שכיית טבע מופלאה. בימים אלה יש בו גם זרימת מים חזקה, והוא נראה נקי. בשילוב עם מעגן הדיג הצמוד, שעוגנות בו יאכטות רבות, פארק זה, לאחר פיתוח מתאים, עשוי להיות אתר נופש מהמעלה הראשונה.

הצחנה הקשה, שהיתה עד לפני שנים אחדות סימן ההיכר המרכזי של הנחל, נעלמה לחלוטין, גם בקטעים שהם במעלה השפך וקרובים לבתי הזיקוק. השיפור המרשים הוא, כנראה, תוצאה משולבת של הפעולות לניקוז הבוצה בקרקעיתו, ובזכות שחרור מי מעיינות. עדיין, מלאכת טיהור קרקעית הנחל היא ארוכה וקשה, ונעצרה בשנים האחרונות.

גודל ומראה פארק הקישון כיום הם בטלים בשישים לעומת סביבתו. גבעות סלעים ועפר עצומות מקיפות את הפארק, ואת האזור כולו. הן נצברו, כנראה, לצורך הקמת נמל המפרץ השנוי במחלוקת. הן משתלבות בנוף הכללי של אזור תעשיה מוזנח למחצה, שכבש כל חלקת טבע.

גבעות סלעים ועפר שמסתירות את פארק הקישון

מי שמטייל בלב הפארק מגיע במהרה לאגני ניקוז ענקיים שנחפרו בו, ותופשים חלק ניכר ממנו. האגנים הם ריקים ונקיים, ונחפרו בעבר לצורך איגום בוצה שנחפרה מהנחל, ולא נמצא, משום מה, מקום אחר להטמין אותה. שטח זה, למרות מיקומו, מיועד לחברת נמלי ישראל.

פארק הקישון אינו נגיש באורח מעשי לציבור הרחב. המקום מוקף גדרות מכל הכיוונים. זאת שלא כמו פארק רגיל, שיש אליו גישה חופשית מכל הצדדים. הגישה היא דרך שער מעגן הדיג בלבד. מי שנכנס ברכבו עובר בדיקה קפדנית, וצריך לחצות את כל המעגן, סמוך לקו המים, עד שהוא מגיע לפארק. אין תחבורה ציבורית למקום.

הכביש למעגן הדיג, שמוליך בתחילתו גם לטרמינל שדה התעופה הסמוך, הוא ישן ומוזנח. הגישה אליו היא בירידה ממחלף בדרך המהירה החדישה חיפה-קריות, והניגוד הוא משווע. בבת אחת חוזרים כמעט מאה שנה אחורה.

תחושה דומה עולה גם בקרב מי שמגיע לפארק משכונת הדר בחיפה דרך גשר חירם החדש, מעל מסילות הרכבת בסמוך לרחוב קיבוץ גלויות. הנהג חייב לעבור במבוך הכבישים העתיקים, המפותלים והמסוכנים בואדי סאליב עד לגשר זה, שמוליך לדרך חיפה-קריות.

מי שממשיך לטייל ברכבו מהכניסה למעגן הדיג, שנמצאת בגדה הצפונית של הקישון, לכיוון טרמינל שדה התעופה, ומשם עוד מרחק קצר אל חוף הים שבקצה דרך חלוצי התעשיה, מגלה חוף מוזנח, אשר הנהלת חוות המיכלים השתלטה על חלק ניכר ממנו באמצעות חומת בטון שמגיעה לקו המים. החומה קוטעת, לאורך מאות מטרים, את רצף החוף הטבעי, שערכו לא יסולא בפז, בין פארק הקישון לחוף קרית חיים. לכך מתלווה סחף עז של חופי הקריות, כתוצאה מבניית נמל המפרץ.

החומה של חברת תש''ן בחוף קרית חיים שגובל בחוות המיכלים 

כמו בפארק הירקון, אשר אצטדיון רמת גן צמוד אליו, צריך היה גם בחיפה להקים אצטדיון מטרופוליני בצמוד לפארק הקישון. אלא שבחרו להקימו בדרום העיר. שדה תעופה בינלאומי היה יכול למשוך לאזור תיירים רבים, אך התוכניות להארכתו הוקפאו. על נוף המפרץ שולטים המתקנים הפטרוכימיים הרבים, זוללי השטח והמזהמים. טעויות משתלבות אלה גרמו להתדרדרות חמורה בערכו של מפרץ חיפה, והוא כעת כפרוץ לכל דיכפין.

בימים אלה הגישה חברת נמלי ישראל בקשה לצמצום ניכר של שטח פיתוח פארק הקישון. מה שהיה צריך להיות פארק בשטח אלפי דונמים, וכיום הוא עדיין בשטח עוברי של 30 דונם, עלול להיות במתכונתו הסופית בשטח של 160 דונם בלבד, בגדה הצפונית של הנחל בלבד, צמוד למעגן הדיג.  
30 דונם הם בערך השטח של מרכז קניות גדול, ו-160 דונם הם השטח של מגרש החניה שלו. האם זה כל השטח שמדינת ישראל חושבת כראוי לשמש כפארק המרכזי של מטרופולין חיפה והמפרץ, כאשר במטרופולין ירושלים השטח של פארק המטרופולין הוא קרוב ל-20 אלף דונם. כל זאת בשעה שבמפרץ חיפה יש תחלואה יתירה מחמת זיהום האויר! 
אין ברחבי חיפה פארק ירוק נוסף, וחופי הים הם כיום אתרי הנופש ההמוני היחידים. הואדיות הם תלולים, בלתי מטופחים ובלתי נגישים. כל מקום אפשרי הפך לשטח בנוי. היצע ואופי הפארקים הירוקים בעיר הינם בעלי השפעה משמעותית על איכות החיים של התושבים. שמירה על המרחבים הטבעיים שמאפיינים את מעטפת העיר יוצרת לא רק מגוון הזדמנויות לפעילויות נופש ופנאי בחיק הטבע, אלא גם אפשרות לתכנון נכון יותר בתוך העיר. 
פעילי איכות הסביבה עושים כל מאמץ על מנת לבטל את רוע הגזירה. הם נאבקים למען שטח מתוכנן של כ-600 דונם, שגם הוא קיצוץ לחצי של שטח התכנון מלפני שנים ספורות, שהיה בן כ-1200 דונם. לנוכח המכשולים הרבים שתוארו, ספק אם יצליחו לגייס את הציבור למאבקם.

מאות רבות של אזרחים השתתפו בסוף השבוע הקודם בהפנינג מחאה בפארק הקישון. הם גדשו את הפארק הקטן כמגלי אוצר אבוד, אך נחשפו למציאות הקשה והמורכבת של נחל איתן, רחב ונפלא למראה, שזורם בפארק קטן בלב אזור תעשיה ענק ומוזנח למחצה, מרוחק ומנותק, בלי תחבורה ציבורית, בלי גישה חופשית מכל עבר, בלי סביבה ירוקה ומטופחת, קורבן לפיתוח תעשייתי ותחבורתי בלתי מבוקר ומיותר.  

האירוניה היא שהמרחק בין נחל הקישון לקרית הממשלה בלב העיר התחתית הוא כשני קילומטרים בלבד, וזאת בכבישים שקיימים מקדמת דנא. אך עירית חיפה לא טרחה לפתח את הנתיב הזה, לעבר הגדה הדרומית, כי הוא עובר באזור התעשיה של חוף שמן, ששוררת בו עזובה סוריאליסטית. חוף שמן הוא כינוי לאזור תעשיה שצורתו כמשולש שווה צלעות. הצלע האחת היא נחל הקישון, השניה היא חוף הים והנמל, והשלישית מסילת הרכבת שחוצה את חיפה.

מסלול באורך כ-2 ק''מ בלבד מקרית הממשלה לנחל הקישון

כיום נמצא פארק הקישון מעבר להררי חושך בתודעה של תושבי העיר חיפה. על מדינת ישראל לעשות כל מאמץ על מנת למצות את מלוא הפוטנציאל של האזור. זאת באמצעות פיתוח אינטנסיבי של הפארק, ושילובו בחזית ים עירונית גדולה, רצופה ומרהיבה.

סיכום שבועי

המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה מציגים חולשה כלכלית רבה, מבחינת ההכנסות למדינה, לעומת עסקים אחרים זוללי שטח. מתחם ''בז"ן'' משתרע על 1,700 דונם, שמניבים למדינה ארנונה שנתית של 70 מיליון שקל, או כ-40 שקל למ"ר. ב''בז''ן'' מועסקים כ-1,500 עובדים. יחס העובדים לדונם הוא, אם כן, פחות מאשר עובד אחד לכל דונם.
להשוואה, חנות "איקאה" בקריית אתא: החנות נמצאת על 25 דונם, אך היא מעסיקה 350 עובדים, שהם יותר מ-10 עובדים לכל דונם. הכנסות הארנונה מ''איקאה'' הם כ-200 שקל למ''ר, יותר מפי ארבעה למ"ר לעומת ''בז''ן''.
טבלה סכמטית של הנתונים:
בז''ן: ארנונה למ''ר: 40 שקל. עובדים לדונם: 1
איקאה: ארנונה למ''ר - 200 שקל. עובדים לדונם: 10

אין כל כוונה להעתיק את חוות המכלים מחוף מפרץ חיפה במסגרת תוכנית ''קרקעות הצפון''. משרד התשתיות הלאומיות פועל לכך ש"גם וגם"- גם יישארו חוות המכלים הישנות במקומן וגם יקומו מאגרי אחסון ענקיים חדשים.

קיימת במדינת ישראל מערכת הדחקה והטעיה, שגורמת לציבור לחשוב שמפעלים פטרוכימיים בלב ריכוז אוכלוסיה, על אדמה יקרה במיוחד, הם בגדר מציאות הכרחית. תחת המערכת הזאת קיים במטרופולין חיפה מחדל מתמשך, שמביא לאבדן שיטתי של נכסי הציבור.
ניתן לחבר זאת לנושא השואה. יש ארובות מעשנות מול העינים, אך אין בחיפה עד היום אתר הנצחה לזכר ששת המיליונים.

קיימת עליית מדרגה במאבקי משפחות הפשע בחיפה. גורמי פשיעה מנהלים מלחמה עקובה מדם ברחובות העיר. רחובות העיר הפכו לזירת קרב בה מתבצעים חיסולים, נזרקים בקבוקי תבערה ורימונים, חנויות נשרפות ועוברי אורח תמימים חוששים לחייהם.