האצטדיון על שם משלמי הארנונה של חיפה

על פי החישובים, אצטדיון סמי עופר הוא אחד מחמשת האצטדיונים בני 30,000 המושבים הכי יקרים בעולם.

משמעות הקמת איצטדיון הכדורגל בדרום העיר לאור חשיבות הספורט בימינו

יונה יהב וחבורתו החליטו לפני כעשר שנים, על רקע אולימפיאדת בייג'ינג 2008, והצלחותיה של מכבי חיפה בגביע אירופה, על הקמת האיצטדיון המוזהב החדש לכדורגל בדרום העיר. מדובר באזור יוקרתי ויקר, שמתאים להקמת שכונות מגורים, משרדי הייטק וקניוני מסחר. הם עשו זאת בצעד פופוליסטי מחושב שנועד מבחינתם להקנות להם את אהדת הציבור הרחב והתקשורת. הציבור עוסק בנושא הספורט, והכדורגל בפרט, באורח אינטנסיבי, כמו שמתואר בציטוטים מהמאמר המדעי שמצורף, שמתאר את הספורט כ''אופיום החדש להמונים''. הבחירה במיקום החדש היתה על חשבון המיקום הטבעי בלב המטרופולין, באזור פארק הקישון, שבו יש קרקע זולה יחסית שאינה מתאימה לשימושים יוקרתיים. היתה זאת בחירה צינית במיוחד מכיוון שגילמה בתוכה גם את הפקרת איכות הסביבה באזור מפרץ חיפה, במקביל למינוף הקריירה הפוליטית של יהב על חשבון משלמי המיסים. כיום אנו רואים כי האיצטדיון בדרום העיר יצר חלל במערכת הבריאות הציבורית של לב המטרופולין, אזור שבו חיים רוב תושבי חיפה והקריות, חלל בריאותי שאליו נשאבים התושבים במימדי מגיפה. אך יהב, אשף התיקשורת, גם בנה בעיקבות הצעד הפופוליסטי מקור משלו לקתרזיס רגשי ותשוקה רוחנית. הוא חילחל לתודעה הלאומית, ויצר את העדשה שדרכה בוחנים את כל הנושאים שבהם הוא עוסק.

חשיבות הספורט בימינו

מקור:   “Beijing 2008: Preparing for Glory - Chinese Challenge in the Chinese Century" - עמ' 65-75

הספורט בימינו נמצא בכל מקום. הוא נמצא בכל מקום כמו המלחמות. הוא אחת מצורות הביטוי החשובות ביותר של המאה ה-21. כזאת היא עוצמתו הפוליטית, התרבותית, הכלכלית, הרוחנית, והאסתטית. הספורט הוא ביטוי מפתה של ''הכפר הגלובאלי''. הוא האופיום החדש להמונים. הוא אח, מהחוויות המרכזיות בעולם המודרני. כוח משיכתו מפתיע את המסתגרים בדלת אמותיהם בלבד. כוח משיכתו מקיף את כדור הארץ. בלי להגזים, הספורט הוא מראה' שמולה עמים וקהילות, גברים ונשים, בוחנים את עצמם. לעיתים ההשתקפות במראה היא בהירה, לעיתים היא כהה, לעיתים היא מעוותת, ולעיתים היא מוגדלת. המראה המטאפורית הזאת היא מקור להתלהבות או לדיכאון המוני, בטחון וחוסר בטחון, גאווה והשפלה, ידידות ועוינות. הספורט, עבור רבים, החליף את את הדתות כמקור לקתרזיס רגשי ותשוקה רוחנית. עבור רבים, כיוון שהוא אחד מחוויות הילדות הזכורות ביותר, הוא חלחל לאוצרות הזיכרון, תוך שהוא מעצב התלהבויות ומשרת פנטסיות. הוא משלב זיכרון ותשוקה. ספורט, בנוסף לכך, עשוי להיות העדשה שדרכה בוחנים את הנושאים המרכזיים במדעי המדינה ובמדעי החברה: דמוקרטיה ועריצות, והתנועות הגדולות הקשורות בהן של סוציאליזם, פאשיזם, קומוניזם, וקפיטליזם, וכמוכן לכידות או התפוררות פוליטית, רפורמות חברתיות ויציבות חברתית. הסיפור של הספורט המודרני הוא הסיפור של העולם המודרני בזעיר אנפין. מארג מודרני גלובאלי שנארג באופן תמידי. יותר מכך, הלאומן והאימפריאליסט, הפילוסוף והפוליטיקאי, הרדיקלי והשמרן, רואים כולם בספורט ביטוי של הזהות הלאומית, המעמד, והעליונות. לבסוף, עבור מיליונים אינספור של אנשים הספורט הוא מסגרת אישית לשאיפות, הכרה, רווחה, והנאה.

דוח מבקר המדינה על הקמת איצטדיון עופר

דוח מבקר המדינה על הקמת איצטדיון עופר

יש בדוח די ביקורת, שמתמקדת בכך שהשינויים בהיקף בניית וייעוד האיצטדיון לא הובאו לידיעת מועצת העיר, כדי להביא להדחת יונה יהב לאלתר, וזאת באמצעות פעילות נכונה של האופוזיציה במועצת עירית חיפה.

ברצוני לשתף את הקוראים בביקורת אישית שנוספת על אלו שהעליתי בעבר, וזאת לאחר סיורים אחדים באתר האיצטדיון הבנוי, שמגרשי החניה שלו פתוחים לנסיעה ברכב פרטי כמו בכל כביש רגיל. מומלץ לנסוע סביב האיצטדיון במגרשי החניה הרבים והגדולים שלו, שמכילים למעלה משלושת אלפים מקומות חניה, ולהתרשם מהשיממון הרב שיש בהם, לעומת הצפיפות הרבה במגרשי החניה הסמוכים של שער הכרמל וקניון חיפה.

במקצוע השיווק המושג המרכזי לקביעת ערך מקום הוא 'גורם המיקום', שמחושב על פי שטח החזית של המבנה לעומת כמות התנועה שעוברת מולו. גורם המיקום של איצטדיון חיפה הוא בדרגה גבוהה מאד, ומצדיק הקמת מבני עסקים שהיקף התנועה שבהם הוא אינטנסיבי מאד.

בשפה פשוטה, מיקום האיצטדיון מצדיק הקמת עסקים שתחלופת המכוניות במגרשי החניה שלהן היא של מכוניות אחדות ליום, כאשר כל מכונית שיוצאת גם מזכה את בעלי העסק בפידיון כספי מכובד, לאחר שהועמסה בכל טוב. באיצטדיון זה הצפי של החניות בכל מקום חניה הוא למכונית בודדת, לשעות אחדות, ולמספר פעמים זעום בכל חודש, כאשר גם הפידיון מכל מכונית הוא נמוך, כי בעלי המכוניות קנו כרטיס למשחק כדורגל. 

המבקר לא התייחס למחדל השערוריתי הזה, והסתפק בבדיקת הכשלים בתהליכי הקמת האיצטדיון בלבד.

אני מצר על כך שלא העליתי בשעתו, בעת ההתנגדות להקמת האיצטדיון, את הנושא הזה. קיויתי בליבי כי יבוא מומחה מטעם האקדמיה ויעיד על כך.

כולנו משלמים על כך כיום במזומן, ראה ארנונה, בנוסף על ההזנחה האקולוגית שנגרמה למפרץ חיפה כתוצאה מאי הקמת האיצטדיון במקום הראוי לו בלב המטרופולין בפארק הקישון.

דוח המבקר קובע שאיצטדיון זה מיועד לשמש גם כמרכז מסחרי. נראה כי מ'רוב עצים לא רואים את היער', והניסיון להגדיר איצטדיון גם כמרכז מסחרי הוא בבחינת פתיחת 'חלון אוברטון', שמטרתו להכשיר את השרץ. בעתיד הנראה לעין מגרשי החניה של האצטדיון יהיו שוממים בכמעט מאה אחוז של הזמן, לעומת תפוסה של כמעט מאה אחוז במגרשים הסמוכים.

החניונים המסוכנים של האצטדיון החדש בדרום חיפה

בעיתון 'כלבו' פורסמה בשבוע שעבר מפת החניונים שמציעה העיריה למבקרי האיצטדיון החדש. החניון שצמוד לאיצטדיון הוא קטן ומיועד בעיקר לעובדיו, ואילו לקהל המבקרים מציע העיריה חניונים שהם על פי המפה שפירסמה 'בסביבה הקרובה'. העיריה גם מפרטת למי מתאים כל חניון: לבאים מהכרמל, מהצפון, ומהדרום.

לכאורה הכל טוב ויפה, ומדובר בניצול ראוי של תשתיות קיימות. אך מי שמכיר את הסביבה היטב, יודע כי למעשה אף אחד מהחניונים אינו נמצא בקרבה ראויה לאיצטדיון, וחלק הארי ממנו אף נמצא במרחק שהופך את ההגעה הרגלית לממושכת, מסובכת ומסוכנת. דבר זה הופך את המפה שפירסמה העיריה לאחיזת עיניים. זאת בפרט כאשר חלק גדול מהמבקרים באיצטדיון יהיו בני נוער צעירים, נלהבים ואף משולהבים, שיגיעו מרחבי הארץ בשעות הלילה כשהם נוהגים במכוניות פרטיות ומלווים בחברים, באחת מחוויות הנהיגה הראשונות והמכוננות שלהם.

בתמונות להלן נראות שתי מפות: העליונה היא מפת העיריה, שבה מסומנים החניונים בגדול, כאשר בולט ביניהם מקבץ חניוני האיצטדיון. המפה התחתונה היא צילום אויר של 'גוגל' טרם הוקם האיצטדיון, בשלב בו עדיין ישרו את השטח. שטח זה נראה בבירור במרכז תחתית התמונה, וכמו כן ברורים, כאמצעי זיהוי, חוף הים במערב ומרכז הקונגרסים מעל למרכז התמונה.

בקו נקודות כחול מסומן המרחק בין החניון הגדול ביותר שמציעה העיריה, חניון מרכז הקונגרסים ברחוב קדושי יאסי, לאיצטדיון עצמו שברחוב רוטנברג.  חניון זה מוצע למגיעים דרך מנהרות הכרמל ומדרך פרויד. המרחק, על פי גוגל, הוא 1.5 קילומטרים ומשך ההליכה 18 דקות. מרחק זה הוא הרבה מעבר לסביר עבור קהל מבקרי האיצטדיון. 

הרחק אחרי חניון מרכז הקונגרסים, מעבר להררי חושך ממש, מציעה העיריה גם את חניוני מגרשי הטניס, אכסניית הנוער ובית העלמין...

חניונים אחרים, קרובים יותר, כמו חניון אינטל וקניון חיפה, נמצאים במרחק של כ-1 קילומטר, שהוא בלתי סביר בעליל.
חניון קניון חיפה, וחניוני מרכזי הקניות הנוספים קסטרא ושער הכרמל שסמוכים יותר לאיצטדיון, מלאים תמיד בכלי רכב של לקוחות בשעות הערב והלילה.

מי שיגיעו במטרונית קו 1, שמוצעת כאלטרנטיבה הקוסמת כיוון שתאריך את הקו במיוחד עד לאיצטדיון, יצטרכו לחצות את כביש דרך 4 שבין חיפה לטירת הכרמל שהוא עורק תחבורה רחב וסואן במיוחד.

את כביש דרך 4, ואת כביש דרך פרויד שרחב וסואן באותה המידה, יצטרכו לחצות רוב באי האיצטדיון שיחנו באחד ממגרשי החניה שפורטו במפת העיריה. על מנת לחצות כבישים אלה בבטחה יהיה על הולכי הרגל להמתין במשך דקות ארוכות לאור הירוק ברמזור שבמעבר החציה. 

פיקנטית במיוחד היא החניה שמציעה העיריה בחניון תחנת הרכבת בחוף דדו [P16-P22]. מי שיגיע לחניונים אלה יצטרך לחצות את המנהרה המוזנחת שמתחת לפסי הרכבת ולהגיע אל תחנת המטרונית שבתחנה המרכזית, מרחק של קרוב ל-10 דקות הליכה. לאחר שיעלה למטרונית, ויסע במשך דקות אחדות, הוא ירד בתחנה המיוחדת שתוקם לכבוד האירוע בלבד, בכביש 4 צמוד לשער הכרמל. לאחר מכן הוא יצטרך לחצות את כביש 4. בהנחה שהוא קנה כרטיס ליציע המערבי, הוא יצטרך גם להקיף את האיצטדיון כולו בטרם יזכה לשבת בכסא המיוחל. משך הזמן לביצוע אופטימלי של המסלול הוא כחצי שעה.

כל הדרכים מהחניונים מובילות לכניסה המרכזית לאיצטדיון, בפינה הצפונית מערבית צמוד לכביש 4. בצידו השני, הדרומי והמזרחי של האיצטדיון, אין כמעט מקומות חניה. מי שקנו כרטיסים ליציעים בצדדים אלה, יצטרכו ללכת מרחק הליכה רב על מנת להקיף את האיצטדיון כולו. בעיה זאת פוסלת את אפשרות הביקור עבור כל מי שיש לו קשיי הליכה, ותגרום לחוויה מביכה ואבסורדית לכל מי שקנה כרטיס במיטב כספו, אך יצטרך לכתת את רגליו במאמץ ההקפה. 

מפת חניוני האיצטדיון שמציעה העיריה

צילום אויר של אזור האיצטדיון, שהוא המגרש במרכז תחתית התמונה .
הקו בנקודות כחולות הוא מסלול ההליכה מחניון מרכז הקונגרסים.

לקריאה נוספת: פתרונות התחבורה באצטדיון במת"ם: כשלון ידוע מראש

המטרונית היא הצלחה מסחררת

נסעתי היום בקו המטרונית מהדר לקרית ים וחזרה והתרשמתי שמדובר בערוץ תחבורה שישנה את כללי המשחק במטרופולין חיפה. בעבר היתה קיימת תורה שלמה, שעברה מאב לבן, כיצד להגיע מחיפה לפאתי הקריות. היה נדרש שימוש מורכב בכבישים ובערוצי תחבורה שונים והנסיעה נמשכה שעות. כיום כל ילד יכול להגיע בקלות מקצה אחד של המטרופולין לקצהו השני.

המטרונית עצמה נוחה למדי לנסיעה, אך לא באותה המידה כמו הרכבת הקלה בירושליים. ברכבת הקלה הנסיעה היא ממש רכה למשעי, ולא מורגשת כל טלטלה בדרך. במטרונית, לעומת זאת, הטלטלה רבה. זאת בעיקר בגלל המבנה המפרקי עם שלושה מתלי גלגלים, שגורם לתנודתיות יתר. בנסיעה ישב לידי אדם שהוא גם בעל רישיון להשטת יאכטות וחזר לפני ימים אחדים משיט ממושך. סיפרתי לו שאני חושש לקבל מחלת ים והוא אמר שיש פיתרון רפואי לכך, צמידים אלסטיים שנקראים SEA BAND שעולים 60 שקלים ונמכרים בכל בתי המרקחת. הצמידים פועלים בשיטת הדיקור של הרפואה הסינית ומפעילים לחץ על מפרקי כף היד באמצעות דוקרנים. הדבר מרפא את מחלת הים, שחולפת ממילא בתוך ימים אחדים.

אפשר להבין את הבחירה באוטובוס חד-מפרקי ותלת-מתלי, וזאת מסיבות אחדות: בשלב זה המסלול אינו מושלם, ויש קטעים שבהם המטרונית משתלבת בנתיבי הנסיעה הרגילים. לצורך כך נדרש רכב לא גדול ובעל יכולת תימרון רבה. לרכבים אלה גם  יש ביקוש רב בשוק האוטובוסים המשומשים ואפשר יהיה להחליף אותם בקלות במידה ויתברר כי אפשר לשדרג לרכבים דו-מפרקיים ובעלי ארבעה מתלים.

טוב שהאוטובוסים של אגד משתלבים בנתיב המטרונית, וטוב שהמטרונית משתלבת בנתיבי התחבורה הרגילים. כך צריך להיות כי הדבר מאפשר שימוש יעיל בתשתיות.

הנסיעה מחיפה לקרית ים עברה בצורה חלקה, למרות שהמזגן לא פעל במכסימום, אולי כי הרכב עדיין בהרצה. מספר נקודות שראויות לציון לאורך הדרך הן:

בקטעים מסוימים, בפרט בהדר, אין עדיין סינכרון ברמזורים לקראת מעבר המטרונית והיא נעצרת כמו כל רכב פרטי.

בכניסה למרכזית המפרץ בולט לעין מראה גבעת המזבלה הישנה, וחבל שלא נבנה שם האיצטדיון המטרופוליטני, שהיה מוסיף כל כך לפיתוח האזור. 

בין צומת אי.פי.סי לאיצטדיון קרית חיים המטרונית עוברת בנתיבי הנסיעה הרגילים ובנתיבים שנמצאים עדיין בתהליך בנייה ושדרוג.

כאשר מתחילים לנסוע בקריות בואכה קרית ים רואים עד כמה תהיה המטרונית מסוגלת לתרום לפיתוח האזור. היא חוצה שטחים נרחבים ריקים, או כאלה שמתבקשת בהם תוכניות פינוי-בינוי דחופה, והאטרקטיביות של פיתוחם תהיה מהיום גבוהה מאד.

מה מבטיח כי המטרונית תצליח? הסיבה המרכזית נעוצה במבנה הגיאומטרי של מטרופולין חיפה. בניגוד למה שנראה לכאורה לעין, המבנה הגיאומטרי של המטרופולין אינו נשלט על ידי רכס הכרמל המשולש. המבנה הגיאומטרי האמיתי הוא של ציר אורך, הנמשך מצפון לדרום, מקרית ים דרך העיר התחתית ועד טירת הכרמל. ציר אורך זה הוא דרך המלך, קודש הקודשים של המטרופולין. הוא חלק קטן מהציר המרכזי של המגלופוליס של מזרח הים התיכון, שמתחיל בדרום תורכיה ומסתיים בלוב. זאת למעשה רצועת אורך בנויה בצפיפות רבה, שעוד תלך ותגדל.

ציר האורך הזה הוא אופייני גם לערים שיושבות על רכס הר שגולש אל הים. אפשרות הפיתוח על גבי הרכס היא מוגבלת, והערים האלה מתפתחות לאורך החוף שמשני צידי ההר, כמו באזור חיפה. רכס הכרמל שעליו יושבת העיר אינו הציר המרכזי של העיר, אלא אחד מצירי המשנה שמובילים אל הציר המרכזי. כל מי שנוסע לאורך ציר האורך הזה הוא עם היד על הדופק לגבי אפשרויות הפיתוח העצומות הגלומות לאורכו.

יש ערים שהמבנה שלהם הוא מעגלי, כדוגמת מוסקבה, יש ערים שהמבנה שלהם הוא רישתי, כדוגמת לוס אנג'לס, ויש ערים שהמבנה שלהם הוא של גוש בלתי מוגדר, כדוגמת גוש דן. ההמלצה כאן למתכנני התחבורה הציבורית בגוש דן היא לאתר, אפילו בדרך האילתור, את צירי האורך והרוחב המרכזיים האחדים שיש בגוש ולבנות לאורכם נתיבי מטרונית, על פי המודל החיפאי שכולל הזנה מקווי אוטובוס שכונתיים. היעילות והחסכון שיושגו הם עצומים לעומת רכבת תחתית או רכבת קלה.

כותב שורות אלה כתב לפני עשרות שנים עבודה סמינריונית בתחבורה עבור יהודה חיות, שהיה לימים למשך עשרות שנים נשיא אוניברסיטת חיפה. נושא העבודה היה 'כדאיות הקמת רכבת פרברית בחיפה'. בהשראת מודל 'ציר האורך' שתואר למעלה, אשר שורטט במקור עבור העיר קייפטאון, ניקבע כי רכבת פרברית מתאימה בעיקרון לחיפה, אך יש לשקול את הקמתה לאור הביקוש של קהל הנוסעים. לאחר שנים אחדות התחילה לפעול הרכבת הפרברית במטרופולין חיפה, שהיתה למשך שנים רבות הביטוי התחבורתי היחידי שהתאים למבנה המטרופולין. לאחר שעלה יונה יהב לשלטון הוא העתיק את הרעיון להקמת המטרונית. הוא עשה זאת בלי לשתף את התושבים בשכונת הדר שבפתח ביתם היא עוברת, ובתוספת עבודות שידרוג תשתיות שנמשכו שנים אחדות במהלך הלילות, וגרם בכך סבל רב לתושבים. כמי שמתגורר חלקית בשכונה חוויתי כך את גורלם של מי שהועלו על המוקד בשל חדשנותם.

קרית ספורט בפארק הקישון

בימים אלה הולכת ומסתיימת בנייתו של איצטדיון הכדורגל החדש של חיפה בדרום העיר. המיקום שנוי במחלוקת. הליקויים בתכנון יפגעו באיכות החיים. ביטלו עשרות אלפי מ''ר לתעשיות עתירות ידע. תוכניות הבניה המקוריות קוצצו. התקציב תפח וכמעט הוכפל. אך ההתנגדויות טרם ההקמה מצד גופי הירוקים היו מעטות ולא התקבלו. במקביל נתקלים הירוקים בקשיים במאבקיהם למען איכות הסביבה במפרץ. כל זאת בהיעדר בחינה מקפת של האלטרנטיבה הראויה, שהיא הקמת קרית ספורט בפארק הקישון.

הדמיה של איצטדיון בין פארק הקישון לצ'קפוסט

מראה של אזור תעשייתי ומסחרי בלתי מעוצב נראה ליוצאים ממנהרות הכרמל בצ'קפוסט. מראה זה מחזק את הצורך בפיתוחו האינטנסיבי של פארק הקישון הסמוך. איצטדיון סמוך לצ'קפוסט ייראה היטב לעיני הצופים מהכרמל לעבר המפרץ כמרכיב מרתק בנוף. איצטדיון זה ישתלב היטב בתכונתו הגיאוגרפית של מפרץ חיפה כאיצטדיון טבעי שמוקף הרים.

כל האיצטדיונים הקיימים של חיפה: קרית-אליעזר וקרית-חיים, ובנוסף האיצטדיון בנשר, ניבנו בתוך תחומי האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. עובדה זאת הוסיפה להתלהבותו ונאמנותו של ציבור אוהדי הכדורגל לקבוצות המקומיות.

איצטדיון בין דרך בר יהודה לשדרות ההסתדרות ולנתיבי המפרץ, יהיה קרוב מאד לצירי תחבורה מרכזיים קיימים, ובמרחק הליכה קצר מתחנות תחבורה ציבוריות מרכזיות: האוטובוסים במרכזית המפרץ והרכבת בלב המפרץ. איצטדיון במקום זה ישתלב היטב בכל מערכות התחבורה המטרופוליניות של האזור ויביא לשידרוגן החיוני. מיקומו יביא לכך שהתחבורה המוטורית סביבו תהפוך אותו למוקד זרימה: הוא יהיה מעין כיכר ענקית שהתנועה תזרום סביבה.

איצטדיון זה יהיה דומה מאד במיקומו המוצלח לאיצטדיון רמת-גן שצמוד לפארק הירקון.

פארק הירקון עם איצטדיון רמת גן במזרחו

בפארק הקישון יש שפע שטחים פתוחים ומישוריים, מה שיאפשר הקמת קריית ספורט אולימפית שלמה.

הקרקע שעליה תיבנה קרית ספורט זאת היא זולה מאד ואינה מתאימה למגורים, עקב זאת שהיא מזוהמת ונמצאת באיזור תעשיתי.

מובן מאליו כי איצטדיון בפארק הקישון ישמש כמנוף ראשי לשיפור איכות הסביבה במפרץ.

ברמת הקהילה, הוא ישפר מאד את הקשר בין חיפה לפריפריה הגדולה שלה מצפון וממזרח וישמש כגורם מאחד.

לעומת זאת, אופיו של אזור ההייטק היוקרתי הטובל בירק סמוך לטירת הכרמל ייפגם מאד לאחר שייבנה בשוליו, על שטח צר צמוד לצלע ההר, האיצטדיון העירוני. איצטדיון במקום זה יהפוך את האזור, שצפוף מאד גם כיום, לצפוף במידה בלתי נסבלת.

מקום זה נמצא מחוץ לתחומי האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה, וכתוצאה מכך לא יתווסף כמעט עניין לנוף.

מבחינה תחבורתית, במיקום זה האיצטדיון צמוד לציר תנועה גדול אחד בלבד, הכביש לטירת הכרמל. הוא מרוחק מידי מתחנות האוטובוס והרכבת של חוף הכרמל ותידרש תחבורה מיוחדת מהן אליו. התנועה אליו גם עלולה לפקוק את צומת הכניסה הראשית לחיפה מדרום.

הקרקע עליה נבנה איצטדיון זה היא קרקע יקרה מאד, שמתאימה בזכות איכותה ומיקומה לבנייה רוויה של רבי קומות למגורים, דבר שמעורר שאלות נוספות לגבי בחירת המיקום.

מיקום זה רחוק ממרכזי אוכלוסיה גדולים. אמנם מנהרת הכרמל מקצרת את הדרך, אך במדינת ישראל יש גם לקילומטרים אחדים של מרחק משמעות רבה. 

מבחינה אסטרטגית, משמעות הקמת איצטדיון בפארק הקישון היא הפגנת ביטחון אל מול אויבינו מצפון. הקמת איצטדיון מדרום לעיר פירושה התקפלות, נסיגה והסתתרות מפחד הטילים המאיימים עלינו.

מאוחר מידי לשנות את רוע הגזירה, אך  כדאי לערוך בנושא העתקת האיצטדיון העירוני החדש דיון ראוי.

הגיוני שקרית ספורט תהיה במקום בו יש אפשרות לפתח קרית ספורט, במרכז מטרופולין בין שני חלקיו. אבל איזה פארק מטרופוליני או מבנה ציבור שמכיל עשרות אלפי צופים אפשר למקם למרגלות עשרות ארובות מסרטנות, חוות מיכלי גז נוסח גלילות ומאגרי אמוניה, ודלקים. אז ישבו "המומחים" והחליטו שצריך לדחוס אותו ליד שכונות מגורים ופארק מת"מ במבואות הדרומיים, ובמקום שכונות לגובה, יבנו אצטדיון ולידו עוד קרית-אליעזר קטנה של שיכוני שנות ה-2000 שיסבלו ממנו.

המרכז כבר מתחיל 'לזלוג' לכרמל למטרות חופש ונופש, כאילו זו הריאה הירוקה הכי גדולה בעולם. ובחיפה עוד לא הפנימו, וממשיכים לאפשר לנגוס בה היכן שאפשר.

אם אכן מייעדים את פארק הקישון להיות הפארק המטרופוליני של חיפה, אזי פונקציות מסוג אלה, שמביאות אלפי אנשים בגלים, ונשארות דוממות במרבית שעות היום - אכן ראויות להיות ממוקמות שם הרבה יותר מאשר בסביבות של שכונות מגורים. אדרבא, פרויקט כזה היה יכול לחזק את הפארק הנ"ל. מדוע האיצטדיון אינו ממוקם במרחב הצפוני של העיר? אל לנו לשכוח שיש אוכלוסייה עצומה בקריות ובצפון הארץ שהיתה מוצאת את המיקום הזה הרבה יותר נוח

עוד יתרון ניכר - הקרקעות במקומות האלה מזוהמות ואינן ראויות למגורי אדם. איזור המפרץ לא יוכל להיות מאוכלס בלי ניקוי מאסיבי של חלק מהקרקעות, מה שעולה הון תועפות ומוריד את האופציה מהפרק. הקרקעות בדרום נקיות וראויות למגורים. יש הגיון כלכלי ברור במיקום פונקציה כמו האיצטדיון דווקא על קרקעות המפרץ.

בנושא הזה של האצטדיונים יש גם הרבה מאבק יוקרה. ראש העיר נשר למשל לא המתין הלך ובנה אצטדיון חדש אבל קטן, שאין הרבה מה לעשות איתו. אולי השטח הזה מול נשר ויגור היה יכול להתפתח לקרית ספורט ברמה בינלאומית. גם אגם יש שם, אפשר היה לפתח בקישון מסלולי חתירה וקייקים, אצטדיונים, אגם סקי מים, מגרשי אימון לענפים שונים. אבל בשביל זה צריך תכנון ארוך טווח.

הפארק המטרופוליני הזה אמור להיות משותף לכמה רשויות - נשר, חיפה, קריות, יגור ועוד. אבל אין במפרץ חיפה גם ראייה מטרופולינית. למטרופולין שלנו יש ליבה שהיא למעשה שטח אחד גדול מאזור חלוצי התעשייה ועד תל חנן, קרקעות מזוהמות או קרובות לזיהום, שכבר עדיף שישארו פתוחות וחקלאיות. לכאורה קרקעות שהיו אמורות להיות הכי יקרות ומבוקשות, אבל רק לכאורה.

קריית ספורט במרכז המטרופולין ובעורף נמל חיפה לעומת איצטדיון בדרום העיר

יונה יהב סבור כי המקום אינו מתאים כיוון שהוא נמצא על 'שבר יגור'. זאת אינה מחשבה מעמיקה, כיוון שמפרץ חיפה שוקק פעילות אנושית רבה מאד ממילא. רעידת האדמה החזקה האחרונה בישראל התרחשה ב-1927: זעזוע בעוצמה 6.25 בסולם ריכטר הביא למותם של 500 בני אדם ולפציעתם של 700. 90 שנה קודם לכן, ב-1837, גרמה רעידת אדמה חזקה לתוצאות קשות אף יותר: אלפי הרוגים, גלי צונאמי מהכנרת וחורבן של הערים טבריה וצפת. ב-1927 לא היו בישראל מפעלים מסוכנים. נוסיף לכך את העובדה שרעידת אדמה בשנות ה-2000 תמצא מדינה צפופה הרבה יותר, עם 7 מיליון תושבים לעומת מאות האלפים שחיו בה בעת הרעידות הקודמות - והמחיר עלול להיות בלתי נסבל. 

הרבה כוחות פועלים במגרש הזה: גורמים נדל"ניים, ראשי מועצות שרוצים להגדיל את הארנונה בשטחם וכמובן בעלי המפעלים. הרבה מאוד פוליטיקה יש מאחורי מיקום המפעלים. הרשויות המקומיות בישראל מודעות לסכנות במפעלים אלה ומתברר כי המושג 'לא בחצר האחרית שלי' תקף מאד בישראל. עיר חזקה מבחינה פוליטית תצליח למנוע הקמת מפעלים ומתקנים מסוכנים בשטחה.
חבית הנפץ הגדולה ביותר בישראל היא באזור שרק לפני חמש שנים ספג במשך שבועות ארוכים טילים מכיוון צפון - מפרץ חיפה: שם שוכנים בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, מסוף הכימיקלים בנמל ובו מכל אמוניה ענק, תחנת כוח של חברת החשמל, מפעלי חברת חיפה כימיקלים, מפעלי חוד מתכות, מפעלי דשנים וחומרים כימיים, מפעלי מלט, מפעלי צבע ופלסטיק ועוד - וכל זה לצד ריכוז האוכלוסייה הגדול והצפוף של חיפה ויישובי הקריות. הבעיה היא שאין ראייה מערכתית בתחומים האלה. אין הגדרה מה ישראל מוכנה לקבל כסיכון קביל. לכל דבר יש תג מחיר, ולצערנו גם לחיי אדם. הסבירות היא שהאירוע המערכתי הזה יקרה בסופו של דבר, אבל בישראל לא דנים בסיכון קביל. מדינה חייבת לומר לאזרחים מה היא עושה ומה לא, ולא לבלבל את הציבור. חוסר התיאום בא לידי ביטוי למשל לגבי מכל האמוניה במפרץ חיפה. התברר שעיריית חיפה לא מוכנה להוציא היתר בנייה למיגון - כי היא טוענת שכל המפעל הוקם ללא היתר.

בסן פרנסיסקו, העיר אשר חיפה שואפת להיות חיקוי שלה, בהיות שתי הערים בעלות נתונים טבעיים דומים, ממוקמים כל איצטדיוני הספורט במפרץ, והם נחשבים בין סימלי העיר החשובים. לא נרתעו שם מהעובדה שהעיר יושבת על קו שבר גיאולוגי. 

אי אפשר למקם על שבר יגור אצטדיון, אבל סינמול וקניון שמאכלס אלפי מבקרים מידי יום - זה לגמרי בסדר. ומיכל אמוניה בסמיכות למיכל אתילן, זה גם בעצם בסדר גמור. 

משפחת עופר בעלי בתי הזיקוק תרמו עשרות מיליוני דולרים להקמת האיצטדיון העירוני החדש בדרום חיפה. הם גם המועמדים הרציניים ביותר להקמת נמל פרטי במפרץ חיפה. יתכן ואין להם מודעות לכך, אך הקמת קרית ספורט בפארק הקישון עשויה לשרת אותם הרבה יותר.

הקירבה לנמל תוסיף אוירה בינלאומית לאירוע הספורטיבי עבור מי שיגיעו מהפריפריה.

עובדה שבכל העולם ובליגות קטנות ו"עניות" כמו שלנו עדיין מגיעים עשרות אלפי צופים ומשקיעים באצטדיונים חדשים. אין ספק בכלל שההשקעה הזו כרגע נחוצה בארץ כי מצב המתקנים בכי רע, משנות ה-50 וה-60. אלא שבארצנו אין דבר כזה "תכנון לטווח ארוך" ופה עובדים בשיטת הטלאי. לכן בנשר בונים לך אצטדיון חדש צעצוע, ועוד אחד בעכו. במקום להשקיע בשני אצטדיונים גדולים מפוארים עם מגרשי אימון עם מגרשי נוער ועם אקדמיה לכדורגל. כל ראש עיר עושה איזה מתקן לכמה אלפי צופים וככה זה גם נראה. השקעה בספורט היא גם השקעה בחינוך, השקעה בתיירות, השקעה בבריאות, השקעה במניעת פשיעה והשקעה באיכות החיים

לא בונים בדרום חיפה איצטדיון מפואר ומדהים כפי שמנסים להציג זאת. בונים אצטדיון חדש בינוני לגמרי. מכל צדדיו הוא יוקף במחלפים וכבישים וגשרים, שהם הבזבוז האמיתי במדינה שלנו. עשרות מליארדי שקלים מבוזבזים על מחלפים וכבישים במקום תחבורה ציבורית, מבני ציבור וספורט.

מפרץ חיפה כאיצטדיון טבעי

יציעי איצטדיון הספורט בפארק הקישון יהיו למעשה טבעת פנימית של יציעי האיצטדיון הטבעי שבו הוא ימוקם, העשוי מהרי הגליל והכרמל שמקיפים את המפרץ. האיצטדיון הזה יהיה בבחינת עדשה מגדלת, ומהלכי השחקנים בו יקבלו את התהודה המכסימלית. האצטדיון באזור מת"ם נמצא בין ההר לים שתוחמים אותו כמו שני קווים מקבילים. הוא יוקף בטבעת כבישים ומחלפים ושימושים אחרים. ממילא לעולם לא יוכל להיות קריית ספורט אמיתית. אלה חסרונות מרכזיים של המיקום הזה.
גם בעיית הרוחות והגשמים באיצטדיון הכדורגל החדש בדרום חיפה היא גדולה מאד. לא התיחסו אליה כנראה די הצורך בעת בחירת המיקום. במקום נושבות רוחות חזקות מאד, ומכיוונים שונים שמתחלפים במהירות. ההר יוצר מחסום שבו נשברת הרוח לכל הכיוונים. החיפוי מעל האיצטדיון יכול להקל את הבעיה, אך באותה מידה גם להחמיר אותה וליצור מערבולות רוח על המגרש. בעידן שבו כדור המשחק הוא קל יותר, והמשחק טקטי עם הרבה מסירות, כל רוח קלה מסיטה את הכדור ופוגמת במשחק המדויק. גם מבחינת כמות המשקעים, הקירבה אל הים עושה את האזור לאחד מהמקומות הגשומים בארץ. קיימת תופעה של שבר ענן בימות החורף: אזור זה של חוף הכרמל מקבל כמות רבה בהרבה של גשמים מאשר הכרמל בשיפוליו הפונים למפרץ חיפה. הכביש הישן לתל אביב באזור טירת הכרמל מוצף בגשמים, אך לאחר שעוברים לחלק המזרחי של העיר כבר אין גשמים. מבחינת אוהדי הכדורגל מדובר בעוד משחקים שיתנהלו תחת רוחות חזקות וגשם כבד. 

יותר מתשעים אחוז מהידיעות שמופצות באינטרנט אודות חיפה עוסקות בספורט המקומי, ובעיקר כמובן בקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה. הספורט אינו אם כן ענין לאוהדים בלבד אלא לחברה כולה, והוא משפיע על כל רבדיה. כאשר מכבי חיפה הופיעה בליגת האלופות העיר כולה, ובמידת מה כול המדינה, נכנסו לשיתוק חלקי למשך ימים ושבועות. לכן עלינו לשאוף לטוב ביותר עבור כלל האוכלוסיה. איצטדיון בדרום חיפה ייצור ניכור. זה יהיה איצטדיון מנקר עיניים אך חסר רוח חיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו חנך את פארק נחל הקישון. על פי התוכנית הפארק יקושר אל הפארק המטרופוליני במעלה הנחל ויהפוך לריאה הירוקה של המטרופולין הצפוני ולמרכז בילוי רחב ידיים בו פעילות פנאי ונופש.

הפארק יתפרש על כ- 600 דונם ויהיה נגיש לכלי רכב, אופניים והולכי רגל כאשר השלב הראשון בפיתוחו הוא שיקומה של רצועת הנחל. השיקום כולל חפירה וניקוי קרקעית הקישון המזוהמת, פרויקט המוערך בכ- 200 מליון ₪.

האגמים בפארק המטרופוליני ישמשו לספורט מים. בפארק יפתחו מיזמים מסחריים התואמים את אופי הפארק וכן מוקדי ספורט עממי. הפארק יכלול רשת מסלולי הליכה, ריצה ורכיבת אופניים בשילוב עם רצועת הנחל. במקום יוקם אמפיתיאטרון ציבורי. שטחים נרחבים יוקצו לחקלאות נופית תיירותית עם משתלה, מטעי פרי, שוק לתוצרת חקלאית ועוד.

ראש הממשלה ציין כי: "למעשה אנו מקימים שלושה פארקים מטרופוליטניים, אחד פה בצפון, פארק נחל הקישון, אחד במרכז, פארק אריאל שרון ואחד בלב באר -שבע."

מטרת השיקום נועדה לשפר את איכות החיים במטרופולין חיפה ושינוי פני המרחב. שיקום שיהווה תיקון לעוול סביבתי מתמשך וישפר את איכות החיים באזור חיפה והקריות. נחל הקישון עבר בשנים האחרונות תהליך שיקום נרחב, בהתאם לתכנית אב ארוכת טווח שאומצה על ידי ממשלת ישראל עוד בשנת 2001. מאז חלה ירידה משמעותית בהזרמות שפכים אל הנחל. חל גם שיפור ניכר באיכות המים הזורמים בקישון שהביאה לחזרתם של בעלי חיים לנחל. 

הסימון בורוד מציין את מיקום האיצטדיון הראוי בפארק הקישון

המיקום הראוי לאיצטדיון הכדורגל המטרופוליני הוא בחלקה הימני העליון של התמונה. זהו השטח שמדרום לכביש נתיבי המפרץ ועד למסילת הרכבת. במקום זה נמצאים כיום אתר המזבלה העירונית שנסגר, מחסן ענק, ומגרש מכולות. ביניהם לנחל הקישון נמצא בתמונה אתר מכולות מתוכנן, שגם הוא צריך להיות חלק ממתחם ספורט ונופש. פארק הקישון המתוקשר כל כך נמצא כיום עדיין על השטח הקטן הירוק שמימין למעגן.

מפת המיקום המתאים לקרית הספורט של מטרופולין חיפה

השטח המתאים נמצא במרכז המפה, בין נתיבי המפרץ מצפון למסילת הרכבת מדרום. בשטח זה נמצאים כיום אתר המזבלה העירונית לשעבר ומגרש מכולות.

קרית ספורט בפארק הקישון במראה מטיילת פנורמה

במבט מטיילת פנורמה, מראה של איצטדיון אולימפי החופף במראהו את מראה האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה, הוא המראה הראוי והמתבקש מאליו. הכתמים החומים הקטנים במרכז התמונה הם של גבעת אתר המזבלה שנסגרה ושוקמה, שהוא השטח שמתאים ביותר לאיצטדיון. במידה ושטח זה אינו מתאים לבניית איצטדיון, מחשש לדליפת גזי פסולת, הוא יוכל לשמש למגרש החנייה של איצטדיון שיוקם בצמוד אליו. סך כל השטח המתאים לקרית הספורט הוא בין נתיבי המפרץ למסילת הרכבת. זה שטח שהוא גדול דיו כדי לאפשר גמישות במיקום מיתקני הספורט השונים.

שטח מתאים נוסף, להרחבה בשלב  שני של קרית הספורט, הוא בין נתיבי המפרץ לנחל הקישון.

השטח מנחל הקישון בצפון ועד לצומת הצ'קפוסט בדרום

בקצה השמאלי התחתון של התמונה רואים את צומת הצ'קפוסט והיציאה ממנהרות הכרמל. בקצה הימני העליון רואים את שדה התעופה חיפה. זה המראה שנישקף לעיני הצופים מאוניברסיטת חיפה. המצוי כיום במשבצת שטח זאת, שהיא למעשה החצר האחורית המוזנחת של חיפה, הוא בעיקר מגרשי מכולות-מכוערות שמתרבים בלי הרף. הרצוי שיימצא בה הוא קריית ספורט אולימפית בלב פארק ירוק מטרופוליני. ניתן לראות כי על אף ריבוי שימושי הקרקע הבלתי הולמים עדיין יש בשטח שטחים פנויים רבים. את מגרשי המכולות צריך לפנות לשטחים החקלאיים למחצה שממזרח לשדרות ההסתדרות.

המיקום שמתאים במדויק לאיצטדיון בפארק הקישון הוא גבעת המזבלה העירונית הישנה. היא בולטת לעין היטב על פני מישור המפרץ, ודומה בגודלה ובצורתה לאיצטדיון. ייתכן שדווקא מסיבה זאת נוצר מכשול פסיכולוגי לכל דיון רציני בנושא. 

המזבלה העירונית הישנה - מראה מארבעה כיוונים:

מראה מהגשר לדרך יעקב דורי בדרך בר יהודה

מראה מהכניסה למנהרות הכרמל

מראה מהכניסה למרכזית המפרץ

מראה מנתיבי המפרץ סמוך למחלף חוף שמן

מבחינת המיקום יהיה גם האיצטדיון בפארק הקישון כיכר תנועה, שמסביבה תחוג מרבית תנועת כלי הרכב באיזור.

איצטדיון בפארק הקישון יהיה כיכר תנועה כמו הקולוסיאום ברומא

איצטדיון כדורגל בינלאומי יקר מאד ניבנה כימים אלה בדרום חיפה כדי שקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה תוכל לארח בו את משחקי ליגת האלופות האירופאית. מכבי חיפה עלתה פעמיים בשנים האחרונות לשלב הראשון בליגה זאת. בעיקבות זאת נשמעה בעיר הקריאה לבנות לה איצטדיון הולם. זה המניע העיקרי של מקבלי ההחלטות בעיריה להזדרז ולבנות על אדמה יקרה ובמקום שאינו מתאים.

אך הכדור הוא עגול והתוכנית השאפתנית מתבססת על סיכויים שאין כל ביטחון שיתממשו. מי מבטיח לנו שמכבי חיפה תיזכה באליפות ליגת העל בכדורגל בישראל בעונות הקרובות. ואם תזכה, מי מבטיח שהיא תעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות.

מכבי חיפה היא לא צ'לסי או ברצלונה, שההשתתפות והעלייה לשלבי הגמר של ליגת האלופות היא לחם חוקן. אם ההעפלה לשלב הבתים תיקרה אחת לעשר שנים, ייחשב הדבר לסיפור הצלחה לקבוצה המקומית.

המאבק בליגות הנוספות והפחות חשובות באירופה הוא קשה מאד, ויש תחרות קשה על כל מקום בהן מצד קבוצות רבות.

קשה מאד לשמור על מקום בצמרת גם בליגה בישראל, וקיים החשש שמכבי חיפה תרד ממרומי מעמדה כקבוצת צמרת.

הנה מה שכותבים על מכבי חיפה בעיתונות הספורט לאחר ההפסד להפועל תל-אביב: 'פעם, עד לפני שנים בודדות היתה מכבי חיפה קבוצה מפחידה. היא היתה קבוצה מאיימת שיריבותיה חששו ממנה. כיום, כל מה שנבנה במשך עשרות שנים, חרב ונעלם. חיפה של היום היא עוד קבוצה בליגה, לא יותר מכך.'

לכן רוב הסיכויים הם שכמעט ולא יהיו באיצטדיון זה משחקים בינלאומיים במשך שנים רבות. יתקיימו בו בעיקר משחקים מקומיים, שעבורם מספיק מתקן צנוע הרבה יותר. הצדקה כלכלית, כלומר מתקן שיחזיר אי פעם את ההשקעה בו ואף יניב רווחים, היא חסרת כל סיכוי.

כדי להכין את הכדורגל שלנו מבחינה פסיכולוגית לליגת האלופות צריכים לבנות עבורו איצטדיון בי''ל במקום עם נוף, כך שגם בעיני הקבוצות שמגיעות מחו''ל הוא ייתפש כמאפשר חווית משחק ייחודית.

פארק הקישון יכול היה להיות פנינת הצפון והיהלום שבכתר לעיר חיפה. הרי ידוע בכל העולם,שאזור התפתחות תיירותית פנים וחוץ בנוי על תשתיות ואטרקציות. האטרקציה העיקרית בפארק זאת המרינה ונמל הדייג קישון. עכו ויפו הן אטרקציות בזכות הנמל הקטן שיש להן. חבל שבחיפה אף אחד לא שם לב  לאזור המרינה, על סבלותיהם של היאכטונרים, על כך שנמל חיפה, משרד הפנים, חנ"י, עיריית חיפה, רספ"ן, וכל מי שקשור לתחום, פשוט הורס אותו. חבל אף יותר שעיריית חיפה, שהיא בעלת האינטרס המובהק לפיתוח האזור אינה עושה דבר לטובת השייטים, אגודות השייט, והתחום בכלל.

פארק הקישון הוקם ברובו ע"י כספי המזהמים, אותן מפעלים שהרגו את הנחל, וכנראה גם לא מעט מהאנשים שחיו בסביבתו. היום הוא משמש ככיסוי ירוק על שחור.

הקמת קרית ספורט בפארק הקישון עשויה לפצות מעט את כל מי שסבלו מהזיהום הכבד בדורות האחרונים. השילוב בין נחל, מרינה, איצטדיון ופארק הוא נדיר ביופיו.

בשלהי חודש יוני 2008 התאספו ראשי הרשויות המקומיות של אזור מפרץ חיפה לישיבה אצל שר הפנים בירושליים, על מנת לקבל הטבות בעיקבות נזקי מלחמת לבנון השניה. בראש רשימת מקבלי ההטבות ניצבה העיר חיפה, שספגה את עיקר הנזק במלחמה. אלא שערי הקריות ציפו לקבל גם הן נתח נכבד מהעוגה. כתוצאה מכך התגלעה מחלוקת בין יונה יהב לראשי יתר הערים. כיוון שלא הצליחו להגיע לפשרה טרם הישיבה, ביטל שר הפנים את המענקים באופן גורף. יונה יהב זכה למטר ביקורות בעיתונות המקומית בעיקבות התנהגותו הכושלת. לשיתוף הפעולה בין ערי המפרץ וחיפה יש חשיבות עליונה מבחינת התכנון הסביבתי. יונה יהב יכול היה להפוך את פיתוח איזור פארק הקישון למוקד של שיתוף פעולה. ההחלטה שלו להקים איצטדיון בדרום העיר גרמה לקרע בלתי ניתן לאיחוי עם ערי המפרץ והצפון כולן.  

קריית הספורט הענקית של העיר סן פרנסיסקו בארצות-הברית

האיצטדיונים בקריית הספורט הזאת נמנים על סימלי העיר החשובים, כמעט כמו גשר 'שער הזהב'. קבוצת הפוטבול המצליחה של העיר מזוהה עם האיצטדיון במקום. המיקום מוסיף נופך בינלאומי ודרמה לכל משחק. המיקום משדרג כל פעילות ספורטיבית שמתרחשת בו, כיוון שהוא יוצר חיבור בין אדם לטבע. למרות הצפיפות האורבאנית הגבוהה שנראית בתמונה, האיצטדיונים מוסיפים חיוניות רבה לנוף ולתחושת הרווחה ממנו. הכרך הענק והחדגוני הופך בזכותם למקום ראוי למגורי אדם.

סן-פרנסיסקו שוכנת על שבר גיאולוגי מהפעילים ביותר בעולם. העיר חוותה רעידות אדמה הרסניות. הדבר לא הרתיעה את אזרחיה מלהמשיך ולפתח אותה עד היום. גם מפרץ חיפה יהיה בעל צפיפות בנייה דומה בעתיד הלא רחוק. השאלה היא איזה שימושי קרקע ישתלטו עליו. בעמק סן פרנסיקו אין נהר שחוצה את העמק לעבר המפרץ. בשילוב נחל ופארק הקישון, המרינה וחוף הים, קריית הספורט במפרץ חיפה תהיה במיקום אידיאלי.

הקישון הוא נחל המזוהה מימי קדם עם אמנות המלחמה. בספר שופטים מוזכר נחל קישון בשירת דבורה בשם 'נחל קדומים', לאחר שברק בן אבינועם ניצח במקום זה במלחמה בזכות מימיו האיתנים של הנחל, אשר גרפו את צבא סיסרא עימהם. סיסרא עצמו הומת בתחבולה על ידי יעל. בימינו החליף הספורט, ובפרט הכדורגל, את המלחמה כאמצעי לפורקן מתחים. לכן אי הקמת קרית ספורט בפארק הקישון היא התעלמות ממורשת מקראית חשובה, שהיא מן הידועות והמזוהות ביותר עם עם ישראל. 

דבורה הנביאה חמושה למלחמה

המוטיב של שפך הנחל והנהר כמקום לידת החיים הוא מן הידועים באמנות משחר הדורות. האיצטדיון בצורת הביצה הוא התגלמות אדריכלית ופעילות הספורט היא התגלמות אנושית, של הזיקה הראשונית הזאת שבין הטבע לאדם.

ציור מופשט של איצטדיון [מימין למטה] כביצת הולדת החיים בשפך נחל הקישון 

במאמר זה משולבות תגובות אחדות שהועלו בדיון בנושא 'איצטדיון עירוני בפארק הקישון'  בקפה דה מרקר. תודה רבה לכל המשתתפים בדיון. 

בעיית הרוחות באיצטדיון הכדורגל החדש בדרום חיפה

יש בעיה אחת שלא התיחסו אליה כנראה די הצורך בעת בחירת מיקום האיצטדיון החדש והיא הרוח החזקה שנושבת במקום.

במקום נושבות רוחות חזקות מאד, ומכיוונים שונים שמתחלפים במהירות.

מי שעוסק בבניית האיצטדיון בימים אלה חש בוודאי את הרוח העזה על בשרו מידי יום.

הסיבה לכך היא הקירבה הרבה בין הים להר, הר שיוצר מחסום שבו נשברת הרוח לכל הכיוונים.

האדריכל התייחס לנושא בראיון איתו, וטוען שהחיפוי מעל האיצטדיון יתן מענה לרוחות החזקות.

החיפוי מעל האיצטדיון יכול להקל את הבעיה, אך באותה מידה גם להחמיר אותה וליצור מערבולות רוח על המגרש.

בדיקה של הנושא היתה חייבת להתבצע באופן מדעי, וצריך היה לפרסם מראש את התוצאות ברבים כדי שציבור אוהדי הכדורגל יהיה רגוע.

בעידן שבו כדור המשחק הוא קל יותר ויותר, על מנת לתעדף משחק טקטי עם הרבה מסירות, כל רוח קלה מסיטה את הכדור ופוגמת במשחק המדויק.
בעת המונדיאל האחרון בדרום אפריקה התלוננו השחקנים על הכדור הקל במיוחד שנבחר למשחקים, שגרם לירידה במספר השערים שהובקעו בטורניר.
באליפות אירופה האחרונה ראינו את ספרד המדהימה מנצחת בזכות סגנון המסירות הקצרות שלה את איטליה, שהיו לה מסירות ארוכות קצת יותר.
מכבי חיפה ידועה במשחק הטקטי שמבוסס על מסירות קצרות במרכז השדה ולפני רחבת ה-16 של היריב. היא עשויה למצוא עצמה במגרש הבית מוכה הרוחות בעמדת יתרון מול יריב שמתבסס על מסירות ארוכות יותר, אך ההנאה הכללית ממשחק הכדורגל עלולה להיפגם.

גם מבחינת כמות המשקעים, אזור זה של הכרמל בחוף הכרמל מקבל כמות רבה בהרבה של גשמים מאשר הכרמל בשיפוליו הפונים למפרץ חיפה. הקירבה אל הים עושה את המורדות המערביים של הכרמל סמוך לחיפה לאחד מהמקומות הגשומים בארץ.
מי שנוסע באזור על בסיס יומי מכיר את התופעה החוזרת של שבר ענן בימות החורף: הכביש הישן לתל אביב באזור טירת הכרמל מוצף בגשמים, אך לאחר שיוצאים ממנו ועוברים לחלק המזרחי של העיר מגיעים לאזור שבו אין גשמים.
מבחינת אוהדי הכדורגל מדובר בעוד משחקים שיתנהלו תחת גשם כבד או שיתבטלו לחלוטין.

צריך היה להדגיש את נושא מזג האויר בעת החלטת הקמת האיצטדיון, כי על מגרש הכדורגל הכל הוא עניין של מצב הרוח.

הדו"ח החמור של מבקר המדינה על כשלי הועדה המקומית

התקבל מאת:

ירון חנן  ●   הירוקים של חיפה    ●   yaronha@haifa.muni.il |3997696 – 052

חברים יקרים

שלום רב, 

השבוע פורסם סוף סוף דו"ח מבקר המדינה על עבודת הועדה המקומית בחיפה, דו"ח שייחלנו לו מזמן.

זהו דו"ח המסכם שנתיים (2008-2010) בעבודת הועדה המקומית חיפה בראשות עו"ד יונה יהב וממלאת מקומו תא"ל (מיל.) חדוה אלמוג.

מהרגע הראשון, לאחר שראשות הועדה עברה לאנשים הנ"ל, הבנו שכללי המשחק השתנו לחלוטין:

שלטון החוק זז כמעט לגמרי הצידה, שיקולים תועלתניים צרים של יזמים, מקורבים למיניהם ואנשים בעלי עוצמה, קיבלו עדיפות מירבית, על חשבון טובת הציבור וכלל תושבי העיר. נציגי הקואליציה בועדה ולצערי לא פעם בצירוף מספר חברי אופוזיצייה, פעלו בצורה צינית לטובת אותם שיקולים זרים. סיפורים רבים ונוגעים ללב של תושבים שהביעו מחאה והובאו על ידנו  בפני חברי הועדה, על הסבל שנגרם לאותם תושבים כתוצאה מעוולות שגרמו להם אותם גורמים וכתוצאה מעוולות ומחדלי הועדה והפיקוח על הבנייה, לא עשו רושם על אף אחד מהם.

כל ליקוי שהיה גם בעבר הועצם בעשרות מונים, וכל החלטה ומעשה חמור שפעם היה קורה באופן חריג, מתרחש באורח שיגרתי כמעט בכל ישיבה של הועדה.

למותר לצין כי כל פניותינו ליו"ר ועדת המשנה ומ"מ ראש העירייה הגב' חדוה אלמוג וכן ליועץ המשפטי של העירייה עו"ד רשף חן (שהוא ואנשיו מודעים היטב לנעשה בועדה ובפיקוח על הבנייה) נותרו כלא היו.. כנ"ל נסיונותינו לעורר את חברי הקואליציה, שקיוינו כי מעט יושר ציבורי עוד נותר אצלם. אך כמובן, גם פניה אליהם נדונה כצפוי לכישלון.

כבר בחודשים הראשונים התרענו כל חברי סיעת "הירוקים של חיפה" על הנעשה בועדה הזו העברנו חומרים רבים הן לכלי התקשורת והן למבקר המדינה ובמספר מקרים גם למשטרה (שלצערנו כרגיל "לא גילתה עניין ציבורי" בכך). נפגשנו עם הממונה על המחוז והתרענו על הדברים, כתבנו בלי סוף ליועץ המשפטי של משרד הפנים ולמנכ"ל המשרד, כתבנו ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת וניסינו לעורר אותם לפעול או לפחות לבחון מה קורה בועדה הזו.

יש להזכיר כי ועדת הערר המחוזית ובתי המשפט היתרו פעם אחר פעם בחברי הועדה המקומית על החלטות שגויות ועל דרך פעילותם, אך הם בשלהם, ו..."השיירה עוברת" כמאמר הפתגם.

בסופו של דבר לשמחתנו, מבקר המדינה ומשרדו בחיפה הם אלה שהרימו את הכפפה ובגדול. נודע לנו בעקיפין כי הצוות שלהם נכנס לעובי הקורה ובמשך תקופה ארוכה הפכו כל אבן כדי לחקור את תלונותינו על שורה ארוכה של תופעות חמורות עליהן התרענו שוב ושוב!

והתוצאה לפניכם בכתבה המצורפת. כל טענותינו אומתו ע"י המבקר, אחת לאחת.   צוות המבקרים הצליח בעבודת קודש יסודית לרדת לשורשם ולחשוף את מידת חומרתם,באומץ לב ובנחישות ועל כך מגיעה להם ברכת יישר כח ותודת כל תושבי העיר לעמלם!

קיים דו"ח נוסף, שפורסם השבוע וחמור לא פחות, על כשלונה של עיריית חיפה בתחוםהפיקוח על הבנייה ונושא הפיקוח על המפעלים המסוכנים במפרץ חיפה.

לצערנו הדו"חות הנ"ל לא הסתיימו בציון אחריות אישית של נושאי משרה לממצאים החמורים ולעבירות על החוק, אך אין לנו ספק כי אם הליקויים לא יתוקנו באופן המלא והמושלם, לא יחשוש המבקר להטיל אחריות אישית ואולי אף פלילית על כמה מחברי הועדה והעומדים בראשה.

ראו נא כתבה מצורפת, שאמנם לא צויינה בה תגובתנו, למרות שהתבקשנו להגיב, אך היא חשובה ביותר לידיעת תושבי העיר!

בברכה,

חברי סיעת הירוקים של חיפה

במועצת העיר

קישור: כתבה מצורפת

רשמי מסע בסיוט שנקרא שדרות ההסתדרות

הזדמן לי לאחרונה ללנסוע בתחבורה הציבורית ממרכזית המפרץ לצפת וחזרה. המסלול עובר לכל אורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו. נסעתי בדרך זאת פעמים אחדות בתקופה האחרונה, גם בשעות הערב, ונדהמתי מרוב הפקקים, שעיכבו אותי ומעכבים עשרות אלפי נוסעים כל יום, וכל זאת מחמת טיפשות בתכנון התחבורה בכביש, שהוא מהחשובים במדינה. אספתי מצבור של מחשבות אודות המצוי והראוי בכביש זה, ואני מבקש להקטיר אותן כאן, למען יבוא לציון גואל.

ראשית ברצוני להתייחס לנסיעה בנתיב המטרונית. האוטובוס המהיר בו נסעתי השתרך, מהיציאה ממרכזיית המפרץ שבצ'קפוסט, אחרי אוטובוס מאסף לעכו, מבלי יכולת לעקוף אותו, כי אין אפשרות מובנית כזאת בנתיב המטרונית. האוטובוס התעכב בכל תחנת איסוף לאורך הקו, למרות שלא העלה נוסעים. העיכוב היה לא ארוך במיוחד, אך מעצבן, והצטבר לדקות אחדות במהלך כל הנסיעה עד לצומת עכו. זה הפסד זמן ניכר אם מכפילים אותו במספר הנוסעים באוטובוס. אם מחשבים גם אפשרות של מספר אוטובוסים מאספים שאחריהם נוסעים אוטובוסים מהירים אחדים, הרי שמדובר בהפסד מצטבר רב מאד של זמן וכסף.
מחשבה זאת הביאה אותי להשערה שאולי מתכנני הנתיב למטרונית אינם מתכוונים כלל שאוטובוסי אגד יסעו עליו, כי אם גם אוטובוסים וגם מטרוניות יסעו בשיירה, התוצאה תהיה מגוחכת ביותר.

בקוטב השני של הצפיפות, מה יקרה בשעות הערב המאוחרות והלילה אם אכן יהיה נתיב המטרונית שמור למטרונית בלבד. בשעות המאוחרות של היום מספר האנשים שימתינו בתחנות הקו יתמעט מאד. אין להניח כי מפעילי המטרונית, ששיקולי תועלת כלכלית יהיו בוודאי נר לגלגליהם, ימצאו לנכון לשגר רכב שמיועד למאות אנשים עבור אותם נוסעים בודדים. התוצאה תהיה שהפרשי הזמנים בין המטרוניות יהיו ארוכים מאד, והאנשים יחששו לצאת מהבתים בשעות אלה, שהן שעות קניות ובילוי, כי לא תהיה תחבורה ציבורית כלל. תחבורה ציבורית משולבת במוניות שירות לא תהיה אפשרית, בגלל שלמוניות אסור להיכנס לנתיב המטרונית, ומסיבה זאת הן יחדלו לפעול.


נתיבי המטרונית עומדים כיום בשממונם רוב הזמן. ממרכזית המפרץ לכיוון הקריות, עכו ונהריה, והצפון יוצאים עשרות אחדים של קווי אוטובוס בלבד. כולם יחד מגיעים להערכתי, במקרה הטוב, לתדירות של אוטובוס יחיד בדקה. ממתי מפרישים נתיב כביש עמוס ביותר, באורך עשרות קילומטרים, לנסיעתו של אוטובוס יחיד בדקה בלבד!? המטרונית תמנע ממטרופולין חיפה והקריות תחבורה ציבורית אמיתית: מוניות שירות, מוניות ספיישל, רכבי הסעות, אוטובוסי תיירים, רכבים פרטיים עם 4 נוסעים ומעלה, ועוד, לא יוכלו לנצל את הנתיב. זה מחדל שאין כדוגמתו, אשר מעורר בי הרהורים קפקאיים.

אסון תחבורה אקוטי מתרחש בכביש המרכזי בצפון הארץ - מהצ'קפוסט עד עכו, בנתיבים לרכב פרטי וציבורי שאינו של אגד. שמו המלא של הכביש הוא שדרות ההסתדרות עד קרית חיים ובהמשך הוא נקרא דרך עכו חיפה, אך אין סדר ואין דרך. פלא הוא שלא קם עד היום מי שישמיע את זעקתם של כל הנוהגים ברכבים בכביש זה, ויארגן אותם למחאה ציבורית. הנהגים תקועים בפקקים, ואילו במרכז הדרך עומדים בשיממונם נתיבי המטרונית כשהם בבחינת לעג לרש.

רציתי לאחרונה לנסוע מהצ'קפוסט לקיריון בקרית-ביאליק במכונית פרטית בשעות הערב, השעות שבהן חוזרים מהעבודה. לקח לי כשעה לעבור את הקילומטרים האחדים מהצ'קפוסט לצומת וולקן, ושם פניתי לאחור. הנסיעה מחיפה עד לקיריון אורכת שעות אחדות בשעות העומס, ומדובר בפחות מעשרים קילומטר. זאת תופעה שחוזרת מידי יום, מזה עשרות שנים רבות. המכוניות צמודות פגוש לפגוש לאורך כל הדרך הזאת וכמעט ולא מתקדמות. להגיע לקיריון מחיפה בשעות העומס לוקח זמן רב יותר מאשר להגיע לחו''ל.

מן הראוי היה לשחרר לאלתר את נתיב המטרונית לתחבורה הציבורית כולה, ואולי גם לכל המרבה במחיר, בסגנון הנתיב המהיר מנתב''ג לנתיבי איילון. התחושה שלי בסיום הנסיעה היתה של ניצול מהתופת.

ערכתי במהלך אחת הנסיעות חישוב מתמטי ממוצע של ההפסד למשק בגלל העיכובים בנסיעה לקריות על כביש חיפה-עכו כתוצאה מהפקקים, וזאת באומדן זהיר:

את הדרך לוקח בדרך כלל כשעה לעבור בשעות העומס. ניתן לעבור אותה ברבע שעה כשהיא ריקה, אך לצורך החישוב נניח שכל נוסע מפסיד בגלל הפקקים כחצי שעה בלבד לכל כיוון או שעה בהלוך-חזור.

על הכביש נוסעים כ-100,000 איש ביממה.

סך כך ההפסד הוא 100,000 שעות ליממה.

עלות כל שעה לנוסע היא 50 שקלים, כולל הפסדי זמן עבודה, דלק, בלאי, בריאות, וכדומה.

מידי יממה ההפסד המצטבר לפיכך הוא של 5 מיליון שקלים.

מידי שבוע ההפסד הוא של 35 מיליון שקלים.

בשנה סך כל ההפסד הוא של כ-1.8 מיליארדשקלים.

הפקקים נמשכים כבר עשרות שנים. סכום ההפסד הכספי המצטבר עד היום הוא אם כן אסטרונומי, והוא הסיבה העיקרית לכך שמטרופולין חיפה נמצא בפיגור עצום לעומת המרכז - מדינת תל אביב.

בנקודה זאת ברצווני להרחיב ולדון בפיתרון שמהנדסי התחבורה תיכננו לכאורה לצורך זאת, הלוא הוא 'כביש עוקף קריות'. צפיתי בסרטון ביוטיוב של מראה הדרך, המשתרעת בצורת קשת מצומת וולקן ועד עכו, בצמוד לגבולן המזרחי של הקריות ובין קרית ביאליק לקרית אתא, ונדהמתי מכמות האדמות החקלאיות שהיא זוללת. מעבר לכך, יש לה עוד חסרונות רבים:
ראשית, היא אינה פותרת את בעיית הפקק המרכזי, שהוא מהצ'ק פוסט ועד צומת וולקן.
שנית, מי שבכל זאת יסע בה ויצטרך להגיע לקריות המערביות, ים, מוצקין, וחיים, יצטרך לחצות את הצמתות המרומזרות בשדרות ההסתדרות ודרך עכו, שהן מהפקוקות ביותר במדינת ישראל.

מי שעובר בצומת וולקן לכיוון הקריות רואה כי מימין הולך ונבנה גשר שיוביל מנתיבי המפרץ, שהם כביש אוטובוס 58 לשעבר, לכביש עוקף קריות הנוצץ. המתכננים כמו צילבו את ידיהם מעשה אידיוטים, כי מתחת לגשר זה תמשיך התנועה בצומת וולקן להשתרך לאיטה.
ייתכן והמתכננים יאמרו כי לאחר שתצטבר התנועה שיביא כביש עוקף קריות אל הצירים של מזרח-מערב, הם ידאגו גם לשיפור הצמתים לאורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו.
על כך היה עליהם לחשוב קודם, כי זה גם הפיתרון הראוי לשחרור כביש זה מהפקקים האיומים, והיה צריך לעשותו עוד כשהייתי ילד.

אלא שמשום מה פיתרון זה לא יצא אל הפועל. צומת קרית אתא היא היחידה שיש לה מחלף. מחלף זה הוא גשר פשוט, כזה שעובר מעל הצומת עם נתיב אחד לכל כיוון. מחלף מסוג זה מאפשר את התנועה בכביש הראשי המהיר בלי עיכובים, ואילו התנועה החוצה אותו לרוחבו עוברת בקלות מתחתיו, באמצעות מערכת נתיבים ורמזורים קלה לנהיגה.

המחלף הזה פועל מצויין גם עם נתיב אחד לכל כיוון, אך בימים אלה בונים את שני הנתיבים הנוספים בגשר, שיהפכו אותו לבעל שני נתיבים בכל צד, יותר מעשרים שנה לאחר התחלת הבניה.

מה יותר פשוט, יעיל, וזול מאשר להקים מחלף בדמות הגשר בצומת קרית אתא מעל כל אחת מהצמתות המרכזיות לאורך כביש חיפה-עכו: צומת וולקן, צומת קרית חיים - הצריף, צומת קרית מוצקין - מוצארט, צומת קרית באליק - צבר, וצומת צפון קרית ביאליק - אפק. כולן זכו לשמות מיתולוגיים ובצדק, כי הנהגים משתהים בהן לנצח.

את צומת אפק מן הראוי לכנות 'צומת סיזיפוס'. מי שנוסע בצומת מחיפה לעכו חש כי סיים סוף סוף עם סיוט הפקקים, אך זאת עד לפעם הבאה שבה יסע בכביש זה.

גשר פשוט בכיוון צפון-דרום מעל כל אחת מהצמתות האלה הוא הפיתרון הראוי לשחרורן מהפקקים. מספיק נתיב אחד לכל כיוון ואין צורך בבניית גשרים של ארבעה נתיבים, כי גם אין קרקע פנויה בנמצא לאורך הכביש. במקומות מסוימים בהם הגשר יהיה סמוך יותר לבתי מגורים אפשר להקים לאורכו קירות בידוד נגד רעש, וזהו זה.

פרויקט המטרונית מכסה על המחדל של פקקי התנועה בדרך מחיפה לעכו.
בסופו של יום כל החשבונות מתאזנים. אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. מה שמתחולל מבחינה תחבורתית לאורך דרך זאת הוא לדעתי חסר תקדים במימדיו. חבורת עיוורים קשורים בחבל נתנה לעיוור שבראש להוליך את כולם היישר אל הבור.

לקריאה נוספת: הסוף לפקקים במפרץ חיפה

רעידת אדמה בחיפה

הפיצוץ בכור שבעיר פוקושימה ביפן הוא תזכורת לתרחיש גרוע במיוחד, שבישראל לא עושים די כדי להתכונן אליו.

רעידת האדמה החזקה האחרונה בישראל התרחשה ב-1927: זעזוע בעוצמה 6.25 בסולם ריכטר הביא למותם של 500 בני אדם ולפציעתם של 700. 90 שנה קודם לכן, ב-1837, גרמה רעידת אדמה חזקה לתוצאות קשות אף יותר: אלפי הרוגים, גלי צונאמי מהכנרת וחורבן של הערים טבריה וצפת.

ב-1927 לא היו בישראל מפעלים מסוכנים. נוסיף לכך את העובדה שרעידת אדמה בשנות ה-2000 תמצא מדינה צפופה הרבה יותר, עם 7 מיליון תושבים לעומת מאות האלפים שחיו בה בעת הרעידות הקודמות - והמחיר עלול להיות בלתי נסבל.

הרבה כוחות פועלים במגרש הזה: גורמים נדל"ניים, ראשי מועצות שרוצים להגדיל את הארנונה בשטחם וכמובן בעלי המפעלים.

הרבה מאוד פוליטיקה יש מאחורי מיקום המפעלים. הרשויות המקומיות בישראל מודעות לסכנות במפעלים אלה ומתברר כי המושג 'לא בחצרהאחרית שלי' תקף מאד בישראל.

עיר חזקה מבחינה פוליטית תצליח למנוע הקמת מפעלים ומתקנים מסוכנים בשטחה.

חבית הנפץ הגדולה ביותר בישראל היא באזור שרק לפני חמש שנים ספג במשך שבועות ארוכים טילים מכיוון צפון - מפרץ חיפה: שם שוכנים בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, מסוף הכימיקלים בנמל ובו מכל אמוניה ענק, תחנת כוח של חברת החשמל, מפעלי חברת חיפה כימיקלים, מפעלי חוד מתכות, מפעלי דשנים וחומרים כימיים, מפעלי מלט, מפעלי צבע ופלסטיק ועוד - וכל זה לצד ריכוז האוכלוסייה הגדול והצפוף של חיפה ויישובי הקריות.

הבעיה היא שאין ראייה מערכתית בתחומים האלה. אין הגדרה מה ישראל מוכנה לקבל כסיכון קביל. לכל דבר יש תג מחיר, ולצערנו גם לחיי אדם. הסבירות היא שהאירוע המערכתי הזה יקרה בסופו של דבר, אבל בישראל לא דנים בסיכון קביל. בפועל ראינו שאפילו ביפן, מדינה שאין ערוכה ממנה - לא הצליחו. מדינה חייבת לומר לאזרחים מה היא עושה ומה לא, ולא לבלבל את הציבור.

חוסר התיאום בא לידי ביטוי למשל לגבי מכל האמוניה במפרץ חיפה. התברר שעיריית חיפה לא מוכנה להוציא היתר בנייה למיגון - כי היא טוענת שכל המפעל הוקם ללא היתר.

מקור: דהמרקר - מפת המפעלים המסוכנים בישראל

מנהרות הכרמל והאיצטדיון העירוני החדש

הדמיה של איצטדיון בינלאומי בסמוך ליציאה ממנהרות הכרמל בצ'קפוסט

מראה של אזור תעשייתי ומסחרי בלתי מעוצב נראה ליוצאים ממנהרות הכרמל בצ'קפוסט.

מראה זה מחזק את הצורך בפיתוחו האינטנסיבי של פארק הקישון הסמוך.

איצטדיון סמוך לצ'קפוסט ייראה היטב לעיני הצופים מהכרמל לעבר המפרץ כמרכיב מרתק בנוף.

איצטדיון זה ישתלב היטב בתכונתו הגיאוגרפית של מפרץ חיפה כאיצטדיון טבעי שמוקף הרים.

כל האיצטדיונים הקיימים של חיפה: קרית-אליעזר וקרית-חיים, ובנוסף האיצטדיון בנשר, ניבנו בתוך תחומי האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה.

עובדה זאת הוסיפה להתלהבותו ונאמנותו של ציבור אוהדי הכדורגל לקבוצות המקומיות.

מיקום האיצטדיון, בין דרך בר יהודה לשדרות ההסתדרות ולנתיבי המפרץ, יהיה קרוב מאד לצירי תחבורה מרכזיים קיימים, ובמרחק הליכה קצר מתחנות תחבורה ציבוריות מרכזיות: האוטובוסים במרכזית המפרץ והרכבת בלב המפרץ.

איצטדיון במקום זה ישתלב היטב בכל מערכות התחבורה המטרופוליניות של האזור ויביא לשידרוגן החיוני.

מיקומו יביא לכך שהתחבורה המוטורית סביבו תהפוך אותו למוקד זרימה: הוא יהיה מעין כיכר ענקית שהתנועה תזרום סביבה.

איצטדיון זה יהיה דומה מאד במיקומו המוצלח לאיצטדיון רמת-גן שצמוד לפארק הירקון.

בפארק הקישון יש שפע שטחים פתוחים ומישוריים, מה שיאפשר הקמת קריית ספורט אולימפית שלמה.

הקרקע שעליה תיבנה קרית ספורט זאת היא זולה מאד ואינה מתאימה למגורים, עקב זאת שהיא מזוהמת ונמצאת באיזור תעשיתי.

מובן מאליו כי איצטדיון בפארק הקישון ישמש כמנוף ראשי לשיפור איכות הסביבה במפרץ.

ברמת הקהילה, הוא ישפר מאד את הקשר בין חיפה לפריפריה הגדולה שלה מצפון וממזרח וישמש כגורם מאחד.

לעומת זאת, אופיו של אזור ההייטק היוקרתי הטובל בירק סמוך לטירת הכרמל ייפגם מאד לאחר שייבנה בשוליו, על שטח צר צמוד לצלע ההר, האיצטדיון העירוני.

איצטדיון במקום זה יהפוך את האזור, שצפוף מאד גם כיום, לצפוף במידה בלתי נסבלת.

מקום זה נמצא מחוץ לתחומי האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה, וכתוצאה מכך לא יתווסף כמעט עניין לנוף.

מבחינה תחבורתית, במיקום זה האיצטדיון צמוד לציר תנועה גדול אחד בלבד, הכביש לטירת הכרמל. הוא מרוחק מידי מתחנות האוטובוס והרכבת של חוף הכרמל ותידרש תחבורה מיוחדת מהן אליו. התנועה אליו עלולה לפקוק את צומת הכניסה הראשית לחיפה מדרום.

מיקום זה רחוק ממרכזי אוכלוסיה גדולים. אמנם מנהרת הכרמל מקצרת את הדרך, אך במדינת ישראל יש גם לקילומטרים אחדים של מרחק משמעות רבה.

מבחינה אסטרטגית, משמעות הקמת איצטדיון בפארק הקישון היא הפגנת ביטחון אל מול אויבינו מצפון. הקמת איצטדיון מדרום לעיר פירושה התקפלות, נסיגה והסתתרות מפחד הטילים המאיימים עלינו.

הקרקע עליה נבנה איצטדיון זה היא קרקע יקרה מאד, שמתאימה בזכות איכותה ומיקומה לבנייה רוויה של רבי קומות למגורים, דבר שמעורר שאלות נוספות לגבי בחירת המיקום.

עדיין לא מאוחר מידי לשנות את רוע הגזירה, ולהעתיק את האיצטדיון העירוני החדש למקומו הראוי.

מפרץ חיפה הוא איצטדיון טבעי

תרומות סמי עופר לאור הסדר החובות בצים

העיתון דהמרקר מציג את עיסקת הסדר החובות של חברת צים בצרוף קריקטורה שבה נראים יולי וסמי עופר יושבים בנחת בסירת הצלה קטנטונת, כשברקע טובעת אונית ענק.
השניים נותנים את ההוראה: 'קדימה, לדחוף!' לקבוצת ניצולים ששוחה מאחורי הסירה.

איתן אבריאל, מחבר הכתבה, מסביר את הרקע לקריקטורה הצינית:

צים כיום היא עסק כלכלי שאינו שווה אפילו אגורה אחת.

למשפחת עופר משתלם ללכת להסדרי חוב, כי הם עצמם יקבלו כמעט מיליארד דולר מצים בתור בעלי האוניות שהחברה חכרה.

אבל הצלת צים תהיה טובה יותר לעופר ככל שאחרים הם אלה שיממנו את ההצלה.

הם רותמים את הציבור לכך בכל דרך אפשרית.

על כל שקל שמוזרם לצים - 50 אגורות הן כסף של הציבור, מכיוון שהציבור עצמו מחזיק כ-50% ממניות החברה לישראל, שהיא מממנת הסדר החוב.

סמי עופר הנדבן המפורסם תרם מאות מיליוני דולרים לפרוייקטים רבים, חלקם מעוררי מחלוקת כמו האיצטדיון העירוני החדש בחיפה.
התרומות ממומנות בכספי משלם המיסים.

בוטלו ההטבות הממשלתיות לחיפה

בשלהי חודש יוני 2008 התאספו ראשי הרשויות המקומיות של אזור מפרץ חיפה לישיבה אצל שר הפנים בירושליים, על מנת לקבל הטבות בעיקבות נזקי מלחמת לבנון השניה.

בראש רשימת מקבלי ההטבות ניצבה העיר חיפה, שספגה את עיקר הנזק במלחמה.

אלא שערי הקריות ציפו לקבל גם הן נתח נכבד מהעוגה.

כתוצאה מכך התגלעה מחלוקת בין יונה יהב לראשי יתר הערים.

כיוון שלא הצליחו להגיע לפשרה טרם הישיבה, ביטל שר הפנים את המענקים באופן גורף.

יונה יהב זכה למטר ביקורות בעיתונות המקומית בעיקבות התנהגותו הכושלת.

לשיתוף הפעולה בין ערי המפרץ וחיפה יש חשיבות עליונה מבחינת איכות הסביבה והתכנון העירוני.

לאור דוגמא זאת של הנתק בין ערי הקריות לחיפה, אין פלא שאזור המפרץ מוזנח מאד.

ביטול המענקים לחיפה עלול להביא גם לביטול פרוייקט פארק מדעי החיים, בצמוד למרכז תעשיות המדע בדרום העיר, ובכך לאפשר ביתר קלות את המחדל של הקמת איצטדיון ספורט במקום.