בנינים נטושים שהוסבו למרחב חברתי

המרחב החברתי הוא מיזם ללא כוונת רווח שעוסק בהפיכתם של מבנים נטושים למרכזים לעשייה חברתית. המבנים המשמשים את המרחב החברתי נתרמים בדרך כלל על ידי יזמי נדל"ן, שממתינים לקבלת אישורי בנייה. לאחר קבלת בניין, העמותה מבצעת בו שיפוץ - בהתאם לצורך, ומאכלסת אותו בקבוצות מהקשת החברתית-תרבותית. השימוש בנכס נעשה על פי רוב לתקופה קצובה בזמן, עד להשגת האישורים הנדרשים לביצוע התכנית (בדרך כלל 3 עד 7 שנים). כיום פעילים במסגרת המיזם כעשרה מבנים בירושלים, תל אביב, יפו, ופתח תקווה, כאשר המפורסם שבהם הוא המבנה המבנה המעוגל בכיכר אתרים בתל אביב, ששימש בעבר כמועדון החשפנות הפוסיקט.

מבנה ה''קולוסיאום'' העגול בכיכר אתרים בתל אביב
בעבר, מועדון חשפנות מפוקפק.
כיום, מרכז להעצמה חברתית.

מלון דביר ברחוב יפה נוף בחיפה.

דוגמא לבנין נטוש המתאים להסבה למרחב חברתי

אתר המרחב החברתי

ויקיפדיה

הפגנה לאורך ציר חורב נגד ההפיכה המשטרית - פברואר 2023

מאובדן משילות בנגב ובגליל לסכסוכי שכנים בירושלים ותל אביב ולהתעמרות העיריה בתושבי חיפה

 

הפגנה במרכז הכרמל בחיפה 10 אוקטובר 2020

עשר מכות מצרים שנחתו עלינו לאחרונה

עשר מכות מצרים נחתו על אזורנו לאחרונה. להלן הרשימה, בסדר יורד:
בכורות - מגיפת הקורונה
חושך - הירידה התלולה במחירי הנפט שמערערת את היציבות האזורית
ארבה - מכה במזרח אפריקה ומתקדם במהירות צפונה
ברד - החורף הקשה שטרם הסתיים
שחין - הבידוד שכופה מגיפת הקורונה
דבר - שלוש מערכות בחירות ועוד היד נטויה
ערוב - ההסתמכות על הפנטזיה
כינים - הרשתות החברתיות
צפרדע - ההתבצרות בעמדות והקירקור הבלתי פוסק של הפייק.
דם - שפיכות הדמים והאלימות היומיומית במדינה

איל, מקהילת חיפה בדהמרקר, ערך רשימה נפרדת עבור העיר חיפה:
בכורות - הפוגעת בילדים. כלומר מחדלי הרישום בין בתי הספר וחוסר השקעה בחינוך ותרבות

חושך - הסתרת המחדלים והגרעון שהתגלו מהקדנציה הקודמת. התחרדות העיר וחושך רוחני של העדר חגיגות חגי ישראל
ארבה - מכת ארבה בדרך אלינו מאפריקה 
ברד - השטפונות הכבדים ונזקי סופות החורף
שחין - השחין שנוצר מפיח כבשן הוא הזיהום הפטרוכימי המתפשט ופוגע
דבר - המתייחס לבהמות, ואצלנו ההתנהגות הבהמתית במועצת העיר
ערוב - חיות טרף, קרי חזירי הבר בשכונות
כינים - עפר הארץ הפך כנים. והרי שזה זיהומי הקרקע והביוב וגזילת קרקע העיר על ידי נמלים, אספלט ומזהמים
צפרדע - הכינוי לפחי הזבל, הנערם ולא נאסף בשביתות איטלקיות
דם - כל הפשיעה הגואה בחיפה

מלחמת יום הכיפורים ושדה התעופה חיפה

מטוס כפיר של חיל האויר הישראלי במוזיאון התעופה בניו יורק

שדה התעופה חיפה היה בשנת 1973 באותו גודל בדיוק כמו שהוא כיום. באותה תקופה השקיעה המדינה תקציבי עתק בבנית מערכת שדות תעופה ענקיים במרחבי חצי האי סיני, אשר נועדו לשמש כבסיס העיקרי להיאחזות באזור זה. אך בזמן שהממשלה השקיעה הממשלה בסיני, היא הזניחה את העורף, ובעיקר את חיפה. למראית עין עברה חיפה באותה עת תהליך פיתוח, בדמות הקמת נמל מכולות גדול. בפועל, המכולות ביטלו את הצורך בשירותי הנמל המסורתיים. זאת לאחר שתעבורת הנוסעים הימית התבטלה עוד כעשור קודם לכן. כמעט בן לילה הפכה עיר הנמל המודרנית, שהוקמה עשרות שנים מעטות בלבד קודם לכן, לעיר רפאים כמעט. 

היתה זאת אנלוגיה מוקצנת למצב במדינה הותיקה כולה, שהתרוקנה במידה רבה גם היא לאחר מלחמת ששת הימים, כיוון שאזרחים רבים התחילו לחפש את עתידם בשטחים החדשים. 
מלחמת יום הכיפורים היתה יכולה להימנע לו היו מקימים בחיפה, בצמוד לנמל המכולות, גם שדה תעופה מודרני גדול, וזאת מהסיבות הבאות:
יתכן וההפתעה האסטרטגית לא היתה מתרחשת, אם האויב היה מודע לכך שבחיפה מקדימים תרופה למכה. 
אזרחי מדינת ישראל לא היו שוקעים באופוריה של ''מעולם לא היה מצבנו טוב יותר'', כי תהליך הקמת השדה היה יוצר עירנות ציבורית. 
בפרוץ המלחמה, מתנדבים רבים היו מגיעים לשדה במהירות בטיסות מחו''ל. כוחות רבים היו מתרכזים בו, ומוטסים למקומות שונים, כשהם מדלגים על הפקק התחבורתי, היבשתי והאוירי, במרכז הארץ. 
במלחמה הותקף ושותק שדה תעופה רמת דויד, וניתן היה להפעיל מחיפה את חיל האויר. 
מטרופולין חיפה במהלך המלחמה היה משמש עורף לוגיסטי ארצי, בתחום הבריאות ובתחומים נוספים כמו אספקת מזון וציוד. 
לאחר המלחמה היה שדה תעופה גדול בחיפה מאפשר תחבורה שוטפת בין צפון הארץ לחצי האי סיני, ובדרך זאת מונע את הריפיון בשטח, שדומה לו שרר גם בזמן מלחמת לבנון הראשונה.
האיזון בין צפון לדרום היה מונע את תהליך התכנסות המדינה מאז ועד ימינו למרכז הארץ. 

המראה הקבוע של פחי אשפה בקצה רחוב הרצל המרכזי בהדר

רובין פוד

חבורת צעירים מפעילה, מזה שנים אחדות, ארועי אוכל חינמיים ברחבי הדר, באמצעות ניצול מזון טוב שמיועד להשלכה. 

התוכן הפך גם לצורה, והארועים הם ססגוניים ומזכירים במידת מה ימי שוק מתקופתו של רובין הוד המקורי מימי הביניים. 

ארוע של רובין פוד ברחוב החלוץ

שלט הארוע של רובין פוד

קְצָת חֲתוּלִים מִתְחַמְּקִים

קְצָת חֲתוּלִים מִתְחַמְּקִים
קוֹלוֹת אוֹרוֹת וּצְלָלִים
בְּלִי אֲנָשִׁים רָבִים

יוֹרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת לֶהָדָר
שֶׁאוֹתָהּ עִצֵּב זָר
לְאֶרֶץ בְּנֵי נֵכָר

אוֹחֵז בְּמַעֲקֶה קָצָר
וְרַגְלַי פֹּה וָשָׁם
בֵּין עֵץ לְיָם

כנס חיפה למנהיגות 2017

כנס חיפה למנהיגות נפתח בנאום של יונה יהב. לפני הנאום נעמדו פעילים סביביתיים אחדים והניפו שלטים בגנות הזהום במפרץ. יהב, מעל הדוכן, אמר שהוא מסכים עימם במאה אחוז. הוא אמר שהבעיה היא במנהיגות, של הממשלה ושל ראשי הרשויות של מיליון התושבים באזור, שאינם מסוגלים לקבל החלטות אמיצות. הוא ביקש ששוחרי איכות הסביבה יצטרפו אליו ויהיו הגדודים שהוא ינהיג. בהמשך דיבר יהב על חוסר המשילות שיש בארץ מזה ארבעים שנה. כל פוליטיקאי שנבחר למשרה הוא שורד, וחיב לקבל החלטות פופוליסטיות. לכן גדולתו של מנהיג היא ביכולתו לשנות במהלך כהונתו את האידיאולוגיה שעל פיה הוא נבחר.

אחריו דיבר נפתלי בנט, שאמר שגדולתו של מנהיג היא בלומר ''הנני'' - אני כאן ועושה כל דבר קטן כגדול, כי אין מישהו אחר במקומי.

על פי אלוף במיל' גיורא רום, ראש עמותת הפנימיות הצבאיות, המנהיג נמדד בערכיו. הוא צריך לפעול למען מטרה מוסרית.

אם נבחן את דמות שלושת היהודים הדגולים של המאה שעברה, מרקס, פרויד, ואיינשטיין, נראה שהם שינו את העולם דווקא בגלל שלא רצו להיות מנהיגים. הם לא חיפשו את הפופוליזם. הם ידעו, החל מהרגע הראשון של דרכם כבוגרים, שהכל יגיע למקומו בשלום דווקא אם הם יהיו נאמנים לדרכם, ככל שהיא הפוכה מאשר דרכה של החברה האומללה שבה הם חיים.

ברוח זאת דיבר גל הירש, יו''ר הכנס, שהתריע על חולשתה של החברה השסועה שבה אנו חיים, ודרש להעמיד בראש את מי שחושבים ''אנחנו'' ולא ''אני''. הוא ביקש למתן את השיח, ולא לספור להטוטני מילים, מנהיגים ששופכים בנזין על המדורה. המנהיג צריך ללכת ישר ותמים.

נאום הסיום של הכנס היה מאת המשורר העיור וקטוע היד ארז ביטון. לדבריו, כל אדם הוא מנהיג, בתנאי שהוא בוחר בדרכו ודבק בה! במשך הזמן יצטרפו אליו עוד אנשים, ויחד הם יגיעו למטרה.

ההצבעה במועצת הביטחון נגד ההתנחלויות מנקודת המבט של האזרח החיפאי

דן מרגלית, בתכנית הבוקר בערוץ 2, אמר שני דברים חכמים:

א. לא משנה עד כמה ההחלטה באו''ם היתה גרועה לישראל, מי שאשם בה הוא בנימין נתניהו, והמהלכים שהוביל בעמונה וחוק ההסדרה הם שגרמו לה.

ב. הטעות הקשה עוד יותר של נתניהו היא שהוא פצח במדיניות חרמות בעקבות ההחלטה, נגד כל העולם. חרם זה משהו שאנחנו מכירים נגדנו.

אני מבקש להוסיף היבט נוסף, שלדעתי התקשורת ובעלי הדעה יתעלמו ממנו בלהט הויכוח, והוא ההשפעה של ההחלטה בגנות ההתנחלויות על הפוליטיקה הפנימית במדינת ישראל, ועל כל אזרח באשר הוא.

ההחלטה על גינוי ההתנחלויות נוגעת בעיצבי הויכוח הפנימי במדינת ישראל אודות הקצאת משאבים לתכנון אזורי. ההתנחלויות זכו למשאבים מוגברים על חשבון יתר אזורי הארץ, ומזה שנים רבות שחלקים נרחבים בציבור מתנגד לכך. יותר מכך, מדיניות ההתנחלויות הבלתי מבוקרת תרמה רבות לכיאוס הכללי בחחום זה.

כאשר התקבלה באו''ם החלטה דומה, בראשית שנות ה-1980, היתה בארץ תחושה של התגיסות כללית למען שמירת הזכויות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. החל ממלחמת לבנון, ועד לימים אלה, אפשר להבין את כל הדינמיקה הפוליטית במדינה על רקע הרצון לשמור על איזון סביר בין זכותנו להתישב בשטחים, לבין הרצון שזכות זאת לא תבוא על חשבון פיתוח יתר אזורי הארץ.

ממשלות הליכוד נקטו, כמו שהלך והתבהר במהלך השנים, במדיניות הפוכה לרצון הציבור. כל חלקי הארץ הפכו לאבן שואבת עבור חיזוק השטחים. תושבי הישובים מלפני שנת 1967 חשים שהם אלה שצריכים לספק את המשאבים החומריים והנפשיים לממשלת ישראל ולתושבי השטחים, למרות גחמותיהם.

בפרט בולט הדבר במטרופולין חיפה, שנפל קורבן למדיניות תכנון הזויה שמקדשת רגולציה של תעשיה פטרוכימית ונמל מפרץ מיותרים לחלוטין שיביאו לדעיכת האזור.

למה מצפה ממשלת ישראל? שתושבי מטרופולין חיפה יסכימו לכך שהם יגיעו למצב של ''אין ברירה'', שיראו שהממשלה מוליכה אותם לעתיד שחור ובאותה עת הם יתמכו בה על מדיניותה בשטחים?

הממשלה נאחזה כל השנים בדיבורים גבוהים על ההצלחה שלה בתחום מדיניות החוץ של מדינת ישראל כדי לטייח על הכישלונות בתחום מדיניות הפנים. הפוליטיקה הגבוהה חזרה כעת כבומרנג, ומרעידה את אמות הסיפים בכל בית בישראל.

אין על מה להתפלא מהצבעת ההימנעות של ארה''ב. לאור הירידה במחירי הנפט, ובפרט לאור פתיחתה לאחרונה של תעלת פנמה המורחבת ששואבת את תנועת הספנות מתעלת סואץ, איבדה ישראל את חשיבותה כבעלת ברית אסטרטגית.

בז''ן = נדל''ן

בז''ן הם מפגע בריאותי, בטחוני, כלכלי, חברתי, אסתטי, פסיכולוגי, ועוד. גם אם יפתורו את בעית הזיהום, אך בתי הזיקוק ישארו במקומם, הסיכויים של מפרץ חיפה להתפתח יגוועו. מתווכחים עם מקבלי ההחלטות על נתוני זיהום ותחלואה. אפשר לדבר אליהם, ואל הציבור כולו, בשפה שכולם מבינים, שהיא שפת הכסף והנדל''ן. אם הציבור הרחב ידע שיש פה עתודות קרקע לפתרון כל בעית הדיור, יופעל לחץ נוסף על הממשלה. 

מפעלים פטרוכימיים בונים במקום נידח, על קרקע שהערך שלה הוא אפסי לעומת ערך הקרקע במפרץ. הערך של דונם קרקע מופשרת למגורים בלב ריכוז אוכלוסיה הוא מיליוני שקלים. אפשר לבנות על השטח של אלפיים הדונמים של בז''ן, שנמצא בלב ריכוז אוכלוסיה, עשרות אלפי דירות. ההכנסות מבז''ן הן אפסיות לעומת ההכנסות הצפויות למדינה ממכירת הקרקע, והמיסים השונים שיגיעו מהאזרחים שיתגוררו ויעבדו במקום. בז''ן, שמילאו וממלאים תפקיד משמעותי בבנין הארץ, חיבים לאמץ תוכנית זאת, גם מתוך אחריות לאומית וגם כי הם ירוויחו ממנה. זאת תוכנית ווין-ווין. צריך להפוך את הלבניות לבנינים. אנו זקוקים לבניני מגורים ולא לבתי זיקוק במפרץ חיפה. 

לא קשה למצוא שטח מתאים של אלפיים דונם ברמת הנגב. מפעלים ומתקנים פטרוכימיים אפשר לבנות גם במרחק 10-20 ק''מ מעיר, ולא צריך מרחק גדול יותר כדי למנוע את הסכנות מהם. לא צריך גם לפנות את הכל בבת אחת, אלא בהדרגה. בתור התחלה, במקום לבנות את חוות המיכלים במפרץ, אפשר לבנות אותה במקום לא מאוכלס, והרווח על מחירי הקרקע יהיה עצום.

הבניה לא תהיה על השטח המזוהם של בתי הזיקוק, אשר יהפכו לחלק מפארק הקישון, אלא בשטח של האדמות סביבו, שיהפכו לחלק מעיר הקריות. מדובר בשטח לא של אלפיים דונם בלבד, אלא פי עשר לפחות! אלה הם עשרות אלפי דונמים שמהווים את העתודה המשמעותית האחרונה לבניה במישור החוף של מדינת ישראל. זה שטח עצום שמקיף כיום את בז''ן, אך אי אפשר לעשות עליו כלום כי המתקנים הפטרוכימיים חייבים שוליים בטיחותיים רחבים מאד.

אין ספק שהעתקת בתי הזיקוק למקום אחר תעלה הון רב, ויש הנוקבים במחיר של 10 מילארד שקלים. אך סכום זה עשוי להיות חלק קטן בלבד מתקבולי הממשלה תמורת מכירת הקרקעות של המפעל ושל סביבתו, לאחר שיופשרו לבניה. בנינים במקום בז''ן יצמיחו את מטרופולין חיפה לדרגת מטרופולין תל אביב לפחות.

המדינה יוזמת חוק לבניה של מלונות על קו החוף במקום אחד, ובמקום שני תעשיה כבדה. מישור החוף של מדינת ישראל הוא אחד הצפופים בעולם. מה שנעשה הוא כמו לקחת רכב שטח ולדהור איתו בחוף הים בין המוני המתרחצים. בצפון תל אביב על גבול רמת השרון, בשטח שהיה עד לא מזמן מרכז הפצת הגז הביתי של גוש דן, עומדים לבנות 12 אלף דירות. באותו הזמן, במפרץ חיפה, על שטח דומה, מחליטים להקים חוות מיכלי דלק וגז. זאת אינה שמחה לאיד בלבד. בעידן התמ''א והפינוי-בינוי, שיוצרים חוסר וודאות ארצי בתחום הנדל''ן, מישהו כאן גוזר קופון.

השלטים הבאים צפויים להתנוסס בכל מקרה:
למכירה קרקע מופשרת לבניה במפרץ חיפה, בקרבת שטח תעשיתי לשעבר של בתי הזיקוק.
הקרקע נמצאת בלב מרכזי אוכלוסיה ותעסוקה גדולים, חוף ים, נמל ומרינה, נמלי תעופה בינלאומיים, כבישים מהירים ומסילות רכבת, וסמוך לפארק הקישון והר הכרמל.

השלטים שמתאימים לשטח בתי הזיקוק במפרץ חיפה

נוף אפשרי של שטח בתי הזיקוק

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה

בתי הזיקוק חולשים מרחוק על כל הנוף העירוני בחיפה והמפרץ - מראה משכונת חליסה

גילה ליבני זמיר כותבת ב''עין השביעית'' על הון-שלטון-עיתון בחיפה. להלן הקטע מהמאמר שמבליט צד נוסף בנושא:

''כיוון שהרשויות מיסמסו את האירועים הקשים, המציאות הבלתי נסבלת נותרה הבעיה הפרטית של מאות אלפי תושבים הגרים בחיפה ובמפרץ. ואיפה החיפאים עצמם? חיפה מתאפיינת בכך שהיא עיר שאינה מחוברת לעצמה. הטופוגרפיה והדרך שבה נבנו שכונות מופרדות אינן עוזרות לערבות הדדית. מי שגרים גבוה במעלה ההר או בצדו המערבי חשים מוגנים, ומי רוצה לחשוב על חומרים כימיים מסוכנים, עשן וריחות קשים כשגרים בין עצים ירוקים מול נוף מדהים ביופיו?''

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה, ולכן כדאי להאיר את המציאות החיפאית מזווית נוספת: על פי התרשמותי, תושבי מטרופולין חיפה חולים ברובם, וכל יליד מטרופולין חיפה שגדל, התבגר וחי בה עדיין כיום, הוא בעל תיק עב כרס בקופת חולים. אם הוא חיפאי ובריא מתייחסים אליו כאל פלא מהלך. החיפאי הממוצע נולד עם המנוי לתורים לקופת חולים כי הוא הפך לבשר תותחים של שליטי המטרופולין, שחולשים על שרשרת המפעלים שביניהם הוא מתגורר. אולי הם סומכים על כך שהנוף היפה והארנונה הגבוהה ירפאו את האזרחים. לא פלא שהמחאה החיפאית חלשה. היא חלשה כי החיפאים חלשים, והם חלשים כי הם חיים בסביבה חולה.

אך לא הזיהום בלבד הוא הגורם לעליה המדאיגה בתחלואה. כמשקל נגד לזיהום ניבנו בעבר איצטדיונים לכדורגל בקרית אליעזר וקרית חיים, בתוך האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. לאחר שהאיצטדיון הועבר לדרום העיר, מחוץ למקומו הטבעי, נפער חלל במערכת בריאות הציבור שלתוכו נשאבת אוכלוסיה מקומית במימדי מגפה.

אין סיכוי לכך שהרחבת בתי הזיקוק, נמל המפרץ וחוות מיכלי הדלק המתוכננים, יעזרו במשהו לאוכלוסיה שמתגוררת באזור שממנו צולמה התמונה. להיפך, חיפה צפויה להמשיך וללהתנוון, להמשיך בתהליך של הגירה שלילית של  אוכלוסיה חזקה, ולמשוך לחלל שנוצר אוכלוסיות חלשות מישובי הסביבה, ישובים שסובלים עוד יותר מחיפה מזיהום הסביבה, ומחוסר היכולת לפתח מקורות תעסוקה משמעותיים באזור העצום של ''עוטף בז''ן''. באזור זה מתגוררים יותר ממיליון תושבים, והמפעלים הפטרוכימיים הם בעלי השפעה הרסנית ומשתקת מוחין עליו.

תחקיר חדשות 10 - דלק מסרטן בקריות

מתוך: צדק חברתי - חדר המצב

בשבועות האחרונים עקבנו כאן כמה תכניות שמקודמות באיזור חיפה והקריות, בעיקר בתעשיות זיקוק הנפט, לטובת טייקונים וחברות ממשלתיות, למרות שמדובר באזור שכבר עכשיו נחשב למוכה במגיפת הסרטן. המדובר בתכניות "קרקעות הצפון", "הרחבת בתי הזיקוק" וגם הרחבת הנמל.

תחקיר ששודר לפני כמה חודשים בתכנית המגזין עם אושרת קוטלר, מראה איך החברה הממשלתית תש"ן, מאכסנת נפט ותזקיקיו בקרבה גדולה מאוד לבתי התושבים, ואיך בנייניםשלמים סובלים ממכת סרטן. בנוסף, אפשר לראות בתחקיר עובד לשעבר של החברה, שמראה עד כמה הקרקע באזור מזוהמת, מי התהום מזוהמים, ישנן פליטות רעילות ובעייה קשה במערך כיבוי האש, ודיווח לוקה בחסר של תקלות, וטיוח שלהן. אפילו העובדה שהעיריה ביטלה להם את הרשיון עסק לא עוזרת.

כשסיקרנו את הדיון בנושא קרקעות הצפון, נכחו בו אנשי חברת תש"ן, שאמורה לנהל את מתחם קרקעות הצפון, ולפנות בתמורה את המתחם המזוהם מהתחקיר הזה, כאשר כביכול על הקרקעות שהם יפנו תורחב השכונה. זהו שקר- המקום מזוהם לגמרי, ולטפל בזיהום יעלה הרבה מאוד כסף.

עלינו לדרוש מהאחראים- בעיריות ובממשלה, לקחת אחריות ולנקות את הזיהום שיצרה חברת תש"ן, ולא ליצור מקור זיהום חדש. מה שחשוב להבין שמטרת הרחבת תעשיית הזיקוק הישראלית בתכניות החדשות היא למטרות ייצוא, למדינות כמו יוון שמעדיפות שהזיקוק הרעיל לא יהיה בתחומן, והתוכניות האלו משרתות בעיקר את האחים עופר.

סיכום דיון בועדה להתנגדויות לתכנית קרקעות הצפון-
http://on.fb.me/1Hjf9R7

הפגנה נגד התכניות להרחיב את התעשייה המזהמת-
http://on.fb.me/1Cxn6Ry

לצפייה ביוטיוב-
https://www.youtube.com/watch?v=B6AB4PkG_Ss

הפגנת תושבי הדר

עיתון ''הארץ'' פרסם כתבה נרחבת על הפגנת תושבי הדר, כולל ביטוי נרחב לחוסר האמון שיש בין תושבי השכונה לראש העיר: חוסר האמון והזעם זכו לביטוי נרחב גם ברשתות החברתיות.
בפייסבוק הוקמה קבוצה בשם ''יונה יהב לא הביא אותי להדר'', בעקבות התבטאותו המתנשאת של ראש העיר כלפי המפגינים, אליהם התייחס כאילו הוא האבא שלהם.

יהב הפך את חיפה ל''עיר בהפרעה קבועה''.

להלן קטעים מהכתבה:

"לאצטדיון יש כסף", צעק אחד המפגינים ואחר צעק "השכונה מתפרקת".
"התוכניות יתבצעו בשטח", ניסה יהב להסביר, "אני לא מבין את הצעקות האלה".
הוא הסתובב ועלה בחזרה לבניין העירייה תוך שקהל המפגינים קורא לו קריאות בוז. מיד לאחר מכן פרצו המפגינים בריקודים ותיפופים.

למרות שנדמה ששכונת הדר בחיפה זוכה לפריחה מחודשת בשנים האחרונות מבחינת אוכלוסייה ותרבות, הרי שהתושבים טוענים שהשכונה עצמה מוזנחת, ועל אף פניות חוזרות ונשנות בשנים האחרונות לעירייה לא נעשה די בשביל לשקם את התשתיות.

"בזמן שהעירייה ממשיכה לבנות שכונות חדשות בדרום העיר ובמערבה, השכונות הוותיקות ממשיכות להיות מוזנחות ונשכחות", מספר פעיל במועצת השכונה, אשר לוי. לדבריו, אין תאורה מספקת בגרמי המדרגות שחוצים את השכונה והתושבים נמנעים מללכת בהם בשעות הלילה, המדרכות במצב רעוע בחלק מהשכונה ואי אפשר ללכת עם עגלות תינוקות, תשתיות ניקוז הביוב במערב השכונה לא הוחלפו זה שנים ובעיתות גשם נוצרים "נחלים" ברחבי השכונה וגם בורות שלא בהכרח מתוקנים לאחר מכן. בנוסף טוענים התושבים כי אין מספיק גני משחקים ואלו הקיימים הם ישנים ומוזנחים.

"התברר שלא רק שלא הולכים לעשות עוד דברים, אלא שגם במה שהובטח הולכים לעשות חצי עבודה", אומר פיקס ומצהיר שמבחינת התושבים זה היה הקש ששבר את גב הגמל. "אני אישית יכול לומר שאנחנו נמצאים במצב של אובדן אמון משום שתוכניות שהובטחו ואפילו דברים קריטיים, מבוטלים ויוצאים מתוכניות העבודה", מוסיף לוי. על אובדן האמון נוספת לדבריהם גם העובדה שבעיר מושקעים כל הזמן כספים, רק שהכספים לא מופנים אליהם. "ראינו השקעה של מיליוני שקלים באירועי חוצות ובאצטדיון הכדורגל ובהיכל הספורט ברוממה, ואנחנו שואלים איפה ההשקעה באזרח הקטן שבסך הכול רוצה ללכת על מדרכה נורמלית? זה כמו מדינת עולם שלישית" אומר פיקס.

להמשך קריאת הכתבה ב''הארץ''

נתיב מטרונית קו 3 סביב ואדי ניסנס

נתיב מטרונית קו 3 סביב ואדי ניסנס

לרגל הגשת ההתנגדויות על ידי הציבור הרחב לתוכנית המתאר החדשה של חיפה חפ/2000 מובאת למעלה מפה שמנסה לתקן את מה שהעיריה קלקלה, קלקול נוסף של מערכת רקובה מהיסוד. 
הקלקול שבו מדובר הוא עצירת סלילת נתיב המטרונית של קו 3 ברחוב הנביאים בהדר, וסיומו ברחוב הנביאים בלי להמשיך ולחבר אותו לעיר התחתית ולקוי מטרונית אחרים. 
על פי פרסומי העיריה אין כל אפשרות להמשיך את נתיב המטרונית על פני השטח באזור ואדי ניסנס, ויש צורך בחפירת מנהרה לשם כך.
המפה להלן מראה כי קו 3 של המטרונית יכול להמשיך ולרדת מרחוב הרצל לרחוב שבתאי לוי, ומרחוב שבתאי לוי להמשיך ולרדת ברחוב הציונות, ומשם להגיע לשדרות המגינים ולהתחבר לקוים 1 ו-2.
בדרך מהעיר התחתית להדר יכול קו 3 לעלות מרחוב המגינים לרחוב חורי ולהתחבר למטרונית ברחוב החלוץ.
משרד מהנדס העיר לא השכיל, ככל הנראה, לגלות את האפשרות הפשוטה הזאת, למרות שאזור הואדי נמצא במרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה.
במקום זה נכנעה העיריה, ככל הנראה, ללחצי התושבים בואדי, והותירה את ההזנחה התחבורתית כמו שהיא. גם האוטובוסים הבודדים שעוברים נתקעים בפקק העצום שגורמים הרחובות הצרים ועמוסי התנועה.
הסיבה לקלקול הקבוע של משרד מהנדס העיר ושל ראש העיר בכל הנוגע לתיכנון העירוני בעיר חיפה עצמה היא השותפות בריש גלי שלהם למחדלי איכות הסביבה במפרץ חיפה, אשר מתגלמים בתעשיות הפטרוכימיות ומגרשי המכולות ששטחיהם נמצאים בלב אזורי אוכלוסין והם בעלי ערך קרקע עצום, גם בזכות סמיכותם לחוף הים ומסיבות נוספות. כיוון שהעיריה נותנת ידה לפיתוח תעשיה ונמל בסגנון עולם שלישי במפרץ חיפה, כל מה שנעשה בעיר עצמה הוא בסגנון של שוק הפשפשים, דהיינו הנצחת מחדלים באמצעות התעלמות מהם או עקיפתם על ידי פרוייקטים לקויים. 

קו 3  [בירוק] נקטע בהדר ואינו ממשיך למושבה הגרמנית

מדינת ישראל זקוקה למשבר על מנת לפתור את משבר השימוש המופקר בקרקעות. מצד אחד קיים שימוש בלתי חוקי ובלתי מרוסן בקרקעות ציבור לצרכי בניה של מיגזרי מיעוטים גדולים במדינה, דבר שגרם לכך שהמדינה הפכה ברובה לשטח בנוי, ומצד שני אזרחים נורמטיבים שומרי חוק מתקשים לרכוש דירה בבנין מגורים מתוכנן ובסביבה מתוכננת, מחמת מחירי הדירות המופקעים.

במקום פיתרון של פינוי בכוח לכל מי שבנו ללא חוק על קרקעות המדינה, הממשלה נכנעת ללחצים פוליטיים ומטאטאת את הנושא אל מתחת לשטיח. לאזרחים הנורמטיבים היא מציעה, לעומת זאת, פיתרון קלוקל בדמות הפשרת קרקעות חקלאיות יקרות בשולי הערים ובניה בתכנון חפוז ולא מבוקר, תחת כינוי זה או אחר.

הפוליטיקאים במגזר המקומי למדו היטב מהממשלה וגם הם נוהגים איפה ואיפה באזרחי הערים בהם הם שולטים. בחיפה הקים ראש העיר יונה יהב בשנים האחרונות מערכת תחבורה ציבורית, המטרונית, אשר מסלוליה עוברים בשכונת הדר בחלק היהודי, שבו יש בנינים מהודרים רבים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, תוך הפקעת שטחי מדרכה וחנייה ועבודות תשתית שנמשכו שנים רבות במהלך הלילות וגרמו סבל רב ונזק בלתי הפיך לתושבים.

עבודות התשתית של יצירת מסלולי התחבורה הציבורית החדשים נעצרו, כבמטה קסם, בשולי שכונת ואדי ניסנאס שבמרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה המפואר, למרות שבשולי הואדי, ברחובות חורי והציונות בואכה שדרות המגינים דרך כיכר אמיל חביבי, עובר נתיב התחבורה החיוני, הקצר והיעיל ביותר, בין העיר התחתית להדר. התכנון העירוני קפא במקום מקידמת דנא, וציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית בין הדר לעיר נאלצים לעקוף את הואדי בדרכים פתלתלות, מה שמאריך ומסרבל מאד את נסיעותיהם היומיומיות של תושבים רבים. ההשקעה הנדרשת על מנת להפוך את השכונה לפינת חמד של תחבורה ציבורית היא מינימלית, ומסתכמת בעיקר בביטול מקומות חניה לאורך הצירים הפקוקים. בנוסף, בואדי ניסנאס רוב הבתים הם ישנים מאד, בעלי קומה אחת ומראה של סלאמס ונדרשת באזור תוכנית פינוי-בינוי אינטנסיבית. למרות זאת ראש העיר מעדיף, כנראה מחשש ללחצים פוליטיים, להתעלם מהנושא ולהשאיר את המצב על כנו לעתיד הנראה לעין, תוך התהדרות בתוכניות אחרות שאותן ביצע במקומות פחות רגישים מבחינתו.

דוח מבקר המדינה על הקמת איצטדיון עופר

דוח מבקר המדינה על הקמת איצטדיון עופר

יש בדוח די ביקורת, שמתמקדת בכך שהשינויים בהיקף בניית וייעוד האיצטדיון לא הובאו לידיעת מועצת העיר, כדי להביא להדחת יונה יהב לאלתר, וזאת באמצעות פעילות נכונה של האופוזיציה במועצת עירית חיפה.

ברצוני לשתף את הקוראים בביקורת אישית שנוספת על אלו שהעליתי בעבר, וזאת לאחר סיורים אחדים באתר האיצטדיון הבנוי, שמגרשי החניה שלו פתוחים לנסיעה ברכב פרטי כמו בכל כביש רגיל. מומלץ לנסוע סביב האיצטדיון במגרשי החניה הרבים והגדולים שלו, שמכילים למעלה משלושת אלפים מקומות חניה, ולהתרשם מהשיממון הרב שיש בהם, לעומת הצפיפות הרבה במגרשי החניה הסמוכים של שער הכרמל וקניון חיפה.

במקצוע השיווק המושג המרכזי לקביעת ערך מקום הוא 'גורם המיקום', שמחושב על פי שטח החזית של המבנה לעומת כמות התנועה שעוברת מולו. גורם המיקום של איצטדיון חיפה הוא בדרגה גבוהה מאד, ומצדיק הקמת מבני עסקים שהיקף התנועה שבהם הוא אינטנסיבי מאד.

בשפה פשוטה, מיקום האיצטדיון מצדיק הקמת עסקים שתחלופת המכוניות במגרשי החניה שלהן היא של מכוניות אחדות ליום, כאשר כל מכונית שיוצאת גם מזכה את בעלי העסק בפידיון כספי מכובד, לאחר שהועמסה בכל טוב. באיצטדיון זה הצפי של החניות בכל מקום חניה הוא למכונית בודדת, לשעות אחדות, ולמספר פעמים זעום בכל חודש, כאשר גם הפידיון מכל מכונית הוא נמוך, כי בעלי המכוניות קנו כרטיס למשחק כדורגל. 

המבקר לא התייחס למחדל השערוריתי הזה, והסתפק בבדיקת הכשלים בתהליכי הקמת האיצטדיון בלבד.

אני מצר על כך שלא העליתי בשעתו, בעת ההתנגדות להקמת האיצטדיון, את הנושא הזה. קיויתי בליבי כי יבוא מומחה מטעם האקדמיה ויעיד על כך.

כולנו משלמים על כך כיום במזומן, ראה ארנונה, בנוסף על ההזנחה האקולוגית שנגרמה למפרץ חיפה כתוצאה מאי הקמת האיצטדיון במקום הראוי לו בלב המטרופולין בפארק הקישון.

דוח המבקר קובע שאיצטדיון זה מיועד לשמש גם כמרכז מסחרי. נראה כי מ'רוב עצים לא רואים את היער', והניסיון להגדיר איצטדיון גם כמרכז מסחרי הוא בבחינת פתיחת 'חלון אוברטון', שמטרתו להכשיר את השרץ. בעתיד הנראה לעין מגרשי החניה של האצטדיון יהיו שוממים בכמעט מאה אחוז של הזמן, לעומת תפוסה של כמעט מאה אחוז במגרשים הסמוכים.

עוז לתמורה - במפרץ חיפה

עוז לתמורה - במפרץ חיפה

שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים, יוני 2014

*קראתם? הסכמתם? הפיצו ברבים.

תהא זו תרומתכם לקידום המהלך.

שורות אלו נכתבו עוד לפני רצף התקלות האחרונות במפעלי מפרץ חיפה, שבעבר עסקתי בתכנונם.

היום, לאחר שהגולם קם על יוצריו וסביבתו, המציאות מכתיבה לנו מסקנה שאין להדחיק אותה עוד:

התעשיה הפטרוכימית במפרץ חיפה מיצתה את עצמה!

בין הראשונים להכיר בכך היה מי אם לא נשיא התאחדות התעשיינים בחיפה והצפון, מר מיקי שרן,

בראיון מקומוני ל"כלבו" 23.7.2010: "אנחנו לא צריכים את התעשיה המזהמת בחיפה"! מבלי שדבריו

הפריעו לעמיתיו לבחור בו לקדנציה שניה...

מפרץ חיפה - זה החור השחור בין עיר הכרמל, לעיר הקריות. האזור הרעיל, הדליק והנפיץ במדינה.

נפות חיפה ועכו הן שיאניות התחלואה בסרטן, והחריגה עדיין במגמת עליה לפי דו"ח משרד הבריאות,

זאת בנוסף לחריגה גם במחלות לב ודרכי הנשימה.

זיהום האויר מתעשיה, הגורם העיקרי לייחס אליו חריגות אלו, אמנם פחת בזכות המעבר לגז טבעי,

אך צפוי לגדול שוב, "בזכות" גידול מתוכנן פי 3 של בז"ן ומפעלים נוספים. ניטור הפליטות חלקי ביותר,

וגם מה שלכאורה עומד בתקן החוקי, בפועל חורג מהתקן הבריאותי, לעיתים במאות אחוזים.

בחיפה ו"עוטף מפרץ", 4% משטח המדינה, מרוכזים 25% מהמפעלים המסוכנים. רוב זיהום האויר

באזור מגיע מהם, בניגוד ליתר הערים, בהן רובו מתחבורה. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמות

הפליטות המסרטנות במחוז חיפה, מגיעה ל-30.4 ק"ג בשנה לקמ"ר, לעומת 5.3 ק"ג במחוזות אחרים.

"תרומת" הזיהום התעשייתי לתחלואה החריגה הוכחה באופן מובהק במחקרים מדעיים בלתי תלויים,

אם כי מוכחשת עדיין בתסקירים ונספחים, שהוכנו מטעם ובמימון המפעלים.

בז"ן מדווחים על השקעת מיליארד ש' באיכות סביבה, אבל רק עשרות מיליונים מתוכם "סביבתיים"

באמת, וגם זה לא בהתנדבות, אלא לאחר דרישות במפגיע של המשרד להגנת הסביבה. היתר מושקע

במעבר לגז טבעי, יותר להגדלת הייצור מאשר להפחתת הזיהום. ובינתיים

הכל חונקים אלה את אלה:

המפעלים את הסביבה ותושביה בפליטותיהם, והציבור את המפעלים בדרישותיו הסביבתיות הגורמות

להתייקרות הייצור. התעשיה סופגת אש, ומחזירה באש משלה, תרתי-משמע...

כל הקונגלומרט הפטרוכימי הזה שוכן בליבו של מטרופולין מאוכלס בצפיפות. להרגעת הציבור הציגו

בתי זיקוק ליד ערים באירופה, אולם אף אחד מהם אינו מאויים ע"י עשרות אלפי טילים, שחלקם ינחתו

בוודאות במיתחם בז"ן, ראשון בבנק המטרות של כל אויב. לא בכדי המליצה ועדת שפיר כפתרון לטווח

ארוך על הרחקת המפעלים, ועד אז היערכות לאפר"ן, ארוע פתע רב נפגעים, לא אם, אלא כאשר יקרה,

במצבי מלחמה, רעידת אדמה, או "רק" תאונת עבודה. בז"ן הציגו מענה גם לאיום הטילים: כיפת ברזל!

בלי לצרף הסבר איך מערכת זו, המגמגמת מול קסאמים בודדים בדרום, תעמוד מול יותר מטחי טילים,

יותר מדוייקים, מהצפון. והרי גם אלה שיחטיאו, יפגעו בישובי סובב בז"ן! בכל זאת "פתרונות" מסוג זה

הספיקו לדחיית רוב ההתנגדויות, ולאישור התכנית להגדלת בז"ן פי 3.

חיפה "מותקפת" מכל עבר ע"י מגה-תכניות, בתוכן הגדלת בז"ן, נמל המפרץ, וחישמול הרכבת. לכולן

מכנה משותף - הן מתעלמות ואף פוגעות במרחב חיפה ותושביו. גם חיפה יזמה תכנית מיתאר חדשה,

אולם החור השחור של המפרץ נעקר מתוכה והפך למובלעת לבנה, מחוץ לתחום לחיפאים. אנו רשאים

לסבול את מיפגעיו, בלי להתערב בתכנונו. לכן עלינו לוותר הפעם על זכות השתיקה, לנצל הזדמנות של

אחת ל-80 שנה, ולדרוש: החזירו לחיפה את המפרץ, ואנו נחדש את פניו! עד מתי נמתין לילד מהאגדה

שיאמר את האמת? אני מוכן להגיד בקול מה שרבים הבינו כבר בסתר ליבם, ולספוג את קיתונות הלעג,

כמו לפני 13 שנים, כאשר הגשתי את הערר נגד מיכל האמוניה...

השידוך הכפוי בין התעשיה לאוכלוסיה, למען אינטרסים זרים, של שילטון זר בעבר, ובעלי עניין היום,

יכול וחייב לבוא לקיצו, לטובת שני הצדדים!

יש המציגים את מיפגעי מפרץ חיפה כמיתוס ש"הירוקים" מנפחים, אולם המיתוס האמיתי הינו הצגת

המפעלים כמנוף כלכלי ותעסוקתי, המציל אותנו כביכול מחרפת אבטלה. טענה זו מופרכת ע"י פריחתה

הכלכלית של המדינה השכנה מדרום, "מדינת תל-אביב", עתירת התעסוקה גם בלי תעשיה פטרוכימית.

העתקת המפעלים מהאזור תאפשר לפתח גם בו ענפי כלכלה ותעסוקה חלופיים, אטרקטיביים לצעירינו,

ידידותיים לאדם ולסביבה. אולם לא פחות מכך תקדם ותפתח את... התעשיה עצמה! כי מיטת סדום זו

של מפרץ חיפה, מוגבלת בשטח ובתקינה מחמירה, צרה מלהכיל צרה זו של תעשיה ואוכלוסיה גם יחד,

זו רוצה להוסיף ולהתפתח, ואלה רוצים איכות חיים, בריאות ובטיחות.

תכנית בז"ן מתיימרת לאפשר למפעלים "התחדשות", אולם בפועל היא תגזור התיישנות, עליהם ועל

מטרופולין חיפה כולו. התנתקות תהיה לברכה לשני הצדדים, WIN-WIN במלוא מובנו. מה חבל שראשי

התעשיה והעיריה טרם הפנימו זאת, נרתעים משינוי ב"משמרת" שלהם, ומגוננים על המפעלים במיקום

הגרוע ביותר עבורם. בכך הם רק דוחים מהלך בלתי נמנע לטובתם, שהוא כבר מעבר לשיקול דעת.

המפעלים לא יועתקו מהמפרץ בכפיה מכוח צווים, אולם בתור התחלה אין לאשר להם כל בינוי נוסף,

שכן יהיה זה מעשה חלם להכביד ולייקר בכך את העתקתם. במקביל יש לאתר אזורים יותר מתאימים,

שאליהם יועתקו המפעלים הראויים, שהרי לא לכולם יש הצדקה ומקום בארצנו הקטנטונת והצפופונת.

ייבוא נפט גולמי לזיקוק בישראל משתלם לבעלי בז"ן, ואת החשבון משאירים על השולחן, לתשלום ע"י

הציבור, בכספו ובבריאותו. עדיף לייבא דלק מזוקק מן המוכן, כמו את המכוניות הצורכות אותו. למשק

המקומי יש מספיק יתרונות יחסיים להתמקד בהם, במקום תחומים חסרוניים כה בעייתיים.

מדובר בתהליך ממושך, על ציר זמן רב-רב-שנתי, שחייב להתבצע תוך התחשבות יתרה וסיוע מירבי

למפעלים ובעליהם. ציר הזמן יאפשר גם לאזור חיפה לעבור את ההסבה וההתאמות הדרושות, ולצלוח

בהצלחה את תקופת המעבר. דווקא משום שמדובר בתהליך ארוך, יש להתחיל בו מוקדם ככל האפשר,

ומוטב ביזמתנו, מאשר לאור ברקים ולקול רעמים מגבול הצפון...

לפני שדוחים בביטול את חזון התחדשות מפרץ חיפה, בטענה שהוא נאיבי, הזוי, ובלתי ריאלי, מומלץ

לעשות היכרות עם אזורי תעשיה יותר בעייתיים באירופה, שעברו בהצלחה תהליך דומה, וכל הספקנים

מודים בכך היום. גם את התעשיה הפטרוכימית במפרץ חיפה אין לקדש עוד רק מפני ש"היא כבר כאן"...

מטרופולין חיפה חייב להתמיד ב"הסבה מקצועית", למו"פ ותעשית ה"קלינטק" בהן ישראל בין המובילות

בעולם, ולתעסוקה נקיה עתירת ידע. חזית הים התיירותית במערב הנמל, היא לבדה, יכולה תספק יותר

מקומות עבודה מבז"ן. מי עוד לא אמר "ברצלונה"? תכניות פינוי-בינוי להתחדשות אזורי מגורים, ניתנות

ליישום גם בגירסה תעשייתית: פינוי מהמפרץ - בינוי במקום יותר מתאים.

זו אינה "החלטה אמיצה" מהסוג שנבחרי ציבור נרתעים ממנה כמו מאש, אלא זהירה ואחראית. דווקא

הגדלת בז"ן היא החלטה נועזת, עד כדי הימור הרפתקני, לאור חומרת הסיכונים.

התחדשות המפרץ היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. דרושים עוד מהלכים, בהם מינהור מסילת החוף,

מסילה לשינוע החומ"ס מזרחה מהעיר, חיבור חיפה לחופיה ולחזית הים שלה, ופיתוח מבוקר של הנמל

לצרכיו האמיתיים. אולם התחדשות מפרץ חיפה - היא המפתח להתחדשות חיפה, והמטרופולין כולו.

זהו אתגר פתוח, בהמתנה למנהיג מקומי מזן אחר, "נקי כפיים ובר לבב", משוחרר מקשרי הון-שילטון,

שיהיה מחוייב רק לתושביו ולצרכי הדורות הבאים, ויראה במשימות אלו את מפעל חייו וחיינו.

שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים

בשם האהבה - נופת הצופים של רבקה יהב מול חורבן חיפה

פוסט זה מעמת בין קליפ דיוקן עצמי של פרופסור רבקה יהב שמתמחה בנושא 'אהבה' באוניברסיטת חיפה, לעומת תיאור של חורבן שכונת הדר בחיפה והטרגדיה של תושביה בימי בעלה ראש העיר יונה יהב.



זה לעומת זה:

מתוך פוסט מוזיאון התרבות של חיפה בבלוג תרבות ואכילה

...ביום ששי כשהסתובבנו בשוק תלפיות וברחוב החלוץ, פגשנו רבים מבין הסוחרים שנמצאים באזור כבר עשרות שנים וידעו ימים טובים. המיקום שלהם לפני עשרות שנים עד לפני אף כ-15 שנה היה אסטרטגי לחלוטין: עבור כל הבאים לשוק מרחבי המטרופולין והעיר, חנויות המציעות סחורה נדרשת במחירים זולים ושווים לכל נפש.

תחילה היו אלו הקניונים שחיסלו את המסחר ושאבו את כולם לרשתות הגדולות והתל אביביות ששולחות גרורות בכל מקום בארץ ובשיווק אגרסיבי ועתיר משאבים, יוצרות עדיפות על פני החנויות המקומיות.

זהו אובדן גדולתם של בעלי המלאכה בעידן של קנה וזרוק.

לאחר מכן היו אלו עבודות התשתית המתמשכות שנים על שנים שחיסלו את מה שנותר ויצרו מציאות שבה אנשים כבר לא מגיעים למקום. קשה, מסוכן, רועש מאוד ומלוכלך.

כיום, לאחר שהאמון אבד לחלוטין וגם ההרגל עשה את שלו, עומדים הסוחרים באותו מקום בייאוש גדול ולא יודעים איך בכלל הולכים קדימה אם בכלל, ואיזה עתיד אם בכלל נכון לרחובות המשופצים שבהם נהרסה הכלכלה והמהות ששכנה בהם כל כך הרבה שנים.

משבר האנרגיה ומשבר הדיור - הכל הוא כמו תמונה אימפרסיוניסטית

משבר האנרגיה העולמי שפרץ בעיקבות מלחמת יום הכיפורים מעיד עד כמה האנושות זקוקה לכוח עליון על מנת לתקן את דרכיה. אלמלא המשבר היו מחירי הנפט כיום זולים הרבה יותר, ולכן גם התחממות כדור הארץ מואצת הרבה יותר.

יתכן שהאנושות, ומדינת ישראל בפרט, זקוקים למשבר דומה על מנת לפתור את משבר השימוש המופקר בקרקעות. מצד אחד קיים שימוש בלתי חוקי ובלתי מרוסן בקרקעות ציבור לצרכי בניה של מיגזרי מיעוטים גדולים במדינה, דבר שגרם לכך שהמדינה הפכה ברובה לשטח בנוי, ומצד שני אזרחים נורמטיבים שומרי חוק מתקשים לרכוש דירה בבנין מגורים מתוכנן ובסביבה מתוכננת, מחמת מחירי הדירות המופקעים.

במקום פיתרון של פינוי בכוח לכל מי שבנו ללא חוק על קרקעות המדינה, הממשלה נכנעת ללחצים פוליטיים ומטאטאת את הנושא אל מתחת לשטיח. לאזרחים הנורמטיבים היא מציעה, לעומת זאת, פיתרון קלוקל בדמות הפשרת קרקעות חקלאיות יקרות בשולי הערים ובניה בתכנון חפוז ולא מבוקר, תחת כינוי זה או אחר.

הפוליטיקאים במגזר המקומי למדו היטב מהממשלה וגם הם נוהגים איפה ואיפה באזרחי הערים בהם הם שולטים. לדוגמא, בחיפה הקים ראש העיר יונה יהב בשנים האחרונות מערכת תחבורה ציבורית, המטרונית, אשר מסלוליה עוברים בשכונת הדר בחלק היהודי, שבו יש בנינים מהודרים רבים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, תוך הפקעת שטחי מדרכה וחנייה ועבודות תשתית שנמשכו שנים רבות במהלך הלילות וגרמו סבל רב ונזק בלתי הפיך לתושבים.

עבודות התשתית של יצירת מסלולי התחבורה הציבורית החדשים נעצרו, כבמטה קסם, בשולי שכונת ואדי ניסנאס שבמרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה המפואר, למרות שבשולי הואדי, ברחובות חורי והציונות בואכה שדרות המגינים דרך כיכר אמיל חביבי, עובר נתיב התחבורה החיוני, הקצר והיעיל ביותר, בין העיר התחתית להדר. התכנון העירוני קפא במקום מקידמת דנא, וציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית בין הדר לעיר נאלצים לעקוף את הואדי בדרכים פתלתלות, מה שמאריך ומסרבל מאד את נסיעותיהם היומיומיות של תושבים רבים. ההשקעה הנדרשת על מנת להפוך את השכונה לפינת חמד של תחבורה ציבורית היא מינימלית, ומסתכמת בעיקר בביטול מקומות חניה לאורך הצירים הפקוקים. בנוסף, בואדי ניסנאס רוב הבתים הם ישנים מאד, בעלי קומה אחת ומראה של סלאמס ונדרשת באזור תוכנית פינוי-בינוי אינטנסיבית. למרות זאת ראש העיר מעדיף, כנראה מחשש ללחצים פוליטיים, להתעלם מהנושא ולהשאיר את המצב על כנו לעתיד הנראה לעין, תוך התהדרות בתוכניות אחרות שאותן ביצע במקומות פחות רגישים מבחינתו.